אור החיים על בראשית טו:טו

וְאַתָּה תָּבוֹא וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה הִפְסִיק בְּהַבְטָחַת אַבְרָהָם תּוֹךְ הַבְטָחוֹת הַבָּנִים, וַהֲגַם שֶׁמַּבְטִיחוֹ שֶׁלֹּא יִרְאֶה בְּחַיָּיו מֵהַשִּׁעְבּוּד שֶׁל זַרְעוֹ, עִם כָּל זֶה לֹא הָיְתָה נִפְסֶדֶת הַכַּוָּנָה אִם הָיָה מְאַחֵר, שֶׁגַּם עַתָּה אֵין הַמַּאֲמָר סָמוּךְ לַשִּׁעְבּוּד אֶלָּא לַגְּאֻלָּה. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה כָּפַל לוֹמַר ״בְּשָׁלוֹם״ ״בְּשֵׂיבָה טוֹבָה״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״בְּשֵׂיבָה טוֹבָה״ וּבָהּ כָּלוּל גַּם כֵּן בְּשׂוֹרַת תְּשׁוּבַת יִשְׁמָעֵאל שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה לח:יב), וְלֹא יִרְאֶה שִׁעְבּוּד הַבָּנִים?

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ, כִּי הַצַּדִּיקִים וּבִפְרָט הָאָבוֹת יַקְפִּידוּ עַל נִכּוּי שָׂכָר לָעוֹלָם הַנִּצְחִי. וְצֵא וּלְמַד (בראשית רבה מד,ד) שֶׁמָּצִינוּ לוֹ שֶׁהָיָה מֵיצֵר בַּהֲרִיגַת הַמְּלָכִים שֶׁמָּא נִתְנַכָּה לוֹ מִשָּׂכָר הָעֶלְיוֹן, עַד שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ (בראשית טו:א) ״אַל תִּירָא אַבְרָם וְגוֹ׳ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה״. אֲשֶׁר עַל כֵּן כְּשֶׁהִבְטִיחוֹ שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַשִּׁעְבּוּד בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל, יֵשׁ מָקוֹם לְאַבְרָהָם לָחוּשׁ וְלוֹמַר כִּי צָרִיךְ לְנַכּוֹת מִשְּׂכָרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְבָנָיו וּלְהוֹצִיאָם בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל. לָזֶה הִבְטִיחוֹ סָמוּךְ לַאֲמִירַת ״יֵצְאוּ״ וְגוֹ׳ וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם , שֶׁלֹּא יִתְנַכֶּה מִשָּׁלוֹם אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתָּ בְּמָעוֹז, וְחֶסֶד הַבִּטָּחוֹן מַתַּת אֱלֹהִים הוּא. וְזֶה כְּנֶגֶד הַבְטָחוֹת הִשָּׁאֲרוּת הַנֶּפֶשׁ, וּכְנֶגֶד פְּרָטֵי עוֹלָם הַזֶּה אָמַר תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. כָּאן כָּלַל שֶׁלֹּא יַבִּיט מֵהַשִּׁעְבּוּד לְבָנָיו, גַּם שֶׁיַּעֲשֶׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה כְּדֵי שֶׁיִּקְבְּרוּהוּ בְּשֵׂיבָה טוֹבָה בְּבָנִים צַדִּיקִים, כִּי הוּא הַמְקֻוֶּה לַצַּדִּיקִים וּשְׁאָר פְּרָטֵי הַטּוֹב וְהַשַּׁלְוָה. וּבָזֶה סָלְקָה קֻשְׁיַת רַמְבַּ״ן יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו, כִּי לֹא בָּאָה הַהַבְטָחָה עַל הַגֵּרוּת וְכוּ׳, וְדִבְרֵי רַמְבַּ״ן דְּחוּקִים.