אור פנימי על תלמוד עשר הספירות טז:מו

הז"א בסוד נשמה שהיא בינה והנוקבא היתה בסוד רוח שהוא ז"א וכו' ונקרא נשמה, ע"ש היות הז"א למעלה במקום בינה וכו', ונק' רוח ע"ש היות אז הנוקבא דז"א במקום ז"א בעלה. ותמוה, שלכאורה סותר דבריו מיניה וביה, כי אומר למעלה שזו"ן עלו למעלה בהיכל אבא ואמא, וכן להלן חלק זה אות נ"ז וכאן אומר שז"א עלה במקום בינה ונוקבא במקום ז"א. והענין הוא, כי המדובר כאן הוא בז"א ונוקבא שנשארו למטה מלובשים בעולם היצירה והבריאה, אשר בהיות הז"א מלובש בעולם הבריאה הוא מוכרח להשפיע לה מבינה דאצילות כי אין הבריאה מקבלת אלא מבינה, כי היא בחינת בינה דגופא, ואין בחינה מקבלת רק מהבחינה שכננדה בעליון. וז"ש שנקרא "נשמה על שם היות הז"א למעלה במקום בינה" כלומר שהוא משפיע אל הבריאה, ע"י קבלתו למעלה האור ממקום בינה, שהיא הבחינה שכנגדה של הבריאה. וז"ש "ונקרא רוח על שם שהיתה אז נוקביה במקום ז"א" כי הנוקבא המלובשת בעולם היצירה לא תוכל להשפיע ליצירה זולת מאורו של הז"א המיוחס לבחי' היצירה, והיא מוכרחת להיות בשבילה במקום ז"א כדי להשפיע ליצירה, וע"כ נקרא האור על שם הז"א, שהוא רוח. אמנם זו"ן עצמם הם יותר במעלה, כי הנוקבא במקום אמא, שהיא ישסו"ת, וז"א הוא במקום אבא, שהוא או"א עלאין, כנ"ל, ועי' היטב לעיל בדיבור הסמוך.