אור לישרים על תלמוד ירושלמי סוכה ד:ז

משנה כמעשהו בחול – כדרך שעשו בניסוך המים בימי החול, כך מעשהו בשבת – כך עשו בו בשבת , אלא שהיה ממלא – מים, מערב שבת – לפי שבשבת היה אסור להביא מים מן השילוח למקדש, חבית של זהב שאינה מקודשת – שלא נתקדשה לעבודת המזבח, שהמים השוהים בתוכה כל הלילה אין נפסלים בלינה, מן השילוח, ומניחה בלישכה – ולמחר היה ממלא ממנה צלוחית של זהב לניסוך . נשפכה או נתגלתה (הוסר הכסוי) – החבית, - היה ממלא מן הכיור – של מים שבמקדש ומנסך מהם, שהמים שבכיור לא היו נפסלים בלינה , שהמים והיין המגולים פסולין מעל גבי המזבח – שהואיל והם אסורים בשתייה לאדם, שיש חשש ששתה מהם נחש והטיל בהם ארס (משנה תרומות ח,ד), לפיכך אסורים הם למזבח; וזהו הטעם, שאם נתגלו המים שבחבית, לא היה מנסך מהם אלא היה ממלא מן הכיור (המילים "שהמים והיין המגולים..." הן תוספת מברייתא שבירושלמי להלן ששנה רבי יהושע הדרומי לפני רבי יונה ("מבוא לנוסח המשנה", עמוד 952)) . • • •

תלמוד במשנה שנינו: "כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת". מקשים (על המשנה): למה לי שאינה מקודשת? – מדוע היה ממלא חבית שאינה מקודשת? ואפילו מקודשת! – ימלא אפילו חבית מקודשת! ומחזקים את הקושיה: לא כן אמר – (וכי) לא כך אומר רבי אחא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) בשם רבי חיננא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) שאמר בשם רבי יסא (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : נאמר (במצוות ה' למשה על הקמת המשכן ועריכת כליו): " וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ, וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" (שמות מ,י) – תקדש את המשכן ואת כליו ואת המזבח על ידי משיחתם בשמן המשחה, ועל ידי זה תהיה למזבח דרגת קדושה גבוהה (בכתוב אחר נאמר: "וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ" (שמות כט,לז), ולמדו חכמים מכתוב זה שכל דבר הראוי לקורבן שייגע במזבח יהיה קודש ויוקרב על המזבח); ויש להקיש (להשוות) את הכלים למזבח: - מה המזבח אינו מקדש אלא בדעת – כשם שהמזבח מקדש את מה שאדם נותן עליו רק אם הוא מתכוון שהמזבח יקדש אותו , אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת – כך גם כלי השרת במקדש מקדשים את מה שאדם נותן בתוכם רק אם הוא מתכוון שהכלים יקדשו אותם ?! (בתמיהה) – הרי שאף אם ימלא חבית מקודשת, לא תקדש החבית את המים שבתוכה אם לא יתכוון שהיא תקדש אותם, ולא יהיו המים נפסלים בלינה! ומתרצים: חזקיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון, בנו של רבי חייא) אמר: שלא יהו אומרין: ראינו מים שנתמלאו לקידוש ידים ורגלים (רחיצת ידיהם ורגליהם של הכוהנים כדי שיוכלו לשרת במקדש) נפסלין בלינה (שהייה במשך הלילה) – אם היה ממלא חבית מקודשת, יש חשש שמא יחשבו הרואים אותו שמילא את החבית כדי לקדש למחר במים שבחבית ידיים ורגליים והתכוון שהחבית תקדש את המים, שאין מקדשים ידיים ורגליים אלא במים שנתקדשו בכלי מקודש, ובמקרה זה המים נפסלים לקידוש בלינה, ויאמרו הרואים שמותר לקדש ידיים ורגליים במים שנפסלו בלינה. ועל מנת למנוע חשש זה, היה ממלא חבית שאינה מקודשת . ומתרצים עוד: דבית רבי ינאי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) אמרין: – (החכמים) של בית רבי ינאי אומרים: שלא יהו אומרין: ראינו מי החג (המים שמנסכים על המזבח בחג הסוכות) נפסלין בלינה – אם היה ממלא חבית מקודשת, יש חשש שמא יחשבו הרואים אותו שהתכוון שהחבית תקדש את המים, ובמקרה זה המים נפסלים לניסוך בלינה, ויאמרו הרואים שמותר לנסך על המזבח מים שנפסלו בלינה. ועל מנת למנוע חשש זה, היה ממלא חבית שאינה מקודשת . ומתרצים עוד: רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) אמר: מפני מראית העין (מה שעין הבריות רואה) – אם היה ממלא חבית מקודשת, יש חשש שמא יחשבו הרואים אותו שהתכוון שהחבית תקדש את המים, ובמקרה זה המים נפסלים בלינה. ועל מנת למנוע חשש זה, היה ממלא חבית שאינה מקודשת . ומסתפקים: ולא ידעין אִין כהדא דחזקיה אִין כהדא דרבי ינאי – ולא יודעים אם כ(מימרה) הזאת של חזקיה ואם כ(מימרה) הזאת של רבי ינאי (רבי יוחנן שאמר מפני מראית העין לא פירש את דבריו, האם סבר שהחשש הוא מה שאומר חזקיה או שמא סבר שהחשש הוא מה שאומרים החכמים של בית רבי ינאי) דברי הכל (נראה שמילים אלו הן אשגרה בטעות משני המופעים האחרים בירושלמי (מועד קטן א,ח ו-ג,ה) של הביטוי "ולא ידעין אין כהדא דר' אין כהדא דר'" שבהם מופיע "דברי הכל" בסוף הביטוי אחרי "דר'" השני) . ב בבלי סוכה מט,ב-נ,א אמרו: אמאי (מדוע היה ממלא חבית שאינה מקודשת)? ונייתי (יביא את המים) במקודשת! אמר זעירי: קסבר: אין שיעור למים (שצריכים לנסך), וכלי שרת מקדשים אפילו שלא מדעת, ואי מייתי במקודשת - איפסילו להו בלינה (אם היתה החבית מקודשת, היו כל המים שבה מתקדשים, כי אין שיעור למים, והיו נפסלים בלינה, ושוב לא יהיו ראויים לניסוך). חזקיה אמר: כלי שרת אין מקדשים אלא מדעת (והיה אפשר להביא גם בחבית מקודשת), גזירה שמא יאמרו: לדעת נתקדשו (כל המים שבה, כי אין שיעור למים, ונפסלו בלינה). רבי ינאי אמר: אפילו תימא: יש שיעור למים, וכלי שרת אין מקדשים אלא מדעת (ורק שלושה לוגים שבה נתקדשו ונפסלו, כי יש שיעור למים), גזירה שמא יאמרו: לקידוש ידיים ורגליים מילאום (ונתקדשו אף שאר המים שבה ונפסלו בלינה). בירושלמי לא מצאנו מי שאומר כזעירי שכלי שרת מקדשים שלא מדעת. בבבלי הוחלפו דברי חזקיה ורבי ינאי שבירושלמי, אבל שניהם סוברים שאין כלי שרת מקדשים אלא מדעת. לפי הבבלי מעילה יג,ב, רבי יוחנן סבר שאין שיעור למים, ואם כן, רבי יוחנן שאמר מפני מראית העין סבר שהחשש הוא שמא יאמרו: לדעת נתקדשו. אולם בירושלמי אין זכר לדעה זו של רבי יוחנן בעניין שיעור המים, ולכן הסתפקו האם סבר כחזקיה או כרבי ינאי. "שלא יהו אומרין" הוא גזירה שמא יאמרו הרואים דבר שאינו נכון. גזירות אלו נועדו למנוע חשד, או שביסודן עומד החשש שהרואים עלולים להתיר את האסור ("לחקר ה'גזרה שמא' בירושלמי", "סידרא" כד-כה, עמוד 220, הערה 24). כאן התחלת מקבילה בירושלמי סוטה ב,ב. רבי פדת (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) אמר בשם רבי הושעיה (במקבילה: 'ר' יוחנן') : מי סוטה – מים להשקאת סוטה ששהו כל הלילה בכלי, נפסלין בלינה – משום שמי סוטה הם מן הכיור ונתקדשו בו . רבי אחא (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי אבונה (רבי אבינא, אמורא בבלי בדור השלישי) : כל שאין ממינו (צריך לקרוא כמו במקבילה: 'מִמֶּנּוּ') למזבח – שאינו קרב על המזבח, אף על פי שנתקדש בכלי מקודש, - אין הלינה פוסלת בו – וכיוון שמי סוטה אינם קרבים על המזבח - אינם נפסלים בלינה (במשנה יומא ג,י מוזכר פסול לינה במי הכיור, וראה ירושלמי יומא ב,א ובבלי זבחים כ,א שהסתפקו אמוראים האם נחלקו תנאים בעניין זה) . עד כאן המקבילה בירושלמי סוטה. • • •

במשנה שנינו: "נתגלתה - היה ממלא מן הכיור". מציעים דעה עלומת שם שנדחית בהמשך: הוון בעיי מימר: – היו רוצים לומר: עבר והביא – אם עבר על האיסור לנסך מים מגולים על המזבח, וניסך אותם, - כשר – שאין האיסור אלא לכתחילה . ודוחים את הדעה על ידי הצעת דעה חולקת: תנה – שנה (ברייתא) רבי יושוע דרומייא – הדרומי (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי או החמישי, מהדרום (מלוד או מסביבתה)) קומי – לפני רבי יונה (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי) : שהמים והיין המגולין פסולין מעל גבי המזבח – זהו הטעם, שאם נתגלו המים שבחבית, לא היה מנסך מהם אלא היה ממלא מן הכיור. ומשמע מלשון זה, שאפילו עבר וניסך - פסול . ומציעים מקור לקביעה: מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה, שהמים והיין המגולים פסולים מעל גבי המזבח?) - נאמר (בעניין הנשיא ומעמדו): "וְשֶׂה אַחַת מִן הַצֹּאן מִן הַמָּאתַיִם מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל לְמִנְחָה וּלְעוֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם " (יחזקאל מה,טו) – התרומה שייתנו העם לנשיא לצורך קורבנות ציבור תהיה שה אחד ממאתיים מן הבהמות הרועות במקומות מרעה טובים בארץ ישראל, שיש בהם משקה, כלומר ריבוי מים, שהן שמנות וטובות, ויש לדרוש את הכתוב "ממשקה ישראל": - מדבר שהוא מותר לישראל – מותר להקריב על המזבח דבר המותר לישראל באכילה ובשתייה, אבל אסור להקריב דבר האסור לישראל באכילה ובשתייה. וכיוון שמים ויין מגולים אסורים בשתייה, אף למזבח אין להביאם . ומציעים שאלה: עד כדון – עד עכשיו, מים – מקורו של הדין במים ברור (ש"משקה ישראל" שבכתוב הוא מים, אולי משום שכתוב "משקה" סתם בלשון יחיד, או משום שכך הוא לפי פשוטו של הכתוב), ולכן יש לדרוש את הכתוב שאסור להקריב על המזבח מים האסורים לישראל) . יין? – אך מה מקורו של הדין הדומה לו ביין? (מניין שאסור להקריב על המזבח יין האסור לישראל?) ומשיבים: אמר רבי שובתיי (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) : נאמר (במשל יותם): " וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן: הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים ...? " (שופטים ט,יג) – האם אחדל מלתת את היין היוצא מהענבים הגדלים בי המשמח את האלוהים כשמנסכים אותו על המזבח ואת האנשים כששותים ממנו? ויש ללמוד מן הכתוב הזה המקיש אלוהים ואנשים, שאין מביאים למזבח אלא יין הראוי לאדם . הכתוב "ממשקה ישראל" נדרש בכמה מקומות בירושלמי ובבבלי שאין להביא קורבן מדבר האסור באכילה ושתייה לישראל. מי שהציע בירושלמי כאן את המקור לקביעה מהכתוב הזה התכוון ככל הנראה שגם מים ויין מגולים פסולים למזבח כמו דברים אסורים אחרים הפסולים למזבח על סמך הכתוב הזה. אולם מי ששאל "עד כדון מים. יין?" חשב שהדרשה כאן מבוססת על המילה "ממשקה" דווקא, דהיינו מים ("סוכה פרקים רביעי וחמישי", עמוד 479). "המשמח אלהים ואנשים" ב בבלי ברכות לה,א ו ערכין יא,א אמרו: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שאין אומרים שירה (במקדש) אלא על היין (כשמנסכים אותו על המזבח)? שנאמר: "ותאמר להם הגפן: החדלתי את תירושי המשמח אלוהים ואנשים?" (שופטים ט) - אם אנשים משמח (ששותים אותו) - אלוהים במה משמח? מכאן, שאין אומרים שירה אלא על היין (והיין משמח גם בעבודת ה' במקדש). • • •