אור פנימי על תלמוד עשר הספירות טז:קסד

בא"א ובאו"א ובז"א כי הם מתפשטים בד' עולמות אבי"ע עד"ז שנתבאר בנוקבא. פי' כמו שנתבאר בפרצוף האחור דנוקבא, שבעת מיעוט הירח ירדו ג' הפרצופים עי"מ שלו ונתלבשו בבי"ע, כן הדבר בכל הפרצופים דאצילות, אשר פרצוף העיבור שלהם ירד לעשיה, ופרצוף היניקה ליצירה ופרצוף המוחין לבריאה, ע"ד שנתבאר בנוקבא. אמנם יש להבין מתי ירדו אלו פרצופי האחור דא"א ואבא ואמא וז"א תוך העולמות דבי"ע, שהרי כל הירידה דאחור דנוקבא היה, מחמת קטרוגה שאי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד, כנ"ל, וענין זה לא נאמר רק נוקבא דאצילות בלבדה ולא על א"א ואבא ואמא וז"א דאצילות. וא"כ למה נתמעטו גם הם לירד לבי"ע. והענין הוא, כי יש ב' בחינות מוחין באצילות: א' מוחין קבועים, שבהם לא יארע שום השתנות לעולם, שהם קומת ע"ב דמ"ה בא"א, וס"ג דמ"ה באו"א וישסו"ת, וז"א בו"ק ונוקבא בנקודה, והם נבחנים לעיקר עצמות של פרצופי אצילות. כמ"ש בדף תר"ג ד"ה טנת"א ע"ש. ובחינה הב' הם המוחין שאינם עיקר באצילות אלא שבאים בסוד תוספת, דהיינו כל המוחין שהם למעלה מהמוחין הקבועים הנ"ל. ואלו באים תמיד בדרך עליה וירידה, שבזמן שהתחתונים מטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן, אז גורמים לתוספות מוחין בכל פרצופי אצילות. ובעת שהם מקלקלים מעשיהם, המה גורמים אז לנפילת המוחין בחזרה, דהיינו בדיוק כל אותו השיעור שנתוסף ע"י מעשיהם. כמ"ש שם. ונמצא שאלו המוחין דבנין הנוקבא ביום ד' דמעשה בראשית, דהיינו עד שהיתה בקומה שוה עם ז"א באחוריו, כבר הם נחשבים למוחין דתוספות, שענין עליה וירידה נוהג בהם, ואע"פ שעוד לא היה אדם, אלא שיצאו בסוד רעותא עלאה, מ"מ אינם עיקרים בהפרצוף, כי עיקר הז"א הוא רק מבחינת ו"ק ונקודה, וכל היותר מזה כבר הוא בסוד תוספות. ונמצא כי בעת שנבנה הנוקבא באלו ג' הפרצופים עי"מ דאחור, הנה הכרח הוא, שכל הבנין הזה יצא מקודם בכל הפרצופים העליונים ממנה. כמ"ש בבית שער הכונות אות קמ"ו ד"ה וטעם ע"ש. וע"כ בעת מיעוטה של הנוקבא וירידתה לבריאה, הנה גרמה בזה שכל אלו פרצופי האחור שיצאו בסבתה בא"א ואו"א וז"א, הנה גם הם נפלו ממקומם וירדו לבי"ע. שהרי הוא בכולם רק מוחין דתוספת שנמשכו ע"י התחתון מהם, שהוא הנוקבא וכיון שנפל מהנוקבא, נפלו גם כן מן העליונים ממנה, כמ"ש שם ובכ"מ. ואז ירד פרצוף האחור דכל אחד מהם אל הבחינה שכנגדו בבי"ע ופרצוף האחור דא"א ירד לא"א דבי"ע: המוחין לא"א דבריאה, והיניקה לא"א דיצירה, והעיבור לא"א דעשיה. וכן או"א וז"א, כ"א אל הבחינה שכנגדו, באופן שכל מה שקרה לנוקבא דז"א בעת ירידתה לבי"ע, קרה זה ממש בכל דרכיו גם בהפרצופים העליונים, באותו שיעור המוחין דתוספות שיצאו שמה בסבתה, וירדו ונתלבשו בהבחינה שכנגדה בבי"ע.