Library › אור לישרים על תלמוד ירושלמי שקלים

אור לישרים על תלמוד ירושלמי שקלים ג:ב

Ohr LaYesharim on Yerushalmi Shekalim 3:2 (Ohr LaYesharim on Jerusalem Talmud Shekalim 3:2) · אור לישרים על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text

Open in the reader →

משנה במשנה הקודמת שנינו: "בשלושה פרקים בשנה תורמין את הלשכה", ומשנה זו מוסיפה לבאר, כיצד היו תורמים. בשלש קופות (סלים גדולים) של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה – בכל פרק משלושת הפרקים היו ממלאים מן השקלים שבלשכה שלוש קופות, שכל אחת הכילה שלוש סאים (סאה היא מידת נפח) (בירושלמי לעיל ב,ד סמכו את הדבר הזה על הכתוב בנחמיה) , וכתוב עליהן – על הקופות: א"לף (א), ב"ית (ב), ג"ימל (ג) – האותיות משמשות למספרים: א לאחד, ב לשניים, ג לשלוש . רבי ישמעאל (מגדולי התנאים בדור השלישי) אומר: יוונית כתוב עליהן – אותיות יווניות היו כתובות על הקופות: אלפא ((), ביטא ((), גמא (() – לפי שהיו רגילים בזמן בית שני בכתב יווני (היוונית היתה השפה הרווחת ביותר בירושלים בימי הבית השני מלבד הארמית) . אין התורם נכנס – ללשכה לתרום אותה, לא בפרגוד (מלבוש עם שוליים וקפלים (מקור המילה ביוונית)) חפות (מלבוש שתפורה לו מכפלת) , ולא במנעל (נעל) , ולא בסנדל (נעל העשויה מסוליה ורצועות בלבד) , ולא בתפילה (תפילין של יד או של ראש) , ולא בקמיע (כתב של שמות ותפילות או קשר של שורשי עשבים מונח בתוך צרור עור שקושרים על הגוף לרפואה ולסגולה) – שלא יחשדו הבריות את התורם שגנב שקלים מן הלשכה והחביאם בהם, שכל אלה ניתן להסתיר בהם מטבעות , שמא יעני – ייעשה התורם עני , ויאמרו – הבריות: " מעון (בספר "והזהיר" נוסף: 'תרומת') הלישכה העני " – נהיה עני מפני שמעל בשקלים שבלשכה , או שמא יעשיר, ויאמרו – הבריות: " מתרומת הלשכה העשיר " – נהיה עשיר מן השקלים שגנב מהלשכה ; לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות (בני האדם) כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום (כינוי לאלוהים) – שצריך אדם להיזהר שלא יהיה חשוד בעיני הבריות, כשם שהוא צריך להיזהר במעשיו כלפי אלוהים , שנאמר (בדברי משה לבני גד ולבני ראובן על בקשתם להתנחל בעבר הירדן המזרחי) : "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵי'י וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב,כב) – לא יהיה בכם שום חטא כלפי ה' וכלפי ישראל , ואומר: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (משלי ג,ד) – תימצא רצוי בעיני אלוהים ובעיני בני אדם. ומכאן שצריך אדם להשתדל להיות נאמן ומקובל גם על הבריות ולמנוע שיחשדו בו . ב בבלי יבמות קב,ב אמרו: אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפיליא (נעל עשויה לבד, משום חשד), ואין צריך לומר במנעל וסנדל, לפי שאין נכנסים במנעל וסנדל לעזרה (משום מורא מקדש). התרומה נעשתה במקדש, ולהר הבית נכנס אדם ללא מנעל (משנה ברכות ט,ה). אם כן, אין חידוש בדרישה שהתורם לא יעבוד כשהוא נעול. אפשר שהמשנה כאן מדברת במנעל ובסנדל של עץ שנכנסים בהם לעזרה (ראה משנה שבת ו,ח והתלמודים למשנה זו), או במנעל ובסנדל של בגד ("עלי תמר"). • • •

תלמוד במסירה שלפנינו נוסף כאן על הגיליון על ידי מגיה: "רבי זעירא שאל רבי אושעיא: כמה הוא שיעורן של שלש קופות? - אמר ליה: נלמוד סתום מן המפורש. תני...". הקטע הוא על פי הירושלמי שבת ח,א ו-יח,א ופסחים י,א: "רבי זעורא שאל לרבי יאשיה: כמה הוא שיעורה של קופה? - אמר ליה: נלמוד סתום מן המפורש, דתנינן תמן: בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה". הקטע אינו לא במסירה שלפנינו (בהעתקת הסופר) ולא ב"שרידי הירושלמי" ובספר "והזהיר", והוא נמצא בנוסח הבבלי של מסכת שקלים (בכתב יד הבבלי, בכתב יד שקלים ובדפוס ונציה הבבלי). מביאים ברייתא: בשלש קופות של שלש שלש סאין, שהן תשע ( ה ) סאין, שהן עשרים ושבע סאין, תורמין את הלשכה – בכל פרק משלושת הפרקים היו ממלאים מן השקלים שבלשכה שלוש קופות, שכל אחת הכילה שלוש סאים, ונמצא שהיו תורמים בכל פרק תשע סאים, ובכל שלושת הפרקים עשרים ושבע סאים , וכתוב עליהן – על הקופות: אל'ף , בי'ת , גימ'ל. מפני מה כתוב עליהן אל'ף , בי'ת , גימ'ל? - לומר: – זה בא לומר: אִין (אם) מסתפק - מן הראשונה קודם לשנייה, (ולא) משנייה קודם לשלישית (ב"שרידי הירושלמי": 'שאם נסתפק - מן הראשונה קודם לשנייה, ואם נסתפק - מן השנייה קודם לשלישית'. ובספר "והזהיר": 'שאם נסתפק - מן הראשונה קודם לשנייה, ומן השנייה קודם לשלישית'. וכן צריך לומר גם במסירה שלפנינו, ולשון קצרה היא, והכוונה: אם מסתפק - [מסתפק] מן הראשונה וכו' ("תוספתא כפשוטה")) – אם באים להשתמש בשקלים שבקופות, משתמשים בשקלים שבקופה הראשונה לפני השקלים שבקופה השנייה, ובשקלים שבקופה השנייה לפני השקלים שבקופה השלישית, שבתחילה היו מוציאים את השקלים מן הקופה שכתוב עליה אל'ף, ואחר כך היו מוציאים מן הקופה שכתוב עליה בי'ת, ובסוף מן הקופה שכתוב עליה גימ'ל, ולפיכך רשמו על הקופות אל'ף בי'ת גימ'ל, כדי לדעת את הסדר . הברייתא חולקת על משנתנו, ואי אפשר לומר שהיא מסכמת את מידת התרומה בכל הפרקים, שהרי אינה מזכירה פרקים. על כורחנו נאמר שהברייתא חולקת וסוברת שכל קופה שבה תרמו הכילה תשע סאים ובסך הכל עשרים ושבע סאים. ושורש המחלוקת הוא בפירוש המשנה שלפני התנאים ששנתה: בשלוש קופות של תשע סאין תורמין וכו'. משנתנו חשבה ש"תשע סאין" הוא סכום שלוש הקופות, ולפיכך שינתה ושנתה "של שלש שלש סאין". אבל הברייתא חשבה "תשע סאין" לפרט של כל קופה וקופה, ולפיכך הוסיפה "שהן עשרים ושבע סאין". המילים "של שלש שלש סאין" בברייתא הן אולי תוספת מתוך המשנה ("עיונים בספרות התלמוד", עמודים 72-73). ב תוספתא שקלים ב,א שנו: למה כותבים על הקופות אלף, בית, גימל? - מפני שמתחילים ומוציאים (את השקלים) מן הראשונה (שהיה כתוב עליה אל'ף). שלמה ראשונה - מוציאים מן השנייה. שלמה שנייה - מוציאים מן השלישית. שלמו שלושתן, הגיע זמן תרומה לתרום (פרס העצרת או פרס החג, שבהם תורמים את הלשכה) - תורמים מן החדשה, ואם לאו - תורמים מן הישנה (ממה שנשתייר בלשכה אחרי שתרמו את הקופות). ב בבלי יומא סב,א אמרו: תנן: בשלוש קופות של שלוש שלוש סאים תורמים את הלשכה, וכתוב עליהן א' ב' ג'. ותניא: אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהן א' ב' ג'? - לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה ראשון, שמצווה בראשון. • • •

במסירה שלפנינו נוסף כאן על הגיליון על ידי מגיה קטע, ואינו בנוסח הירושלמי של מסכת שקלים (במסירה שלפנינו (בהעתקת הסופר) וב"שרידי הירושלמי" ובספר "והזהיר"), ונמצא בנוסח הבבלי של מסכת שקלים (בכתב יד הבבלי, בכתב יד שקלים ובדפוס ונציה הבבלי). ונראה, שהסוגיה הועתקה על ידי המגיה מדפוס ונציה הבבלי דווקא, שהרי הם קרובים זה לזה במיוחד, ואף בטעויות מיוחדות לשניהם דווקא. סוגיה זו כפולה בירושלמי שבת ח,א ופסחים י,א, ואנו מוצאים בה כמה מן המאפיינים של הנוסח הבבלי. הסוגיה הועתקה, כנראה, בעקבות סוגיית "שיעורה של קופה" מירושלמי שבת ח,א. לא נראה, שהסוגיה, שאינה שייכת לכאן, הועתקה, כרגיל בירושלמי, בהמשך לסוגיית "שיעורה של קופה", שהרי קטע שקלים מובהק ("שהן תשעה סאין" וכו' "מפני מה" וכו'), שאינו נמצא במקבילות, מפסיק בינתיים. לפיכך זו נראית להיות ודאי מהוספות הנוסח הבבלי של מסכת שקלים.

מציעים ברייתא: תני – שונה (בברייתא) רבי ישמעאל (מגדולי התנאים בדור השלישי) : קיווץ (קִוֵּץ - בעל קווצות שיער, בעל שערות ארוכות ומתולתלות) לא יתרום – את הלשכה, מפני החשד – שיחשדוהו הבריות שגנב שקלים מן הלשכה והחביאם בשערותיו . ומציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא) / שנוי (שנויה ברייתא): הגיזברין (ממונים על הכסף) – של המקדש, היו מפספסין (ב"שרידי הירושלמי": 'מפשפשים') בקילקין – היו מפרידים את השיער הסבוך של התורם את הלשכה, כדי לבדוק ולחפש האם גנב שקלים מן הלשכה והחביאם בשערותיו . ב ירושלמי ביצה ד,ב (לעניין חשש השרת שיער ביום טוב) ו נזיר ו,ג (לעניין חשש השרת שיער בנזיר) אמרו: אית תניי תני: מפספסין בקילקין. אית תניי תני: אין מפספסין. אמר רב חסדא: מאן דאמר: מפספסין - בבריא. מאן דאמר: אין מפספסין - בתש (בחלש). קילקין הוא שיער סבוך (ראה משנה מקוואות ט,ב-ג), דוגמת שער העיזים של קיליקיה שבאסיה הקטנה. קילקין הוא גם בגד עשוי מאריג של שער עיזים שהובא מקיליקיה (משנה כלים כט,א). ומציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא) / שנוי (שנויה ברייתא): מדברין היו עמו משעה שהוא נכנס עד שעה שהוא יוצא – העומדים מחוץ ללשכה היו מדברים עם התורם את הלשכה במשך כל הזמן שהוא נמצא בלשכה, כדי שיצטרך להשיב להם ולא יוכל להחביא שקלים בפיו . ושואלים: וימלא פומיה מוי! – וימלא פיו מים! (מדוע אמרו שהיו מדברים עימו, ולא אמרו שימלא התורם את פיו במים במשך כל הזמן שהוא נמצא בלשכה, כדי שלא יוכל להחביא שקלים בפיו?) ומשיבים: אמר רבי תנחומא: מפני הברכה – שצריך לברך על תרומת הלשכה קודם שיתרום, ואם ימלא את פיו במים, לא יוכל לברך. לפיכך לא אמרו שימלא את פיו במים (המברך ברכה צריך שיהא פיו ריק, שנאמר (תהילים עא,ח): "יימלא פי תהילתך" (בבלי ברכות נא,א וירושלמי ברכות ו,א)) . הברכה שהיה התורם מברך היא: אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להפריש תרומת שקלים. ב תוספתא שקלים ב,ב שנו: נכנס לתרום את הלשכה, היו מפשפשים בו בכניסה וביציאה (מחפשים ובודקים בגופו ובבגדיו, שלא יוכל לטעון שהביא עימו בכניסתו שקלים משל עצמו, אם ימצאום אצלו ביציאתו), ומדברים עימו משעה שנכנס עד שעה שיצא (משום חשש שמא ימלא פיו שקלים). במשנה לא נזכר כלל שמחפשים ומפשפשים את התורם. ונראה שמשנתנו חולקת על הברייתא שבתוספתא, והזהירה את התורם בלבד שלא יביא את עצמו לידי חשד, אבל אין מבזים אדם נאמן מספק, ואין מפשפשים בו ("תוספתא כפשוטה"). • • •

במשנה שנינו: "שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום" כול'. רבי שמואל בר נחמן (אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי) אמר בשם רבי יונתן (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : בתורה ובנביאים ובכתובים מצאנו שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום (כינוי לאלוהים) – בכל אחד משלושת חלקי כתבי הקודש מצאנו כתוב האומר, שצריך אדם להיזהר שלא יהיה חשוד בעיני הבריות, כשם שהוא צריך להיזהר במעשיו כלפי אלוהים . בתורה מניין? - דכתיב: – שכתוב: "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵי'י וּמִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר לב,כב) – לא יהיה בכם שום חטא כלפי ה' וכלפי ישראל . בנביאים מניין? - דכתיב: – שכתוב (בתשובת שבטי עבר הירדן למשלחת עדת בני ישראל על בניין המזבח על יד הירדן): "אֵל אֱלֹהִים י'י אֵל אֱלֹהִים י'י הוּא יֹדֵעַ , וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע" (יהושע כב,כב) – ה' יודע מה שבליבנו, וישראל ידעו מתוך דברינו (שלא מעלנו (בגדנו) בה' על ידי זה שבנינו לנו מזבח, כמו שחשדתם) . בכתובים מניין? - שנאמר: "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם" (משלי ג,ד) – תימצא רצוי בעיני אלוהים ובעיני בני אדם. ומכאן שצריך אדם להשתדל להיות נאמן ומקובל גם על הבריות ולמנוע שיחשדו בו . ומספרים: גמליאל זוגא (חכם ארץ ישראלי בדור השלישי) שאל לרבי יוסי בירבי בון (אמורא זה הוא בן הדור החמישי, ולא ייתכן שבן הדור השלישי שאל אותו. ולכן נראה שיש לגרוס "רבי יסא" (רבי אסי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי), כמו שנמצא בשני מקומות בירושלמי שגמליאל זוגא שאל אותו, או שיש לגרוס "רבי יוסי בירבי חנינה" (אמורא ארץ ישראלי בדור השני)) : אי זהו המחוור (בנוסח הבבלי של מסכת שקלים נשתבשה מילה זו: 'החמור'. ופשוט שהיה כתוב 'המחור' בוי"ו אחת, וכתיב זה לא היה מחוור לסופרים, ולכן תיקנוהו 'החמור' ("לפירוש המיוחס לתלמיד הרשב"ש למסכת שקלים", "תעודה" ד, עמוד 134 הערה 47)) שבכולן? – איזה כתוב משלושת הכתובים האלה הוא הברור שבכולם? (איזה כתוב אומר באופן המפורש ביותר שצריך אדם להיזהר שלא יהיה חשוד בעיני הבריות?) - אמר ליה: – אמר לו (לגמליאל זוגא): "והייתם נקיים מי'י ומישראל" – הכתוב שבתורה זהו הכתוב המחוור שבכולם . היו שני חכמים בשם רבי יוסי בירבי בון. הראשון היה אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי, והוא המופיע כאן ("תרביץ" פא, עמוד 273). • • •

‹ אור לישרים על תלמוד ירושלמי שקלים ג:א אור לישרים על תלמוד ירושלמי שקלים ג:ג ›