אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ו:ח

משנה אמר רבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) : בזמן שאדם מצטער, מה הלשון אומרת? – מהי הלשון השגורה בפיו של אדם בשעת צערו? (הלשון בכתבי היד של משנת הבבלי והירושלמי ודפוסיהם: 'שכינה מה הלשון אומרת?'. ברם גרסתה המקורית של המשנה לא כללה תיבת 'שכינה', ואין היא מצויה בכתבי היד של המשנה ובקטעי גניזה של המשנה) קלעיני מראשי, קלעיני מזרועי – זה ביטוי הצער של האדם (בתיבה 'קלעיני' היו חילופי נוסח כבר בתקופת האמוראים, כמבואר בירושלמי. הגרסה 'קלעיני' מצויה בכתבי היד של המשנה ובקטעי משנה בגניזה, אך קשה לפרנס את הצורה הזו) . אם כך אמר הכתוב: מצטער אני על דמן של ה רשעים – אם, כמו שאומר הכתוב "קללת אלוהים תלוי", הקב"ה מצטער על רשעים חייבי סקילה ("קללת" מתפרש בידי רבי מאיר כלשון צער) , קל וחומר על דמן של ה צדיקים שנשפך – כדרך שהאדם המתייסר אומר 'קלני מראשי, קלני מזרועי', כך הקב"ה כואב את כאבו של הנצלב; ואם בכתוב מדובר בתליית רשעים חייבי מיתה, הרי מכאן קול וחומר כמה גדול כאבו של הקב"ה על דמם של הצדיקים שנשפך בצליבה הרומאית (רבי מאיר דורש את הכתוב "קללת אלוהים תלוי", שאלוהים מצטער אפילו על דמם של הרשעים. - סיום המדרש 'קל וחומר על דמן של הצדיקים שנשפך' הוא תכלית הדרשה ומגמתה. מדרש זה נראה שכוּון כלפי הצליבה הרומאית, שבימי רבי מאיר, בעקבות המרד, הומתו בה צדיקים הרבה ("לתולדות מדרש הכתוב 'קללת אלהים תלוי'", "תרביץ" סט, עמוד 535). - דרשת רבי מאיר סודרה כאן דרך אגב) .

תלמוד צער התלוי במשנה שנינו: "אמר רבי מאיר : בזמן שאדם מצטער, מה הלשון אומרת? קלעיני מראשי, קלעיני מזרועי ". מציעים גרסאות שונות במשנה: אנן תנינן: – אנחנו שָׁנינו (במשנתנו): קליני – קליני מראשי, קליני מזרועי . אית תניי תני: – יש תנא [ש]שונה (בברייתא עלומת שֵׁם המקבילה למשנתנו): קל אני – קל אני מראשי, קל אני מזרועי . ומציעים הסבר מילוני לגרסאות השונות: מאן דמר: – מי שאומר: קליני - לית הוא אלא קליל – אין הוא אלא קל ("קלִיני" בלמ"ד חרוקה משמעו: קליל אני, ולמ"ד שנייה נבלעה. ופירוש המשנה הוא, שראשי חלש או זרועי חלשה) . מה ('מה' משמשת לעיתים במקום 'מאן' ("אוצר לשונות ירושלמיים", עמוד רמו)) דמר: – [ו]מי שאומר: קל אני - לית הוא אלא נטיל – אין הוא אלא כבד ("קלַני" בלמ"ד פתוחה או "קל אני" משמעו: כבד אני, לפי שהוא מתפרש ככינוי המכוון להֶפכו. ופירוש המשנה הוא, שראשי כבד או זרועי כבדה. - לפי שני הפירושים יש כאן ביטוי לצער ולחולשה הנגרמים מן הראש והזרוע ("לתולדות מדרש הכתוב 'קללת אלהים תלוי'", "תרביץ" סט, עמוד 533 והערה 132) . נראה שהמילה "קלני" מקורה בארמית סורית ומשמעה: עכור (מבולבל, נבוך, שרוי בצער). ופירוש המשנה הוא מעין שני הפירושים בירושלמי, אלא שבירושלמי גזרו את המילה "קלני" על פי העברית. "קלני" הוא דרש של המילה "קללת", והכתוב "קללת אלוהים תלוי" מתפרש לפי דרשה זו שהתלוי חש קללה גדולה (עכירות גדולה, צער גדול). "אלוהים" במשמע 'גדול' יש בכמה מקומות במקרא. כסגנון הפירוש השני בירושלמי 'ראשי כבד וזרועי כבדה' יש בבבלי נידה ט,א ו-סג,ב: "אישה שראשה כבד עליה ואבריה כבדים עליה". נראה שנקטו כאן 'ראשי' ו'זרועי', משום שלפי המשנה בהלכה ד הנתלה נקשר למוט בידיו, ולפי רבי יוסי שם הנתלה ראשו למטה. ב בבלי סנהדרין מו,ב אמרו: "אמר רבי מאיר" כו'. - מאי משמע? - אמר אביי: כמאן דאמר: קל לית (קל איני, אין אני קל, כלומר, כבד עליי ראשי). - אמר ליה רבא: האי כבד עליי ראשי מיבעי ליה! - אלא אמר רבא: כמאן דאמר: קליל לי עלמא. פירושו של אביי מקביל לפירוש השני בירושלמי, ופירושו של רבא זהה לפירוש הראשון בירושלמי. • • • הלנת המת במשנה שנינו: "ולא זו בלבד, אלא כל המלין את מתו - עובר עליו בלא תעשה".

מציינים: מתניתא דלא – המשנה [היא] שלא כרבי מאיר – המשנה אינה כשיטתו של רבי מאיר , דאמר: – שאומר: אף (נראה שאין לגרוס מילה זו, וכן הגיה ב"קורבן העדה". אף ב"מבואות לספרות התנאים" עמוד 155 הקיף מילה זו בסוגריים) המגדף – המקלל את שם ה' (אפשר שהלשון 'אף המגדף' הוא אשגרה מהמשנה כריתות א,ב), עובר עליו בלא תעשה – אם לן תלוי על העץ כל הלילה עוברים עליו בלא תעשה, כמו ששנינו במשנה הלכה ד: "ואם לן - עוברין בלא תעשה, שנאמר: "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלהים תלוי". כלומר: מפני מה זה תלוי? מפני שקילל את השם, ונמצא שם שמים מתחלל". אבל כל המלין את מתו - אינו עובר עליו בלא תעשה, שלא כדברי סתם המשנה (במקום אחד (כאן) מצאנו את הסגנון 'מתניתא דלא כרבי פלוני, דאמר:', ואחר כך מובאת שיטתו של רבי פלוני, בלי מקור ספרותי לכך. ואומנם אין מקור שכזה מצוי בידינו ("הטרמינולוגיה של הירושלמי", עמוד 467, הערה 638)) . • • •