אור לישרים על תלמוד ירושלמי סנהדרין י:ג

משנה דור המבול אין להם חלק לעולם הבא – אחר תחיית המתים , ואין עומדין בדין – הגדול שלאחר תחיית המתים , שנאמר: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם" (בראשית ו,ג) . אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, אבל עומדין בדין. רבי נחמיה (תנא בדור הרביעי) אומר: אלו ואלו – דור המבול ואנשי סדום, אינן עומדין בדין, שנאמר: "עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט" (תהילים א,ה) - זה דור המבול, "וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים" (שם) - אלו אנשי סדום. אמרו לו – חכמים לרבי נחמיה : בעדת צדיקים אינן עומדין, אבל עומדין הן בעדת רשעים.

תלמוד דור המבול אין להם חלק לעולם הבא במשנה שנינו: "דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין". מביאים ברייתא: דור המבול אין להן חלק לעולם הבא, ואינן רואין לעתיד לבוא – אינם חיים בתחיית המתים להיות נידונים על מעשיהם . מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) - נאמר בפרשת המבול: "וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה " (בראשית ז,כג) – ה' השמיד את כל בעלי החיים; ויש לדרוש מחייה ראשונה זו שבכתוב: - בעולם הזה – דור המבול מתו במבול , "וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ" (שם) – כל בעלי החיים נשמדו מהארץ; ויש לדרוש מחייה שנייה זו שבכתוב: - לעתיד לבוא – דור המבול לא יחיו לעולם הבא (חז"ל דרשו בכמה מקומות את המילה "ארץ" שהיא עולם הבא) . ב תוספתא סנהדרין יג,ו שנו: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואינם חיים לעולם הבא, שנאמר: "ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה" (בראשית ז,כג) - בעולם הזה, "ויימחו מן הארץ" (שם) - לעולם הבא.

ומציעים ברייתא: תני: – שונה [התנא]: רבי נחמיה (תנא בדור הרביעי) אומר: ממשמע – ממשמעות הכתוב, שנאמר – בחטא דור המבול : " וַיֹּאמֶר י'י: לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם" (בראשית ו,ג) – לא ישכון לנצח רוח החיים ששמתי באדם. - לדברי רבי נחמיה, דבר זה, שדור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדים בדין, נלמד ממשמעות הפסוק הזה, ואין צריך ללמוד דבר זה מדרשת הכתוב שבברייתא לעיל (שלושה המאמרים שבהמשך דורשים את הפסוק הזה "לא ידון רוחי", לקיים את דברי רבי נחמיה שמהפסוק הזה לומדים שדור המבול אין להם חלק לעולם הבא. שלושת המאמרים שונים בניסוח אך לא בכוונה, והם דורשים "לעולם" - לעולם הבא) . רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: לא ידון לו רוחי (צריך לומר כאן ולהלן כמו בתוספתא: 'לא ידון ולא רוחי') – דור המבול אינם נידונים ואינם חיים לעולם הבא (דורש שהמילה "לא" מוסבת הן על "ידון" והן על "רוחי") , שאיני נותן רוחי בהם – דור המבול לא יעמדו בתחיית המתים, בשעה שאני נותן רוחי בבני אדם – לעולם הבא . רבי שמעון (בן יוחאי, תנא בדור הרביעי) אומר: לא ידון לו רוחי, שאיני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכרן של צדיקים – לעולם הבא . אחרים אומרים: לא ידון לו רוחי, שאיני מחזירה לנדנה – שלא תחזור נשמתם לגופם לעולם הבא, שהגוף משמש לרוח כנדן (אחרים דורשים "ידון" מלשון נדן - נרתיק שבו ניתנת החרב) . ב תוספתא סנהדרין יג,ו שנו: רבי יהודה בן בתירא אומר: "ויאמר י'י: לא ידון רוחי באדם לעולם" (בראשית ו,ג) - לא ידון ולא רוחי בהם לעולם. דבר אחר: "ויאמר י'י: לא ידון" - אמר המקום: איני מחזיר רוחם לנדנה. ב בבלי סנהדרין קח,א אמרו: תנו רבנן: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ויימח את כל היקום אשר על פני האדמה ויימחו מן הארץ" (בראשית ז,כג), "ויימח" - בעולם הזה, "ויימחו מן הארץ" - לעולם הבא; דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר: לא חיים ולא נידונים, שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעולם" (בראשית ו,ג) - לא דין ולא רוח. דבר אחר: "לא ידון רוחי" - שלא תהא נשמתם חוזרת לנדנה. ב בראשית רבה כו,ו נאמר: "ויאמר י'י: לא ידון רוחי" וגו' (בראשית ו,ג) - אמר רבי ישמעאל: איני נותן רוחי בהם בשעה שאני נותן מתן שכר לצדיקים. אמר רבי יודה ברבי אילעיי: עוד אין הרוחות הללו נידונות לפניי לעולם. רבי הונא בשם רבי אחא: בשעה שאחזיר רוח לנדנה איני מחזיר רוחם לנדניהם. אמר רבי חייא בר אבא: איני ממלא רוחי בהם בשעה שאני ממלא רוחי באדם. המאמר של רבי ישמעאל בבראשית רבה אמור בירושלמי על שם רבי שמעון. דברי רבי הונא בשם רבי אחא בבראשית רבה מובאים בירושלמי משם "אחרים אומרים". הירושלמי לא הביא את המאמר של רבי יודה ברבי אילעיי בבראשית רבה. רבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) אמר: עיקר זריבתן לחולטנית (צריך להוסיף כמו בקטע גניזה: ' היית ' - היתה) – עיקר רתיחתם של אנשי דור המבול על ידי מי המבול שהיו רותחים היתה למחות אותם לצמיתות, שלא יזכו לחיות לעולם הבא (זריבתן - חומם, רתיחתם, מלשון צרב, בחילוף זי"ן בצד"י. לחולטנית - תרגום של "לצמיתות" (ויקרא כה,כג)) . מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) "בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ, בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם" (איוב ו,יז) – בשעה שהנחלים מתחממים מקרני השמש הם נכרתים ומתייבשים כליל, ובשעה שהם מתחממים הם מתייבשים ונעלמים ממקומם (איוב השתמש בדימוי זה בתיאור בגידת רעיו). ויש לדרוש את הכתוב על דור המבול, שבשעה שהורתחו על ידי מי המבול נמחו לצמיתות ('זריבתן' נדרשת מן המילה "יְזֹרְבוּ", 'לחולטנית' נדרשת מן המילה "נִצְמָתוּ") . מהו – מה פירוש "בְּחֻמּוֹ"? בריתוחן – ברתיחתם של אנשי דור המבול על ידי מי המבול נמחו ממקומם (בתרגום ארמי לכתוב זה נאמר: "הכדין דר דטובענא (דור המבול) בעידן דחבו (בשעה שחטאו) אשתרבבו איתגמרו, בריתחיה אתמחייו מן אתריהון". אשתרבבו (תרגום של 'יזורבו') - מן שרב, שהוראתו חום) . אמר רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : כל טיפה וטיפה – ממי המבול, שהיה הקב"ה מוריד עליהן – על אנשי דור המבול מן השמים בעת המבול , היה מרתיחה בתוך גיהנם – בתחילה, ומורידה עליהן. הדא היא דכתיב: – זה הוא [הדבר] שכתוב: "בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם" (איוב ו,יז) – יש לדרוש את הכתוב על דור המבול, שבהרתחתו של הקב"ה את מי המבול נמחו אנשי דור המבול ממקומם . יהודה בירבי חזקיה ורבי (צריך לומר: ' יהודה בירבי וחזקיה בירבי ' ("שערי תורת ארץ ישראל")) (אמוראים ארץ ישראלים בדור הראשון, בניו של רבי חייא) אמרין – אומרים : הקב"ה דן את הרשעים בגיהנם שנים עשר חודש – לעתיד לבוא, ביום הדין הגדול, כמו ששנינו במשנה עדויות ב,י: משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חודש (ושם שנינו עוד: משפט דור המבול שנים עשר חודש) . כתחילה (בהתחלה) הוא מכניס בהן – ברשעים הנידונים בגיהינום, חכך (מחלת עור הגורמת גירוי וגירוד קשה) , ואחר כך הוא מכניסן לאוּר (לאש) – והם מתייסרים מן החום של האש שישה חודשים, והן אומרים: הוי הוי (צריך לומר כמו בקטע גניזה: ' וָהּ וָהּ ' - קריאת שמחה) – שהחום משכך את הגירוי שהחכך גורם , ואחר כך הוא מכניסן לשלג – והם מתייסרים מן הקור של השלג שישה חודשים, והן אומרים: ווי ווי – קריאת צער, שהקור מגביר את הגירוי שהחכך גורם . מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) "וַיַּעֲלֵנִי מִבּוֹר שָׁאוֹן מִטִּיט הַיָּוֵן" (תהילים מ,ג) – ה' העלה אותי מבור עמוק שיש בו מים רבים ובוץ טובעני. "בור" היא כינוי לשאול, ולכן יש לדרוש את הכתוב על הגיהינום . מהו – מה פירוש "מִטִּיט הַיָּוֵן"? מקום שהן אומרין: בו הוי (צריך לומר כמו בקטע גניזה: ' וָהּ ויי ') – המילה "היון" היא צירוף של 'וה' ושל 'ויי', שהנמצאים בגיהינום אומרים: וה ויי (מן הפיוטים הארמיים (שירי הספד וקינה מארץ ישראל בגניזה) ניתן ללמוד, שתיבת 'והווי' לא היתה מילה מלאכותית שהמציא הדרשן לשם משחק מילים עם "היון", אלא לשון צער ארץ ישראלי מקורי ("סורסי לאילייא - ארמית מארץ ישראל תצווח", "זיכרונות האקדמיה ללשון העברית" כרך לא-לד, עמוד 136). - בפסיקתא דרב כהנא בעל מאמר זה הוא חזקיה, ולאחריו מובא מאמר באותו עניין של יהודה בירבי. - בבבלי עירובין יט,א אמרו, שבור שאון וטיט היוון הם משמותיו של הגיהינום) . ומקשים: ויקבלו דינם ויהא להן חלק לעולם הבא! – מדוע אין אומרים שדור המבול יעמדו בדין אחר תחיית המתים ויקבלו את עונשם על חטאיהם ויהיה להם חלק לעולם הבא, שלא כדברי המשנה? ומתרצים: על שם "וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה" (משלי יג,א) – בן לץ אינו שם לב לגערת אביו. וגם דור המבול לא שמו לב לתוכחתו של נח שהוכיח אותם ואמר להם לעשות תשובה, ולכן אין תועלת שיקבלו את עונשם . ב בראשית רבה כח,ט נאמר: אמר רבי יוחנן: תנינן (משנה עדויות ב,י): משפט דור המבול שנים עשר חודש. - נטלו (נראה שצריך לומר: וייטלו) דינם ויהיה להם חלק לעולם הבא! אמר רבי יוחנן: כל טיפה וטיפה שהיה הקב"ה מוריד עליהם היה מרתיחה בגיהינום ומורידה עליהם. הדא היא דכתיב: "בעת יזורבו נצמתו" (איוב ו,יז) - זריבתם לחולטנית היתה. וב ויקרא רבה ז,ו נאמר: דור המבול, על ידי שנתגאו ואמרו: "מה שדי כי נעבדנו" וגו' (איוב כא,טו), לא נידונו אלא באש. הדא היא דכתיב: "בעת יזורבו נצמתו, בחומו נדעכו ממקומם" (איוב ו,יז) - מהו "בחומו"? ברותחים (שהם תולדות האש). אמר רבי יוחנן: כל טיפה וטיפה שהיה הקב"ה מורידה עליהם (על דור המבול) היה מרתיחה בגיהינום תחילה ואחר כך מורידה. הדא היא דכתיב: "בחומו נדעכו ממקומם". וב קוהלת רבה ט [א] ב נאמר: אמר רבי יוחנן: כל טיפה וטיפה שהוריד הקב"ה על דור המבול היה מרתיחה ואחר כך מורידה עליהם, שנאמר: "בעת יזורבו נצמתו" (איוב ו,יז). רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: "בעת יזורבו נצמתו" (איוב ו,יז) - זריבתם חולטנית היתה. וב פסיקתא דרב כהנא י,ד נאמר: חזקיה אמר: משפט רשעים בגיהינום שנים עשר חודש, שישה חודשים בחמה, ושישה חדשים בצינה. בתחילה הקב"ה מכניס בהם חכך והוא מכניסם בגיהינום בחמה, והם אומרים: זו היא גיהינום של הקב"ה. ואחר כך הוא מוציאם לשלג, והם אומרים: זו היא צינתו של הקב"ה. בתחילה הם אומרים: וה, ולבסוף הם אומרים: ווי, והוא שדוד אומר: "ויעלני מבור שאון מטיט היוון" (תהילים מ,ג) - מה הוא "מטיט היוון"? ממקום שאומרים: וה ווי. • • •

אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא במשנה שנינו: "אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר: אלו ואלו אינן עומדין בדין". מביאים ברייתא: אנשי סדום אין להן חלק לעולם הבא, ואינן רואין לעתיד לבוא – אינם חיים בתחיית המתים להיות נידונים על מעשיהם (כדעת רבי נחמיה במשנה) . מאי (צריך לומר: ' מה ') טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) - "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַי'י מְאֹד" (בראשית יג,יג) . ויש לדרוש את הכתוב על העונש של אנשי סדום: "רָעִים וְחַטָּאִים" - בעולם הזה – העונש שקיבלו בהפיכת העיר והשמדתה , "לַי'י מְאֹד" - לעתיד לבוא – העונש שאין להם חלק לעולם הבא ואינם רואים לעתיד לבוא . דבר אחר: – דרשה אחרת (יש לדרוש את הכתוב על החטאים של אנשי סדום): "רָעִים" - אֵילּוּ לאֵילּוּ – בדברים שבין אדם לחברו , "וְחַטָּאִים" - בגילוי עריות – שלשון חטא משמש במקומות רבים ככינוי לגילוי עריות (ראה בראשית כ,ט; כו,י; לט,ט) , "לַי'י" - בעבודה זרה – שהיא עבירה כלפי ה' , "מְאֹד" - בשפיכות דמים – אותיות המילה "מאד" הן אותיות המילה "אדם" (בראשית רבה ט,יב), וזה רמז שאנשי סדום חטאו בהריגת בני אדם . ב תוספתא סנהדרין יג,ח שנו: אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, ואינם חיים לעולם הבא, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים" - בעולם הזה, "לי'י מאוד" - לעולם הבא. דבר אחר: "רעים" - איש על חבירו, "וחטאים" - בגילוי עריות, "לי'י" - בעבודה זרה, "מאוד" - בשפיכות דמים. ב בבלי סנהדרין קט,א אמרו: תנו רבנן: אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד", "רעים" - בעולם הזה, "וחטאים" - לעולם הבא. ב בראשית רבה מא,ז נאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים", "רעים" - אלו לאלו, "חטאים" - בגילוי עריות, "לי'י" - בעבודה זרה, "מאוד" - בשפיכות דמים. • • •