אור לישרים על תלמוד ירושלמי סוכה ג:ה
Ohr LaYesharim on Yerushalmi Sukkah 3:5 (Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Sukkah 3:5) · אור לישרים על תלמוד ירושלמי סוכה · free full Hebrew text
Open in the reader →משנה אתרוג הגזול והיבש - פסול. של ה אשירה ושל עיר הנדחת - פסול. של ערלה – אתרוג של שלוש השנים הראשונות לנטיעת האילן, והוא אסור באכילה ובהנאה, - פסול. של תרומה טמיאה – שאסורה באכילה, ודינה בשריפה, - פסול, ושל תרומה טהורה - לא יטול, ואם נטל – של תרומה טהורה, - כשר – יצא בו ידי חובתו . ושל דמאי (פירות שקיים ספק האם הם חייבים במעשרות, שנובע בדרך כלל מחוסר ידע לגבי מקור הפירות, כגון פירות עם הארץ) – שאסור לאוכלו עד שיעשר, - בית שמי (בני בית המדרש שיסד שמאי, מחכמי הזוגות) פוסלין, ובית הלל (בני בית המדרש שיסד הלל, מחכמי הזוגות) מכשירין. ושל מעשר שני בירושלם – שמצווה לאוכלו שם, - לא יטול, ואם נטל - כשר. • • •
תלמוד מביאים מדרש: כתיב: – כתוב (בפרשת חג הסוכות): " וּלְקַחְתֶּם לָכֶם... פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג,מ) – כל אחד מכם חייב לקחת פרי של עץ הדר, ויש לפרש את הכתוב: - עץ שפריו הדר ועצו הדר – גם הפרי וגם העץ יפים ונאים במראם (המילה "הדר" מוסבת גם על "פרי" וגם על "עץ") . אי זה זה? זה אתרוג – שהאתרוג יש לו שני הסימנים: פריו הדר ועצו הדר . ומבססים את הקביעה הזו באמצעות הוכחה בדרך השלילה: אין תימר: – אם תאמר: רימונא – הרימון, - יש להקשות על כך: פיריו הדר ואין עצו הדר – אין לרימון אלא אחד משני הסימנים (עץ הרימון לרוב בעל צורה שיחית, חסר גזע מרכזי ואינו מהודר, אך הפרי יפה מאוד), ולכן לא ייתכן לומר שהרימון זה "פרי עץ הדר" . אין תימר: – (ו)אם תאמר: חרובה – החרוב, - יש להקשות על כך: עצו הדר ואין פיריו הדר – אין לחרוב אלא אחד משני הסימנים, ולכן לא ייתכן לומר שהחרוב זה "פרי עץ הדר" . אלא כך יש לומר: אי זה זה? זה אתרוג – שהרי נשללה האפשרות ש"פרי עץ הדר" איננו אתרוג . "הָדָר" (ויקרא כג,מ) - אמר רבי לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) : שהוא דר באילנו משנה לחבירתה – וזה פרי האתרוג, שהוא מתקיים על האילן כשנה תמימה ("הדר" מתייחס לפרי) . אמר רבי תנחומא (בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי) : תירגם עקילס (גר שהתגייר לפני מרד בר כוכבא, בתקופת התנאים, וחיבר תרגום של המקרא ליוונית) : "הָדָר" - הידור – מילה יוונית, שפירושה: מים , אילן שהוא גדל על פני המים – וזה עץ האתרוג ("עץ הדר" - עץ מים, עץ מושקה. "הדר" מתייחס לעץ. האתרוג היה בתקופת המשנה העץ היחידי שלא יכול להתקיים ללא השקאה. - שיטתו של עקילס היתה להשתמש במילים יווניות הדומות בצלילן למילים עבריות. יש המציע שאין כאן תרגום אלא העתקת המילה העברית "הדר" לאותיות יווניות) . ומציעים ברייתא: תני – שונה רבי שמעון בן יוחי (תנא בדור הרביעי) : "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר" (ויקרא כג,מ) - עץ שפריו הדר ועצו הדר – ש"הדר" הוא תואר גם לעץ וגם לפרי , טעם פריו כטעם עצו, טעם עצו כטעם פריו – בתקופת המשנה והתלמוד אכלו גם את העלים והגבעולים הרכים (התימורות) של האתרוג , פריו דומה לעצו, עצו דומה לפיריו – במראה הירוק . ואי זה זה? זה אתרוג. ב ספרא "אמור" פרשה יב נאמר: "פרי עץ" - עץ שטעם עצו דומה לפריו, זה אתרוג. - בן עזאי אומר: "הדר" - הדר באילנו משנה לחברתה. וב ויקרא רבה ל,ח וב פסיקתא דרב כהנא כז,ח נאמר: "פרי עץ הדר" - תני רבי חייא: עץ שטעם עצו ופריו שווים, זה אתרוג. - "הדר" - בן עזאי אומר: "הדר" - זה הדר באילנו משנה לשנה. - תרגם עקילס: "הדר" - הידור, שהוא דר על פני המים. ב בבלי סוכה לה,א אמרו: תנו רבנן: "פרי עץ הדר" - עץ שטעם עצו ופריו שווה. הווי אומר: זה אתרוג. רבי אומר: אל תקרי 'הדר' אלא 'הַדִּיר', מה דיר זה (של כבשים) יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים, הכי נמי (עץ זה של אתרוגים) יש בו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים. - אטו שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים, תמימים ובעלי מומים? - אלא הכי קאמר: עד שבאים קטנים עדיין גדולים קיימים. רבי אבהו / בן עזאי אמר: אל תקרי 'הדר' אלא 'הַדָּר' - דבר שדר באילנו משנה לשנה. בן עזאי / רבי אבהו אומר: אל תקרי 'הדר' אלא 'הידור', שכן בלשון יווני קורים למים הידור. ואיזה הוא שגדל על כל מים? הווי אומר: זה אתרוג.
כאן התחלת מקבילה בירושלמי עירובין ג,ב. ב משנה עירובין ג,ב שנינו: מערבים (עירובי תחומים וחצרות) בדמאי. מציעים שאלה או קביעה: רבי יעקב דרומייא – הדרומי (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי, מהדרום (מלוד או מסביבתה)) בעי – שואל (מסתפק / דורש וחוקר ומעלה) : מתניתא דלא כבית שמי – המשנה (המקור התנאי, והוא המשנה עירובין ג,ב) שלא כבית שמי (שיטת המשנה אינה מתאימה לשיטתם של בית שמי) , דתנינן: – ששנינו (משנה סוכה ג,ה): ושל דמאי - בית שמי פוסלין, ובית הלל מכשירין. ושל מעשר שני בירושלם - לא יטול, ואם נטל - כשר – לשיטתם של בית שמי, כשם שאתרוג של דמאי פסול, כך אין מערבים בדמאי, ולכן המשנה שאומרת שמערבים בדמאי אינה כבית שמי . עד כאן המקבילה בירושלמי עירובין. קטע זה הועבר מעירובין לכאן. • • •