אור פנימי על תלמוד עשר הספירות טז:רמא

הקליפות לא נעשו אלא מהשמרים והבירורים של ז' מלכים שמתו. שורש הדין מתחיל מסוד צמצום א' ומצמצום ב'. אמנם ענין הקליפות שענינם להחטיא בני אדם, לא היה להם שום שורש טרם מיתת המלכים, אלא בסבת התפשטות הז"ת למטה מפרסא, בסוד אנא אמלוך, כנ"ל דף א' תתקצ"ה ד"ה ובזה תבין ענין. עש"ה. שמשום זה נסתלק אור עליון מהם ומתו, ונטבעו כולם בקליפות, שהוא המיתה, כי הקליפות ה"ס המיתה. אמנם אח"כ בעולם התיקון, חזרו כולם ונבררו ועלו לאצילות למעלה מפרסא, חוץ מהמלכיות שלהם שנקראות ל"ב האבן, שהם אינם ראוים לבירור בכל משך שיתא אלפי שני, והם נבחנים לקליפות גמורים שלא יצלחו לכלום, משום שאינם ראוים שיתברר משהו מהם לקדושה מטרם גמר התיקון. ואלו הל"ב האבן יש בהם ז"א ונוקבא, ותפסו מקום ד"ת דיצירה לז"א דקליפה, וע"ס דעשיה לנוקבא דקליפה. אמנם מבחינה זו אין להם שום בנין אלא ז"א דקליפות היה בחינת ו"ק בלי ראש, ונוקבא שלו היתה בבחינת נקודה בלבד. וכל זה הבירור נעשה קודם חטאו של אדם הראשון. (כנ"ל דף א' תתקמ"ג ד"ה והנה) ומסבת החטא דעצה"ד, חזרו הקליפות להתאחז בקדושה, וע"כ שוב נסתלק אור העליון והניצוצין והכלים נפלו לקליפות. ומתו, כמו שהיה בעת שביה"כ בראשונה. כמ"ש שם באורך. אמנם כאן יש שינוי גדול מבעת שביה"כ, כי שם נשברה הכלים דז"ת דנקודים פנים ואחור, אבל כאן בחטא דעצה"ד, לא נשברו אלא בחינת האחורים דזו"ן אבל הכלים דפנים שלהם, נשארו באצילות, שהם ו"ק דז"א ונקודה של הנוקבא. כי בהם לא שלט הפגם, כנ"ל. וטעם הדבר, כי באמת אין אחיזה ופגם שולטים בג"ר, ואפילו בג"ר דגופא שהם חג"ת דז"א עד החזה, כי צמצום הב' לא היה אלא על הכלים שמחזה ולמטה דז"ת, כנודע, אלא שם בז' המלכים נשברו גם הכלים דפנים שהם חב"ד חג"ת עד החזה, משום שנתחברו עם הכלים דאחורים לפרצוף אחד. משא"כ כאן היה בחינת עיבור מיוחד אל הכלים דפנים, כי נתקנו כן בקביעות בסוד העיקר של הפרצוף, וע"כ המוחין דגדלות לא נעשו בהם, אלא רק לבחינת תוספת בלבד, ולכן נשתיירו כאן הכלים דפנים, כי אין שליטה לחיצונים רק על הכלים שכבר באו לבחינת חלל הפנוי מכח צמצום הב', דהיינו מפרסא ולמטה כנ"ל דף א' תתקמ"ו ד"ה, והתשובה. עוד שינוי אחד היה כאן. כי שם בז' המלכים דמיתו, לא היה שבירה ומיתה רק בז"ת לבד, כי האחורים דאו"א וישסו"ת, נשארו באצילות ולא מתו. כי אע"פ שכלהו אחורים הם בחינת זו"ן, דהיינו בחינת אח"פ דכלים, המתחברים עם הפרצוף ע"י האור חדש בזווג ע"ב ס"ג, המוריד ה"ת בחזרה לפה, וכל אח"פ הם ישסו"ת וזו"ן. כנודע. אמנם אח"פ דכל מדרגה המתחברים לה בעת גדלות, נמצאים בהמדרגה שמתחתיה ואח"פ דכתר נפלו למקום או"א, ואח"פ דאו"א נפלו למקום ישסו"ת, ואח"פ דישסו"ת נפלו למקום זו"ן. אלא רק אח"פ דזו"ן, שהם תנה"י שלהם שבאו ממקום בי"ע, הם שנפלו בחזרה לבי"ע ומתו. והם שגררו עמהם גם הכלים דפנים כנ"ל. אבל מאו"א וישסו"ת לא נפל משהו לבי"ע, כי אח"פ שלהם נבררו ונתעלו רק מהמדרגה שמתחתיהם, וע"כ בעת ירידה חזרו למקום שהיו בעת קטנות. משא"כ כאן בחטא דעצה"ד, אשר מטרם החטא כבר עלו זו"ן למקום א"א ואו"א, כי ז"א היה במקום א"א, ונוקבא במקום או"א, כנ"ל דף א' תתקל"ג ד"ה ועתה ע"ש. והנה תנה"י דז"א, אינם באים אלא ממקום בי"ע מאחורי הפרסא, שמטרם הבירור היו במקום המיתה, ואחר הבירור חזרו ונתחברו אל זו"ן העומדים במקום או"א, והם נחשבים עתה לבחינת או"א ממש, כנודע, כי התחתון העולה למקום העליון נעשה כמוהו. וא"כ אחר שנסתלק מהם הג"ר דאורות ונה"י דכלים, היו צריכים באמת אלו הנה"י ליפול למקום בי"ע, כי משם נבררו, אלא משום שנתחברו למדרגת או"א, גרם זה שלא נפלו לבי"ע רק נשארו באצילות במקום זו"ן, ע"ד נפילת אחורים דאו"א. וע"כ מצד אחד הם נחשבים לקליפות, דהיינו מצד שבאו ונבררו מבי"ע ששם היו צריכים ליפול ולמות. ומצד ב' אמנם לא נפלו ומתו, משום שנתחברו לז"א בעת היותן בבחינת או"א, ואין תנה"י דאו"א נופלים לבר מאצילות, כנ"ל. והבן זה היטב, כי בזה יובנו המשך דברי הרב אשר לפנינו.