אור פנימי על תלמוד עשר הספירות טז:רל

אמא אין לה מקיף וז"א יש לו מקיף א' והנוקבא ב' מקיפין: פירוש, כי אע"פ שכל אלו ג' הפרצופים ישסו"ת וזו"ן יצאו כולם בקומה שוה על מסך דבחי"ב, שהוא קומת נשמה, ויש לכל אחד ה"פ נרנח"י. עכ"ז. כל הה"פ דישסו"ת הם כולם נשמות, וה"פ דז"א הם כולם רוחין, וה"פ דנוקבא הם כולם נפשין. כמ"ש בע"ח שמ"ב השני פרק א'. ובבית שער לכונות דף ע"ו ד"ה ובזה, ע"ש. ונמצא שהמקיפים שלהם הם צריכים לקבל מאו"א ומא"א. אמנם כל בחינה מקבלת מהבחינה שכנגדה, ונמצא אמא שהיא ישסו"ת וכולה נשמות, צריכה לקבל בחינת מקיף דחיה מנשמה דע"ב ומקיף דיחידה מנשמה דא"א. אמנם א"א לא יצא אלא בבחינת נפש, הנקרא תנה"י דא"א, כנ"ל, כי חג"ת דא"א שייך לעתיק, ואין בו בחינת נשמה. וכן או"א יצאו בבחינת ו"ק שהוא רוח ואין שם בחינת נשמה, ולפיכך, אין לאמא ממה לקבל את האו"מ, כי הוא אינה יכולה לקבל אלא מבחינת נשמה שבעליונים, אבל ז"א שכל בחינת ה"פ שלו הם בחינת רוח, ע"כ הוא יכול לקבל או"פ דחיה מאו"א, כי יש בחינת רוח באו"א. אבל או"מ דיחידה שצריך לקבל מא"א חסר לו, כי בא"א אין בו בחינת רוח אלא בחינת נפש לבד. כנ"ל. משא"כ הנוקבא, שכל ה"פ שלה הם נפשות, ע"כ יכולה לקבל או"מ דחיה מנפש שבאו"א, ואו"מ דיחידה מנפש שבא"א. וענין זה נוהג הן בבריאה והן ביצירה והן בעשיה. כי אפילו ישסו"ת דיצירה, היא ג"כ בחינת נשמה, וצריכה לקבל האו"מ מנשמה שבעליונים, וע"כ אין לה ממי לקבל, ועד"ז בעשיה, אבל ז"א דיצירה ועשיה יכול לקבל או"מ שלו מאותו חלק הרוח המאיר באו"א דיצירה ועשיה, אבל מקיף דיחידה אין לו, משום שאין בא"א אלא בחינת נפש. אבל הנוקבא דיצירה ועשיה, יכולה לקבל גם או"מ דיחידה מא"א, להיותה מתיחסת רק לבחינת הנפש, כנ"ל. וכבר ידעת שאין שום הפרש בין א"א דבריאה לא"א דיצירה ועשיה, זולת בהתחלקותו לג' שלישים: שבבריאה מאירים כל הג"ש דתנה"י שלו, וביצירה אינם מאירים רק ב"ש תחתונים דתנה"י שלו. ובעשיה אינו מאיר רק שליש תחתון דתנה"י שלו. ועד"ז נחלקים הו"ק דאו"א, ועד"ז נחלקים ג"כ הע"ס השלימים דישסו"ת וזו"ן ולפיכך היחס דישסו"ת וזו"ן אל או"א וא"א, אינו משתנה כלל בכל ג' עלמין בי"ע.