אור לישרים על תלמוד ירושלמי מגילה ב:ד

מאיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? רבי מאיר (גדול התנאים בדור הרביעי) אומר: כולה – מתחילתה ועד סופה . רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: מ"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי... " (אסתר ב,ה ואילך) – שהוא הפתיחה לסיפור המעשה של המגילה, ובו מסופר על מרדכי ועל אסתר שנבחרה למלכה . ורבי יוסי (בר חלפתא, תנא בדור הרביעי) אומר: מ"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן... " (אסתר ג,א ואילך) – שהוא תחילת העלילה העיקרית של המגילה, ובו מסופר על המן שעלה לגדולה ועל גזירתו . • • •

במשנה שנינו: "מאיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו? רבי מאיר אומר: את כולה. רבי יהודה אומר: מ"איש יהודי". רבי יוסה אומר: מ"אחר הדברים האלה". מציעים מקורות לדעות השונות: רבי אבהו (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי לעזר (אמורא בדור השני) : נאמר בתקנת ימי הפורים: "עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם" - היהודים קיבלו עליהם לחגוג את חג הפורים, בגלל מה שכתוב באיגרת (כינוי למגילת אסתר) שכתב מרדכי ושלח אל היהודים, שממנה מתבאר מה ראו היהודים לחגוג את חג הפורים ומה קרה להם שקיבלו עליהם לחגוג את חג הפורים. מאן דאמר: – מי שאומר: כולה - "עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת" (אסתר ט,כו) – מכאן שקוראים את כל המגילה כולה . מאן דאמר: – (ו)מי שאומר: מ"איש יהודי" - "וּמָה רָאוּ עַל כָּכָה" (שם) – במגילה נכתב מה ראו מרדכי ואסתר לעשות מה שעשו, ומכאן שמתחילים לקרוא את המגילה מ"איש יהודי" שבו מסופר על מרדכי ועל אסתר . מאן דאמר: – (ו)מי שאומר: מ"אחר הדברים האלה" - "וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם" (שם) – במגילה נכתב מה קרה ליהודים על ידי המן, ומכאן שמתחילים לקרוא את המגילה מ"אחר הדברים האלה" שבו מסופר על המן שעלה לגדולה ועל גזירתו . ומציעים מקורות אחרים לדעות השונות: רבי סימון (רבי שמעון בן פזי, אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי) אמר בשם רבי יהושע בן לוי (אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : נאמר בסיום המגילה: "וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס" - כל המעשים הגדולים והמלחמות שעשה אחשוורוש, והסיפור על מרדכי שאחשוורוש מינה אותו להיות משנה למלך, כלולים בתוך קורות מלכי מדיי ופרס. מאן דאמר: – מי שאומר: כולה - "וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ" (אסתר י,ב) – מכאן שקוראים את כל המגילה כולה מתחילתה ("וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ...") שבה מסופר על גדולתו של אחשוורוש . מאן דאמר: – (ו)מי שאומר: מ"איש יהודי" - "וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי" (שם) – מכאן שמתחילים לקרוא את המגילה מ"איש יהודי" שבו מסופר על מרדכי, שסופו שעלה לגדולה . ומאן דאמר: – ומי שאומר: מ"אחר הדברים האלה" - "אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ" (שם) – מכאן שמתחילים לקרוא את המגילה מ"אחר הדברים האלה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן..." שבו מסופר על המן שאחשוורוש העלהו לגדולה . ומציעים מקור אחר: רבי יוסי בירבי בון (מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור החמישי) אמר בשם רבי יהושע בן לוי: נאמר בתקנת ימי הפורים: "וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית" - אסתר ומרדכי כתבו בפעם השנייה באיגרת (כינוי למגילת אסתר) את המאורעות הגדולים ושלחו ליהודים כדי שיחגגו את ימי הפורים לדורות. "תֹּקֶף", "כָּל תֹּקֶף", "אֶת כָּל תֹּקֶף" (אסתר ט,כט) – המילה "כל" והמילה "את" באות לרבות . "תֹּקֶף" - זה תוקפו של המן – מכאן שקוראים את המגילה מ"אחר הדברים האלה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן..." שבו מסופר על המן שעלה לגדולה , "כָּל תֹּקֶף" - זה תוקפו של מרדכי – מכאן שקוראים את המגילה גם מ"איש יהודי" שבו מסופר על מרדכי, שסופו שעלה לגדולה (המילה "כל" באה לרבות, שמלבד תוקפו של המן יש לקרוא גם על תוקפו של מרדכי) , "אֶת כָּל תֹּקֶף" - זה תוקפו של אחשורוש – מכאן שקוראים את המגילה גם מתחילתה ("וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ...") שבה מסופר על גדולתו של אחשוורוש (המילה "את" באה לרבות, שמלבד תוקפו של המן ותוקפו של מרדכי יש לקרוא גם על תוקפו של אחשוורוש. מקור זה הוא לדעה שקוראים את כל המגילה כולה) . ומציעים ברייתא: תני: – שונה (התנא): רבי שמעון בן יוחי (תנא בדור הרביעי) אומר: מ"בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ... " (אסתר ו,א ואילך) – שהוא תחילת עיקר העלילה שבמגילה, ובו מסופר על תחילת מפלתו של המן . ומסבירים: ממקום שהיתה מפלתו של המן, משם היתה גדולתו של מרדכי – יש לקרוא על גדולתו של מרדכי, וכיוון שבמקום (באותו עניין) שבו מסופר על תחילת מפלתו של המן, שם מסופר על תחילת גדולתו של מרדכי (שם מסופר שהמן הרכיב את מרדכי ברחוב העיר וכיבד אותו), לכן מתחילים לקרוא את המגילה מ"בלילה ההוא" (המשפט "ממקום שהיתה..." אינו מגוף הברייתא (השווה לברייתא שבתוספתא ובבבלי) אלא פירוש סתם התלמוד ("תוספתא כפשוטה")) . ב תוספתא מגילה ב,ט שנו: מצוות מגילה - מתחילתה ועד סופה; דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מ"איש יהודי". רבי יוסה אומר: מ"אחר הדברים האלה". רבי שמעון אומר: מ"בלילה ההוא". אבל הכול מודים שמצוותה לגמור עד סוף. ב בבלי מגילה יט,א אמרו: "מהיכן קורא אדם את המגילה" וכו'. - תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: מ"בלילה ההוא". אמר רבי יוחנן: וכולם מקרא אחד דרשו: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף...". מאן דאמר: כולה - תוקפו של אחשוורוש. מאן דאמר: מ"איש יהודי" - תוקפו של מרדכי. מאן דאמר: מ"אחר הדברים האלה" - תוקפו של המן. מאן דאמר: מב"לילה ההוא" - תוקפו של נס. רב הונא אמר מהכא: "ומה ראו על ככה, ומה הגיע אליהם". מאן דאמר: כולה - מה ראה אחשוורוש להשתמש בכלים של בית המקדש? "על ככה", משום דמלו שבעין שנין (לגלות בבל) למאי דחשיב ולא איפרוק (ישראל, וחשב שאין להם תקומה); "ומה הגיע אליהם", דקטל ושתי / בא שטן וריקד ביניהם והרג את ושתי. מאן דאמר: מ"איש יהודי" - מה ראה מרדכי שנתקנא בהמן? "על ככה", משום דשווי (המן) נפשיה עבודה זרה; "ומה הגיע אליהם", דאתרחיש ניסא. מאן דאמר: מ"אחר הדברים האלה" - מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים? "על ככה", משום "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה"; "ומה הגיע אליהם", ש"תלו אותו ואת בניו על העץ". מאן דאמר: מ"בלילה ההוא" - מה ראה אחשוורוש להביא את ספר הזכרונות? "על ככה", משום דזמינתיה אסתר להמן בהדיה; "ומה הגיע אליהם", דאתרחיש ניסא. הדרשות בבבלי שונות מהדרשות בירושלמי.

ופוסקים הלכה: רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי) אמר בשם רב ירמיה (בר אבא, אמורא בבלי בדור השני) שאמר בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) : הלכה כרבי מאיר, דהוא אמר: – שהוא אומר: כולה. כאן התחלת מקבילה בירושלמי עירובין ו,ה ותעניות ד,א. רבי זעורה (רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר – בעירובין ובתענית ציבור חלוקים רבי מאיר וחכמים, והכול נהגו כרבי מאיר ולא כחכמים. בתוספתא עירובין ו,ו שנו: "משתתפים במבוי ומערבים בחצרות, שלא לשכוח עיקר העירוב; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: או מערבים או משתתפים". במחלוקת בעירובין נהגו הכול כרבי מאיר, ועושים גם עירובי חצרות וגם שיתופי מבואות. ובתוספתא תעניות ג,א שנו: "בשלושה פרקים (בתעניות, במעמדות וביום הכיפורים) כוהנים נושאים כפיהם ארבע פעמים ביום, בשחר, בחצות (במוסף או בתפילה נוספת), במנחה ובנעילה; דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: במנחה ובנעילה לא היה שם נשיאות כפיים". גם במחלוקת בתענית ציבור נהגו הכול כרבי מאיר, והכוהנים נושאים כפיהם בשלושה פרקים ארבע פעמים ביום . רבי יעקב בר אחא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי והרביעי) אמר בשם רבי יוחנן: אף במגילת אסתר נהגו הכל כרבי מאיר – גם במחלוקת במגילת אסתר ששנינו כאן נהגו הכול כרבי מאיר, וקוראים את המגילה כולה, מתחילתה ועד סופה . עד כאן המקבילה בירושלמי עירובין ותעניות.

רבי חלבו (אמורא בדור השלישי) אמר בשם רב מתנה (הראשון, אמורא בבלי בדור השני) שאמר בשם יוסי בר מנישא (רב יוסף בריה דרב מנשיא, אמורא בבלי בדור השני) שאמר בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) : בין כמאן דאמר: – בין כמי שאומר: כולה, בין כמאן דאמר: – (ו)בין כמי שאומר: מ"איש יהודי", בין כמאן דאמר: – (ו)בין כמי שאומר: מ"אחר הדברים האלה" – לכל הדעות האלו, אף לדעות שאין צריך לקרוא את המגילה כולה , ובלבד מספר שלם – יוצאים ידי חובת קריאת המגילה רק אם כל המגילה כולה כתובה לפני הקורא . ב בבלי מגילה יט,א אמרו: אמר רבי חלבו אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כדברי האומר: כולה. ואפילו למאן דאמר: מ"איש יהודי" - צריכה שתהא כתובה כולה. רבי חלבו אמר בשם רב מתנה שאמר בשם יוסי בר מניישא שאמר בשם רב: אם היתה כתובה חומשין – מגילה אסתר שהיתה כתובה חמישה ספרים (חמש מגילות), במקום ספר אחד שלם, ובכל ספר היה כתוב חלק ממנה, וחומשים אלה היו כתובים כדין מגילה לכל דבר (במגילת אסתר יש חמישה סדרים, ואלו הם: א. "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (א,א); ב. "אִישׁ יְהוּדִי" (ב,ה); ג. "וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד" (ג,ח); ד. "וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי" (ו,יא); ה. "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה" (ח,טז). ולפי זה אפשר שבכל ספר היה כתוב סדר אחד מהמגילה. - כן פירש ב"עלי תמר"), - אין קוראין בה ברבים – מהטעם האמור להלן . אמר רבי תנחומא (בר אבא, אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי) : מפני ההדיוטות (פשוטים, שאינם מומחים (מקור המילה ביוונית)) – שלא יהיו ההדיוטות שיראו קריאת חומש אחד של המגילה אומרים שראו שיוצאים ידי חובת קריאת המגילה בקריאת חלק ממנה . ב בבלי גיטין ס,א אמרו: שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו: מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת (במקום בספר תורה שלם)? לא הווה בידיה. אתא שייליה לרבי יצחק נפחא, ולא הווה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא, ופשטוה מהא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: ספר תורה שחסר יריעה אחת - אין קורים בו (משמע שאין קוראים בציבור בדבר חסר). - ולא היא, התם חסר במילתיה (שהרי חסרה בו יריעה), הכא לא חסר במילתיה (שהרי הוא חומש שלם). רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קורים בחומשים בבית הכנסת משום / מפני כבוד הציבור (שמא יאמרו שאין לציבור ספר תורה וייפגע כבוד הציבור). בבבלי אמרו שאין קוראים בציבור בתורה הכתובה חומשים, ובירושלמי אמרו שאין קוראים בציבור במגילה הכתובה חומשים. עולא בירייה (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי, מן בירייה, יישוב בגליל העליון) אמר בשם רבי לעזר (אמורא בדור השני) שאמר בשם רבי חנינה (בר חמא, אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון) : רגיל (צריך לומר: ' מגילה ', כלשון המימרה המקבילה במסכת סופרים יד,טו, וכן הגיהו ב"אהבת ציון וירושלים"; ב"תיקוני נוסחאות בירושלמי", עמוד 54; וב"שערי תורת ארץ ישראל") צריך לקרותה – לקרוא את המגילה, בלילה – בליל הפורים, ולשנותה ביום – ביום הפורים . ומציעים קביעה פרשנית שנדחית בהמשך: הוינן סברין מימר: – היינו סוברים לומר: לשנות משנתה – "לשנותה" פירושו: ללמוד את מה שנשנה בעל פה על המגילה (מדרש הכתובים של המגילה, לימוד הלכות קריאת המגילה שנשנו במשנה ומשא ומתן על ההלכות. - הכוונה שצריך לשנות משנתה ביום מלבד לקרותה ביום, שכן עיקר מצוות קריאת המגילה הוא ביום, ראה משנה להלן ב,ד. לפי זה באה המימרה להוסיף על המשנה להלן קריאה בלילה ומשנה ביום. - היינו סוברים לומר כך, משום שמן הכתוב באסתר ט,כח שלמדו ממנו שצריך לקרוא את המגילה בפורים למדו להלן שיש לקבוע מסכת בפני עצמה במשנה לימי הפורים, ולכן צריך לשנות משנתה כשם שצריך לקרותה) . ודוחים את הקביעה שהוצעה לפני כן בהצעת פרשנות אחרת: אמר רבי אבא מרי בבלייה – הבבלי (אמורא זה נזכר רק כאן. הוא נזכר בדפוס ראשון של מדרש שמואל יג,ט, אבל במקבילה בירושלמי ברכות ז,א: רבי אבא מרי אחוי דרבי יוסי (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי)) : לשנות קרייתה – "לשנותה" פירושו: לקרוא את המגילה פעם שנייה (לפי זה באה המימרה להוסיף על המשנה להלן ב,ד רק קריאה בלילה. - לשורש 'שנה' שני מובנים: א. עשה שנית, חזר; ב. למד. ומכאן שני הפירושים שניתנו למילה "לשנותה") . ב בבלי מגילה ד,א אמרו: אמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "אֱלֹהַי, אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי" (תהילים כב,ג) (הרי קריאה ביום ובלילה). - סבור מינה: למקרי בליליא, ולמיתנא מתניתא דידה ביממא. - אמר להו רבי ירמיה: לדידי מיפרשא לי משמיה דרבי יהושע בן לוי / מיניה דרבי חייא בר אבא: כמאן דאמר: איעבור פרשתא דא ואיתנייה. איתמר נמי: אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם, ה' אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ" (תהילים ל,יג). קריאת המגילה בלילה אינה נזכרת בספרות התנאים. בתקופת התנאים מצאנו שבשעת סכנה קראו את המגילה בלילה, והחכמים ציינו שלא יצאו בזה ידי חובה (תוספתא מגילה ב,ד). בבבלי הובאו שתי מסורות אמוראיות ארץ ישראליות בדבר הקריאה בלילה וביום וסמכו את הדבר על מקראות. בירושלמי הובאה רק מסורת אחת מהן ובלא סמך. בשלשלת המסירה שבירושלמי לא נזכר רבי חלבו, אך הוא נזכר בשלשלת המסירה הדומה שבמימרה הבאה שהובאה אגב המימרה כאן. בשלשלת המסירה שבבבלי לא נזכר רבי חנינה.

כיוון שהביאו לעיל מימרה שאמר עולא בירייה בשם רבי לעזר שאמר בשם רבי חנינה, מביאים מימרה נוספת בשם אמוראים אלה, אף על פי שאין קשר ענייני בין המימרות. מימרה זו מובאת בירושלמי מועד קטן ג,ז, וגם שם היא מובאת מטעם זה. שלשלת מוסרים זו אינה מצויה בשום מקום אחר בתלמוד. תופעה זו, של הבאת מימרות מפני שכולן מיוחסות לאותו חכם או לאותה שלשלת מוסרים אף על פי שאין קשר ענייני ביניהן, מצויה בהרבה מקומות באגדות הירושלמי (על פי "לחקר הגופים הזרים האגדיים בירושלמי", "תרביץ" סד, עמוד 257 והערה 113; "לדרכי שילובן של האגדות בירושלמי", "אסופות" יא, עמוד רא והערה 23). רבי ברכיה (אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי) אמר בשם רבי חלבו (אמורא בדור השלישי) שאמר בשם עולא בירייה שאמר בשם רבי לעזר שאמר בשם רבי חנינה: עתיד הקב"ה להיעשות ראש חוּלָה (ראש המחול, מנהל המחולות, המנצח על המחולות) לצדיקים לעתיד לבוא – באחרית הימים יחולל וירקוד הקב"ה עם הצדיקים, כשהוא באמצע מעגל החוגגים והצדיקים מסביבו. ראש המחול הוא המנצח על הריקודים, ומקומו במרכז העיגול, והכול רוקדים סביבו ומסתכלים בו . - ומציעים מקור לקביעה: מה טעמא? – מה הטעם? (מה המקור בכתוב לדבר זה?) נאמר: "שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה" (תהילים מח,יד) – שימו ליבכם לחֵיל (חומה) של ירושלים (כתוב לפניו: "יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן, תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה... סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ..." (תהילים מח,יב-יג) - החוגגים שייאספו בהר ציון ישמחו וייצאו במחול, וגם בנות יהודה החוגגות יגילו וייצאו במחול, והחוגגים יקיפו את ירושלים סביב), - 'לחולה' כתיב – כתוב (הכתיב הוא 'לחולה' - שימו ליבכם למחול שעתיד להיות. - בספרים שלפנינו גם הכתיב הוא "לחילה". אפשר שהיה לפני בעל המדרש נוסח אחר, או שהכוונה היא: דרוש כאילו כך הוא הכתיב) . - והצדיקים מראין אותו באצבע – מצביעים על הקב"ה בשעת הריקוד (במקבילה במדרשי האגדה: ' והם חלים (רוקדים) לפניו בעלמות ומראים עליו באצבע '), ואומרים: "כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד , הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהילים מח,טו) – ה' הוא אלוהינו לעולם ("על מות" - לא נתברר הפירוש). ודרשו לשון "זה", שהוא כינוי רומז למי שמראים עליו. ודרשו "הוא ינהגנו על מות", שהקב"ה ינהל את הרוקדים בעלמות . ומבארים את המילים "על מות" בכמה דרכים (מחלוקת בספרים האם היא מילה אחת או שתי מילים, ולפי הפירושים כאן היא מילה אחת): פירוש אחד: "עלמות" - בעלימות (מגיה במסירה שלפנינו הוסיף 'בזריזות'. ובמקבילות בירושלמי מועד קטן ובמדרשי האגדה נוסף '"עלמות" - בזריזות') – הקב"ה ינהיג אותנו (בריקוד) בחוזק ("עלמות" - עַלְמוּת (כוח עלומים)) ; פירוש שני: "עלמות" - כאילין עלמות (צריך לומר כמו במקבילות: ' עולימתא ') – הקב"ה ינהיג אותנו (בריקוד) בזריזות כמו העֲלָמוֹת (נערות, נשים צעירות) האלו המחוללות ומרקדות בזריזות ("עלמות" - עֲלָמוֹת). העלמות האלה היו משתתפות קבועות במשתה בריקודים ובזמר . פירוש שלישי: תירגם עקילס – מתרגם התורה ליוונית בהשגחת חכמי יבנה (ירושלמי לעיל א,ח) : אתאנסייא (מילה יוונית שפירושה: חיי נצח, אלמוות) , עולם שאין בו מות – הקב"ה ינהיג אותנו בעולם העתיד שיש בו חיים נצחיים (עקילס תרגם את המילה "עלמות" כאילו היה כתוב 'אַלְמָוֶת' בחילוף אותיות א ו-ע. ואפשר שעקילס תרגם "על מות" - למעלה מן המוות) . פירוש רביעי: והצדיקים מראין אותו באצבע ואומרים: "כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו עלמות" (תהילים מח,טו) (משפט זה חוזר על האמור לעיל, ונראה שהוא ייתור) [צריך להוסיף כמו במקבילה במדרשי האגדה: "עלמות" - בשני עולמות ] - הוא ינהגנו (במקבילה בירושלמי מועד קטן בהעתקה ראשונה: 'הוא ניהגנו') בעולם הזה, הוא ינהגנו לעתיד לבוא (במקבילה בירושלמי מועד קטן בהעתקה שנייה: 'לעולם הבא') – הקב"ה ינהיג אותנו בשני העולמות, העולם הזה והעולם הבא ("עלמות" - עולמות), כלומר, כשם שהוא הנהיג אותנו בעולם הזה, כך הוא ינהיג אותנו גם לעולם הבא. כך יהיו הצדיקים אומרים לעתיד לבוא (הנוסח 'הוא ניהגנו (בעבר) בעולם הזה' במועד קטן בהעתקה ראשונה הוא הנכון. כאן ובמועד קטן בהעתקה שנייה נכתב 'הוא ינהגנו (בעתיד) בעולם הזה' בהשפעת הפסוק המצוטט לפני כן ובהשפעת המשך המשפט. הנוסח 'לעתיד לבוא' כאן ובמועד קטן בהעתקה ראשונה מתאים לנוסח הדרשה בתחילתה: 'עתיד הקב"ה להיעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא'. במועד קטן בהעתקה שנייה נכתב 'לעולם הבא' בהשפעת ההנגדה ל'בעולם הזה') . ב בבלי תענית לא,א אמרו: אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר: עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, והוא עומד באמצע / יושב ביניהם, וכל אחד ואחד (מהצדיקים) מראה עליו (על הקב"ה) באצבעו, שנאמר: "ואמר ביום ההוא: הנה אלוהינו, זה קיווינו לו ויושיענו, זה ה' קיווינו לו, נגילה ונשמחה בישועתו" (ישעיהו כה,ט) (כל אחד יאמר "זה אלוהינו" כמראה באצבע). ב ויקרא רבה יא,ט, ב שיר השירים רבה פרשה א פסוק ג וב קוהלת רבה פרשה א פסוק יא נאמר: רבי ברכיה ורבי חלבו ועולא ביראה ורבי אלעזר בשם רבי חנינה: עתיד הקב"ה להיות / לֵיעָשׂוֹת ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא. הדא היא דכתיב: / מה טעם? / שנאמר: "שיתו ליבכם לחילה" (תהילים מח,יד), לחולה כתיב. והם חלים (רוקדים) לפניו בעלמות (בזריזות, בכוח נעורים) / כעלמות ומראים עליו כאילו (כביכול (להרחקת ההגשמה)) באצבע / ומרמזים אלו לאלו באצבע ואומרים: "כי זה אלוהים אלוהינו עולם ועד, הוא ינהגנו עלמות" (תהילים מח,טו). "עלמות" - בעלמות (בכוח נעורים); "עלמות" - בזריזות; "עלמות" - כאילין עולימתא, היך מה דאת אמר: "בתוך עלמות תופפות" (תהילים סח,כו); "עלמות" - תירגם עקילס: איתנסיאה (חיי נצח, אלמוות) - עולם שאין בו מוות; "עלמות" - בשני עולמות, ינהגנו / ניהגנו בעולם הזה, ינהגנו לעולם הבא. וב מדרש תהילים מח,ה נאמר: "שיתו ליבכם לחילה" - לאותה חולה שהיא עתידה להיות. "כי זה אלוהים אלוהינו" - מהו "כי זה"? - רבי ברכיה ורבי חלבו ורבי אלעזר בשם רבי חנינא אמר: עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא, והקב"ה חל עימהם, והם מראים אותו באצבע, שנאמר: "הנה אלוהינו זה" (ישעיהו כה,ט), לכך נאמר: "כי זה אלוהים אלוהינו". "הוא ינהגנו על מות" - בשני עולמות. "לעשות מחול" בבבלי ובמדרש תהילים הוא שיבוש במקום "ליעשות ראש מחול" בירושלמי ובמדרשי האגדה. פשיטת אצבע ("מראים אותו באצבע") בליווי הקריאה "זה הוא" הוא צורה שכיחה של קילוס בעולם העתיק. קילוס זה היה נוהג גם בשעת המשתאות ("יוונית ויוונות בארץ ישראל", עמוד 161; "מחקרים בתורת ארץ ישראל", עמוד 437).

רבי חלבו (אמורא בדור השלישי) אמר בשם רב חמא בר גוריא (אמורא בבלי בדור השני) שאמר בשם רב (אמורא בבלי בדור הראשון, מגדולי האמוראים) ; וכן (צריך להוסיף: ' רבי ', וכן כתבו ב"אהבת ציון וירושלים" וב"שערי תורת ארץ ישראל") חמא בר עוקבא (אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי) אמר בשם רבי יוסי בן חנינה (אמורא ארץ ישראלי בדור השני) : " וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה" (אסתר ט,כח) – (היהודים קיבלו על עצמם) שיהיו זוכרים את ימי הפורים ושומרים לעשותם (לעיל א,א דרשו: '"נזכרים" בקריאה'); ויש לדרוש את כפל הלשון "משפחה ומשפחה": משפחת הכהונה ומשפחת הלווייה צריכים לקרוא את המגילה, - מיכן – מזה אנו למדים, למשמרות כהונה ולויה – שעובדים במקדש ביום הפורים, שיהו בטילין (אינם עובדים, שובתים) – מפסיקים את עבודתם לקריאת המגילה . אמר רבי חלבו: מיכן – מזה אנו למדים, לבית הוועד (מקום ישיבת החכמים) שיהא בטל – החכמים מפסיקים את הלימוד וההוראה בבית הוועד לקריאת המגילה. וכך אנו למדים: אם עבודה שבמקדש שהיא חמורה - מבטלים אותה מפני מקרא מגילה, תלמוד תורה - לא כל שכן? . ב בבלי מגילה ג,א אמרו: "משפחה ומשפחה" - למאי אתא? - אמר רבי יוסי בר חנינא: להביא משפחות כהונה ולווייה שמבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. איתמר נמי: אמר רב יהודה אמר רב: כוהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם (שעומדים על הדוכן במקדש ושרים) וישראל במעמדם (שבאים למקדש כנציגי העם בעבודת הקודש) - כולם מבטלים (מפסיקים) עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. תניא נמי הכי: כוהנים בעבודתם ולוויים בדוכנם וישראל במעמדם - כולם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. מכאן סמכו (החכמים) של בית רבי שהיו מבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגילה, קול וחומר מעבודה (שבמקדש): מה עבודה שהיא חמורה - מבטלים (מפני מקרא מגילה), תלמוד תורה - לא כל שכן?! בשני התלמודים אמרו בשם רבי יוסי בר חנינא ובשם רב שכוהנים ולוויים מבטלים עבודתם למקרא מגילה. בירושלמי אמרו שמכאן למדו שבית הוועד בטל, ובבבלי אמרו שמכאן סמכו של בית רבי שהיו מבטלים תלמוד תורה. שמעון בר בא (אמורא בדור השלישי) אמר בשם רבי יוחנן (גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני) : "וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט,כח) – זכרם של ימי הפורים לא יכלה (לא יהיה לו סוף) גם בעתיד הרחוק; - מיכן שקבעו לה (צריך לומר: 'לה ם ', וכן הוא ברבנו חננאל) חכמים מסכת – מכתוב זה למדו חכמים שיש לקבוע מסכת בפני עצמה במשנה לימי הפורים, כיוון שעל ידי כך "זכרם לא יסוף מזרעם" (רק חלק ממסכת מגילה (חלקו הראשון של הפרק הראשון ומחציתו הראשונה של הפרק השני) עוסק בהלכות קריאת המגילה בפורים, ורובה הגדול של המסכת (הפרק השלישי והפרק הרביעי) עוסק בהלכות בית הכנסת וקריאת התורה. כדי לקבוע מסכת בפני עצמה במשנה לימי הפורים היה צורך לצרף להלכות קריאת המגילה את הלכות בית הכנסת וקריאת התורה, כי אין מסכת במשנה פחות משלושה פרקים) . • • •