בפ' מי שמתו תני חדא צורר אדם תפלין ומעותיו באפיקרסותו. ותניא לא יצור. ל"ק הא דאזמנה. הא דלא אזמנה. כי הא דאמר רב חסדא האי סודרא דאזמני' למיצר בי' תפלי אסור למיצר בי' זוזי. צר בי' ולא אזמניה. אזמני' ולא צר בי' שרי למיצר בי' זוזי. וכן הלכה דקיי"ל כרבא. בפרק נגמר הדין דהזמנה לאו מלתא היא: