אור החמה על ספר הזהר ג:תמג

דההוא גרמא דאשאר ליה וכו'. נ"ל דהיינו עצם קטן כעדשה בקרוב שהוא בתוך הגולגלתא ועליו רשת קטן מוורדים דקים ואמרו בעלי הנתוח כי בו תלויים חמשה חושים שהם כלל כחות הגוף והוא כחוש המשותף ולהיות בו כחות אלו הוא כשאור אל הגוף כי עיקר הגוף הם ה' חושים והוא מקור להם שממנו מתפשטים הראות לעינים השמיעה לאזני' והריח לחוטם והטעם בחיך והמשוש בכל הגוף וזה יורה היות בו כלל הגוף ואיבריו לכך הוא מקור שממנו נובע חלב להתפשט בכל הגוף ולא ארחיק היותו נקודה אמצעית לכל הגוף שממנו הושתת הגוף גם מאז בשעת ההולדה ומטעם זה המעוברת אפילו מימים מועטי' הרב' יש בולד חוש הריח והטעם ממה שהמעוברות טועמות וחוש השמע ממה דאמר לי' ר' יוחנן יום הכפורים. התיכני לא כתיב שיורה על הבריאה ושעת יצירת הולד ולא כתיב תעש' שיורה על זמן התחיה. שרית. כי קודם מותו קאמר בעת היליר' במעי אמו. דאת זמין לפקדא בקדמיתא כי קודם התחיה מופקדת הנשמה בפקדון תחת כסא הכבוד ביד המלכות כדמסיק. לאתבא לון לדוכתייהו. לגופם בעת התחיה. פקודתו וכו' ראיה שהנוקבא נקראת פקוד' והטעם שהאדם מפקיד זרעו בבטנ' וכל אוצרות נכאת ביתו בידה וקרא הכי קא רמיז שלשה זמנים לרוח החיים הא' בעת בואו לעולם והיינו עשית עמדי. והב' בעת סלוקו מן העולם והיינו שמרה רוחי. והג' לעת התחיה והיינו נמי לישנא דשמרה רוחי דהיינו שמירתה לעת הצורך. דכתיב סתם שלא הזכיר שם השומר אלא שמרה נפשי ולא קאמר מאן. תינח ההוא גרמא כלומר בעת שנרקבו העצמות ולא נשאר אלא העצם ההוא שממנו יבנה הכל אמנם אותם הגופים שמתו קרוב לתחיה שעדיין העצמות קיימים כולם או רובם והם יגעו במעשה המצות מאי איכא למימר יתעברו מקיומהון. יחזרו אל כמו שהיו קודם יצירת הולד במעי אמו אל החומר הקדום ההוא ומשם יחזרו להתפשט מחדש והשתא ניחא קושיא עצמית שהיה בענין התחי' כי איך יזדכך הגוף והרי העצמות עכורים עכירות גשמי ואם יבנ' האדם מהעצמות סוף סוף הם גשמיים עכורים אמנם השתא דקאמר שיחזרו עיס' וחומר קדום יגלם האדם מאותה העיס' ודאי בדקות גדול והיינו שוב אינם חוזרים לעפרם בעכירותם הקודם אלא כמציאות אדם הראשון קודם חטאו: