אור החמה על ספר הזהר א:א

ר' חזקיה פתח כתיב כשושנה וגו'. בגין לאפקא ה' עלין תקיפין וגו' הנה יש מאמרים חלוקים בזה וגם בכאן פליג דידי' אדידיה כי תחלה אמר שהם י"ג עלין ואחכ"א שהם ה' וכן ברוב המקומות יש חילוק זה. האמנם בפ' האזינו דף רפ"ו ע"ב כתי' דאית בה שית טרפי. ולכן ע"ש כי שם ביארנו הענין על נכון עם לשון א' מתיקונין מדף ס"ט ע"ב ע"ש ושם ביארנו כי ה' עלין תקיפין הם חג"ת נ"ה לפי שכל א' מאלו דבר בפני עצמו ולכן לא נזכ' רק ה' עלין אמנם עם היסוד הכולל כל אלו הה' הם שש עלין וז"א כאן מאלדי"ם תנינא וגו' ה' תיבין מכאן ולהלאה אור וגו' והוא סוד היסוד ודוק ותשכח. גם שם ביארנו ענין היותם תליסר. עוד אפשר פי' שני כי התליסר הם שלה והם י"ב שבטים והיא הכוללת אותם ודוגמת זה שם בתיקונין ד' ס"ט ע"ב כי הם שית עלין עלאין ושית תתאין הרי י"ב והשושנה הרי י"ג כמנין אח"ד האמנם לפי דעתי כמו שביארתי פ' האזינו כי הנה שית טרפין כוללין שית אחרנין והם י"ב אמנם כל עיקרן אינם אלא שית. וכן שושנה תתאה מ' שית עלין וכלולין משית אחרנין הרי י"ב וממה הרי י"ג. ומ"ש ה' עלין תקיפין הם ספי' הת"ת הנק' נ' שערי הבינה ולזה נקרא עלין תקיפין כי הם של הת"ת וגם לסבה זו קראם נ' תרעין מש"כ בעלין דילה וגם בזה יובן כי יש בפסוק י"ג תיבות מאלדים עד תנינא והם י"ג עלין דידה ומלבד אלו באו ה' תיבות אחרות מאלדים תנינא עד תליתאה כי הם הה' עלין דדכו' הסובבין אות' וסחרין לה האמנם פי' הראשון עיקר וע' בפ' האזינו עכ"ל האלהי הרח"ו נר"ו. ומצאתי גיליון וז"ל ר' חזקי' פתח וגו' להבין אמרו ר' חזקיה או' אית שושנה הוא כי יש שושנה שהוא רמז לבינה ויש שהיא כ"י וזהו שאמר אית ואית וגו' וזו שהיא רמז לכ"י היא שושנה בין החוחים ויש בה י"ג עלין סוד י"ג מדות שהם רמז לי"ב גבולים והנקודה ואית בה דין ורחמים סוד גניזת האור שעמד שה. ועוד אמר משעת' דאדכר אלדי"ם אפיק וגו' כי תמצא מאת השמי' עד אלדי"ם י"ג תיבות. ועוד אמר אדכר זימנא וגו' כי תמצא מאלדי"ם תנינא עד אלדי"ם תליתאה ה' תיבות: ומ"ש במ"ב אתוון ר"ל כאשר תצרף שם ההוי"ה במילואו ומילוי מילואו תמצא מ"ב אותיות כמעשה בראשית שהוא שם בן מ"ב שיוצא מן בראשית עד ובהו כנודע:

עוד מצאתי גליון וז"ל מאי שושנה דא כ"י וגו' נק' המלכות כ"י כי היא הפנימית כלת משה שמכנסת וכוללת כל מה שבישראל מה שושנה דאיהי בין החוחים פי' תדע למה אמר בין החוחים כי היה די שיאמר כשושנ' אלא לפי שיש מינים הרבה של שושנים אמר בין החוחים וגו' כלו' כאותה שושנה שהיא בין החוחים ואומ' אית בה סומק וחיור הפך מן הת"ת דכתיב דודי צח ואדום לפי שיש בו תגבורת הרחמי' יותר מן המ':

אלדי"ם יש בו ה' אותיות כנגד ה' עלין תקיפין שהם ה' גבורות ובמילואו הם י"ג כנגד תליסר עלין וזהו שושנה דא איהי כוס שעולה בגי' אלהי"ם ויש בו י"ג אתוון במילואו. עוד מ"כ כי שושנה בגי' כ"ב במ"ק וכן כו"ס במ"ק י"ד עם מילואו הם נ"ב כזה כף ואו סמך הם ח' אותיות עם י"ד הם כ"ב וזהו אומרו שושנה דאיהי כוס, ועי' בזוהר פ' תרומה דף קס"ז א' וע' בתיקונין בתי' כ"ו ע' א' ובתיקון ל"ח ובר"מ דפ' פנחס רמ"ה א' ובפ' כי תצא והאזינו רפ"ו ב' ובפ' פנחס רג"ל וכי תשא קפ"ט. והנכון בשמועה זו הוא מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד לכן לא הארכתי במה שמצא' להאלהי הרמ"ק זלה"ה ולשאר המפרשים:

ר' אלעזר פתח שאו מרום וגו' לאן אתר. קשיא ליה בקרא או' שאו מרום עיניכם וראו כי כפשטו לא משתמע דמאי שאו וכי אין השמים וצבאם ידועים לאדם שצריך כדי להכיר את בוראו לשאת את עיניו הרי ידוע מכמה פעמים שאדם רואה מערכות השמים א"כ מאי שאו מרום. ואם ע"ד הנסתר מרום הוא בחכמה או בכתר א"כ מאי שאו מרום וכי דבר זה מקום שאדם יכול לראות לז"א שאו מרום עיניכם לאן אתר כי לפרשו כפשטו אינו מתיישב ולפרשו ע"ד האמת אינו מתיישב לז"א שאו מרום עיניכם לאן אתר כנז' והכריח הענין מאומ' עיניכ' ומלת מרום יהיה בלתי מדוקדק וז"ש לאתר דכל עיינין תליאן כיון שאמר עיניכם יהיה למקום שהעינים צופים א"כ מרו"ם ירצה צד המעלה ועתה כפשטו יהיה המלכות וז"ש ומאן איהו פתח עינים שהיא מלכות כנודע. והשתא קשיא ליה וראו מאי וראו שהרי אין דבר זה תלוי בראיה שהרי הוא הסתכלות השכל אלא הכוונה ותמן במל' שהיא מדה מתגלית תנדעון סוד אצילות ו' קצוות מבינה דהיינו מ"י ברא אל"ה כדמסיק וקשי' לי' א"כ נימא דמרום היינו בינה או החכמה הנק' רום שמים שהיא הנותנת כח בבינה להאציל ו' קצוות והשתא ניחא לישנא דמרום לז"א שא"א דהא סתים עתיק' וגו' להורות על בחינת הבינ' מיוחדת עם החכמה והכתר נקראת סתים מצד החכמה הנק' סתימ' עתיק' מצד הכתר הנק' עתיק ויש בה השגה קצת מפני בחינתה עם התחתונות ז' מדות עד שיוכל האדם לשאול כי לא יפול שאלת מי הוא זה אלא האדם הרואה ומשיג דבר שלא יושכל כי מי שאלה בלא תשובה שהיא נעלמה והשתא קשיא כיון דאיהו נעלם א"כ א"א להשיג מ"י ברא אלה וא"כ איך קאמר שאו מרום אם הוא במלכות כנזכר איך אפשר להשיג כיצד ברא אלה לז"א דהיינו בחינה האחרונה שבה הנאחזת למטה בו' קצוות הנק' קצה השמים והוא החלק המתגלה מהבינה הנדבק בשש קצוות הנקר' שמים הנאצלים ממנה ובחינה זו היא הנעלמת וז"ש ועל דקיימ' לשאלה ואיהו באורח סתים ולא אתגליא איקרי מ"י בחינת קצה השמים זו שאמרנו:

דהא לעילא פי' למעלה מקצה השמים בבינה עצמה וכ"ש בחכמה לית שאלה מרוב העלם ולא יצדק בה מ"י:

אית אחרא לתתא וגו' פי' קצה השמים אחר למטה מהשמים הנז' והיא נעלמת בערך ענין זה שאין מי שישיג איך מדה זו פועל' דבר השוה אל הימין ואל השמאל ומשם תדעו ותבינו ותשכילו כי מ"י ברא אל"ה שהיא בחינה שוה לחסד דין ורחמים:

מה בין האי להאי כיון דאמרת שהיא שוה למה לא נקראת התחתונה מ"י כיון שג"כ היא שאלת ענין בלי תשובה. ותירץ אלא קדמאה סתימא וגו' בינה היא ראשונה שבנעלמות כנז' ולא יצדק בה מ"ה שעדיין לא קדמה בה ידיעה אמנם קיימא לשאלה מ"י היא זאת והאיך ממנה נהיה האצילות הזה חסד דין רחמים עם היותה אחת בתכלית ואח"כ יורד מדרגא לדרגא מחג"ת לנה"י לחקור עד סופא דכל דרגין שהיא מלכות שבה פעולת כל הספי' והיא פועלת בכולם כיון דמטי תמן להשכיל האיך פועלת עם היותה אחת כיון שקדמה לו ידיעה בששה הקודמות והגיע לזו ואבדה ידיעתו שייך בה שם מ"ה ירצה מה ידעת וגו' וז"ש שאו מרום עיניכם שהיא המלכות וממנה תראו כי מי בינה עם היותה א' ברא והאציל אל"ה עם היותם ג' כנז' וז"ש הא כולא סתים כקדמיתא כמו שהבינה סתומה בלתי מושג ענין זה ג"כ המ' כנז':

ועל רזא דנא וגו' פי' היות ממש בבחינת המלכות הנק' מ"ה בחינת ג' קוים פועלים בה גלה הכתוב מה אעידך וגו', נפק קלא ת"ת מבינה. בההוא מ"ה היא מ' אעידך דהיינו מצד הת"ת הוא הדעת. בכל יומא ויומא דהיינו מצד הת"ת הנקרא יום מדת יום כדכתיב העידותי בכם היו"ם דהיינו העדאה מת"ת והיינו את השמים ת"ת ואת הארץ מ'. ומצד החסד מה אדמה לך בההוא גוונא ממש וגו' עטרית לך בעטרין וגו' הכל מצד החסד. מה אשוה לך כגוונא דאנת יתבא דהיינו מצד הגבורה והדין כן מצדה ירושלם שלמעלה אין בה ייחוד. ודא איהו נחמה דילך היות העליונים תלויים בנו. והשתא דאנת הכא וגם המ' בגלות והפגם מגיע אפילו בנשמות דאזלי בגלותא בתר קוב"ה ושכינתיה: גדול כים שברך שהיא המ' הנקרא ים:

ואי תימא וגו' פי' עתה דאמרת שהיא ג"כ בגלות ולא בידה הגאול' לית לך קיימא ואסוותא. אל תחשוב דבר זה. כי יש מדה אחרת כיוצא בה למעלה שהיא פועלת בג' אלו שהיא מ"י ירפא לך כדכתיב וגאלתיך אנכי. וז"ש ההוא דרגא עילאה שהיא בינה סתימאה דכולא וכל המקורות התחתונים בה נעלם והיא המהפכם לדין ולרחמים בידה הרפואה:

וע"ד מי ברא אלה פי' על זה נאמר וראו מי ברא אלה כי כשתראו המ' בחינה א' פועלת בג' ונעלם עניינה כנז' כן הבינה אחת ומאצלת ג' ונעלם עניינה ומשם תכריחו מ"י ברא אלה כנז':

אר"ש אלעזר ברי וגו' אי תימא ככביא ומזלי וגו' פי' כי שאו נאמר על דבר שלא נודע אבל הככבים והמזלות הוא דבר נודע א"כ מאי שאו מרום וגו' מי מרואי השמש לא ראה מערכת השמים דקאמר שאו כנז' לעיל בדברי ר' אלעזר ועוד מי ברא וגו' אינו צודק שלא נבראו ע"י הבינה אלא ע"י המ' הנק' מ"ה כאו' בדבר ה' שמים נעשו ודבר היינו מ': אי על מילין סתימין כדפי' ר' אלעזר דהיינו ו' קצוות לא ליכתוב אלה כי אלה הוא באתגליי' מלה מורה על הנגלים ומזומנים לפניו עד שבסבה זו פי' בזוהר שהוא כינוי אל הקליפות שהם מזומנות לאדם. וא"ת מלת מי לא דייק על הבינה אלא הכוונה ראו מי הוא זה יוצר אותם וז"ש עובדא דקוב"ה וא"ת דהא אתחזון תדיר נמי לא קשיא דאית ליה לבר נש לאסתכלא וגו' שאין לברך אלא בעת ראייתם כדכתיב כי אראה שמיך וגו' משמע שצריך ראיה והסתכלות לזה וזה הוה ס"ד דר"ש קודם שישמע דברי אליהו על צד הדוחק. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון בשעתא דקשת אתחזי כדין אתגליין וגו' פי' בקשת חוור ואוכם וירוק אינון באבהן. פנחס רס"ו א': בגין אינון ינוקי רביין דעלמא אשתזיב וגו' וזהו וקול התור סיפיה דקרא:

ואו' ומאן איהו פתח עינים וגו' פי' העטרה נקראת פתח עינים פתח לעינים העומדים עליה והן נצח והוד ועי' בפ' אחרי מות דף ע"א ב' וכל המדות מתכנים בשם עינים ע"ש שהם משגיחין אלא דקשה לי מלת מרום ועוד דכד דייקת שפיר לשון השמועה תראה כי המדות שנק' עינים תלוים שם לכן נראה לומר שעל השמים האמור שנק' שמי' ואי לאו דמסתפינ' הייתי אומר על שמי השמים קאמר והיינו מרום וכבר ידעת כי אימא עלאה היא מי והיא קצה השמים ואימא תתאה היא מה והיא קצה השמים השני ובזה תבין השמועה אם טעמת טעם הדבש:

ואו' מה אשוה לך כגוונא דאנת יתבא וגו' כלו' שבן זוגה אומר את הנקראת מה אני אשוה לך וגו' וכן בתחילת הפסוק עיין: ובמ"ה אתבריאו כד"א בדבר ה' שמים נעשו. כבר ידעת כי השכינה שנקראת מה היא דבר ה' וזהו אומרו ובמה אתברי' כד"א בדבר ה' וגו'. ועי' בספ"ר שער ה' בשמות פ"ח עכל"ה. וכבר הרחבתי הביאור בזה בספר אור הגנוז בס"ד לכן השמטתי הרבה ממה שמצאתי למפרשים:

והרא"ג כתב וז"ל רבי אלעזר פתח כשושנה בין החוחים וגו' טעם אומרו בכמה דוכתי ר' פלוני פתח ובשיר השירי' אמ' על פומא דאליהו אתגזר ולא קאמ' פתח אליהו, שמעתי ממורי זלה"ה לפי שנשמת אליהו היתה מלאך מעיקרו כנז' בדברי רבותינו ז"ל לא היה יכולת בידו לחדש חידושי תורה ולא ביד שום מלאך אלא שנגזר מן השמי' שמה שכבר נתגלה במתיבתא דרקיע' יתגלה על ידו למטה לבד וז"ש על פומא דאליהו אתגזר שיתגל' הסוד הזה למטה. אמנם הרשב"י וחביריו היו פותחים המקור מעיקרא והיו מגלים סודות שמעולם לא נתגלו לא למעל' ולא למטה וז"ש ר' פלוני פתח וכו'. ואין להקשות ממ"ש בתיקונים פתח אליהו ואמר רבון עלמין. שאין לשם שום חידוש בתורה אלא סוד הייחוד כדמסיק התם. גם מ"ש בתיקונים רבי חזור בך היינו להחזירו מסברא אחת שלא יטעה לא לחדש כנזכר:

(ומורי ורבי המקובל האלהי מוהר"ר צמח כתב וז"ל. ועוד יש לשום הפרש כשאומר פלוני פתח או פתח פלוני ונ"ל כי כשאומר פלוני פתח היינו שהתחיל בענין אחד. וכשאומר פתת פלוני היינו פתח אחריו: )

בגין דאית שושנה וכו', קשיא ליה דהול"ל כשושנ' כן רעיתי מאי בין החוחים לז"א בגין דאית שושנה אחרת שאין לה מציאיות אלו האמורים לקמן לכן האריך ואמר בין החוחים דשושנה דא דאיהו בין החוחי' הוא שיש בה סומק וחיוור וי"ב עלין מש"כ בזולתה. אית בה חיוור וסומק [צ"ל סומק וחוור] שהוא אודם הנוטה ללובן: א"נ עיקרי העלי' לבנים וכולם אדומים. א"נ המים שמוצקין מענה חיוור והיא בעצמה אדומה. ושמעתי שיש במערב שושנים שהעלין שלהן חציים אדומות והציים לבנות ואין להם אלא ה' עלין ולאפוקי מהאי שושנה הוצרך הכתוב לומר כשושנ' בין החוחי' שיש לה תליסר עלין וסביבה ה' עלין תקיפין כדמפר' ואזיל. א"נ שאם לא היה אומ' רק כשושנ' כן רעיתי הייתי אומר שהכוונה אל הבינה שנקראת שושנה ג"כ כדאי' בתיקוני' דף ס"ט ואתי שפיר אומרו רעיתי הצודק על הבינה כנזכר בריש ויקרא לז"א בין החוחי' לרמוז אל המלכות היושבת בין הקליפות מש"כ בבינה. וז"ש בגין דאית שושנה וכו' שושנה דא דאיהי בין החוחים כן רעיתי המ' שכן היא יושבת ומתלבשת בקליפו' בזמן הגלות נדאית' בתיקונים דף ל"ו. וג"כ שייך בה שם רעיתי כנז' בפ' תרומה על שמח תשמח רעים אהובים שהם ת"ת ומלכות וכן נז' בפ' האזינו כי שם רעיא יצדק בבינה ובמלכו'. סומק וחיוור הקדים סומק לפי שהמלכות רובה דין לכן נקרא' מדת הדין ולכן נמשלה לשושנה שגוונה אדום אבל בתוכה כמוסים וגנוזים הרחמי' שהם המי' המוצקין ממנה מש"כ בת"ת שהוא בעל הרחמי' המתגלים אף כי בתוכו יש בו דין בהעלם לא נק' אלא על שם הגובר. (צמח וז"ש דודי צח ואדום וכו' בפ' בשלח מלכא שלים וכו' דף נ"א ב') לכן הקדים כאן סומק כי הוא הנרא' לעין אבל הרחמי' שבה נעלמים בתוכה וז"ש אית בה כלומר יש בה בכח:

תליסר מכילן דרחמי הם ו' קצות ממטה למעל' וממעלה למטה הם י"ב והכח האמצעי הסובל לכל הוא הי"ג. וז"ש מכל סטרה' יר' ו' קצות שבה וקרא' מכילן דרחמי ע"ש רובם שהם רחמים עם שיש בהן דין כנז':

אוף אלהים דהכא היינו הבינה כלומר שכל ל"ב אלהים שבמעשה בראשית כולם בבינה וז"ש דהכא. אפיק י"ג תיבין שהם את השמים וגו' עד על פני תהום ורוח הרי י"ג תיבין והם רומזים לו' קצות מלמטה למעלה כנזכר וה"פ כמו שבמ' אית בה מעצמה עלמא דנוקבא י"ג מכילין דסחרין לה מכל סטרהא כך בבינה אפיק י"ג דעלמא דדכורא לסחרא לה וכו'. ולנטרא לה מאחיזת הקליפות שכן הזכר שומר לנקבה:

אמאי אדכר זמנא אחרא כלומר למה לא הוציאם מאלהים קדמאה ולמה הוצרך לאדכרא זמנא אחרא בגין לאפקא כלומר להוציא הי"ג מכילן צריך גלויא וכדי להוציא ה' עלין תקיפין מן הימין שנק' ישועות הוצרך לאדכרא זמנא אחרא. וז"ש מ"ד סליק ונחית קו המדה אל מקורו לשאוב שפע וכח להוציא עוד הוויות. חמש עלין הם מרחפת על פני המים עד ויאמר כנז' פ' פנחס דף רל"ג והם ה' ספי' כל א' כלול מעשר נ' תרעין כנז' בתיקונים אימא עילאה עד הוד אתפשטת והכוונה מלבד בחינת שש קצוות יש להם בחינה אחרת שהיא בחינת חמש ובחינה זו של חמש מקפת סובבת לשושנ' מלכות והם הם המושיעים אותה מכל אויבי' מסביב. וז"ש ואינון חמש איקרון ישועות ולכך הוצרך להזכיר פעם שנית להוציא אלין חמש עלין הנק' ישועות מצד הימין כי כל ישועה הוא מצד הימין כנזכר בתרומה קס"ט:

איקרון ישועות על שם שמושיעים אותה ואיקרון נמי חמש תרעין ע"ש נ' תרעין דבינה נמצאו לה ב' שמות חד כפי המקו' שיצאו וחד על שם הפעולה. וי"ס דגרסי ואינון חמש תרעין ותאני והדר מפרש:

כוס ישועות ע"ש שהיא נושעת על ידם ונק' כוס מאותם ישועות. על חמש אצבען היינו חמש אצבעות יד ימין כדרז"ל מקבלו בשתי ידיו ונותנו בימין כגוונא דשושנה דיתבא על חמש עלין לבד והם חמש חסדים ושושנה דא איהי כוס של ברכה כלומר מה שאני קורא אותה כוס של ברכה והכתוב קראה כוס ישועות היינו מצד עצמה שהיא כוס של ברכה וז"ש ושושנה דא איהי כלומר בבחינת עצמה איקרי כוס של ברכה ומה שקרא הכתוב כוס ישועות הוא שמושיעים אותה חמש ישועות כנז':

מאלהים תניינא שהוא ורוח אלהים. עד אלהים תליתאה דאמר אלהים יהי אור וגו' הם חמש תבין והם הה' עלין תקיפין הנז':

אור דאתברי היינו יהי אור שרומז לזרע הבא למדת היסוד והיא עיקר ושורש השושנה שבה אחוזים כל העלין כדאיתא התם בפ' פנחס. א"נ אור דאתברי הוא מדת החסד ואתגנה כדרז"ל גנזו לצדיק. וכליל בברית אפשר שרמז למ"ש בפ' תרומה קכ"ז כיון שאמר יהי אור למה חזר לומר ויהי אור אלא ההוא אור אפיק אור אחרא ודא איהו וגו' וז"ש וכליל בברי' כלומר אותו האור שנגנז דהיינו החסד נגנז ונתעלם בו. והפסוק רמז זה באומרו יהי אור וחזר ואמר ויהי אור לרמוז שהאור הראשון גנז ויצא אור זה במקומו ובו נגנז האור הא':

ההוא דעאל בשושנה היינו מלת אח"ד דשמע ישראל דאיתא פ' פנחס שהוא עיקר ושורש השושנה שממנה נשפעת השושנה ומתוכו של עוקץ זה יוצאים הזרעים והגרעינין שבשושנה וההוא זרע קיימא באות ברית ממש וגו' היינו מה שפי' בריה דרב ספרא בפ' תרומה על פ' אור זרוע לצדיק בסוד הספיחים דקיימין בהאי ברית וזה אומרו אשר זרעו בו וגו'. ובמה שקבלתי ממורי נר"ו כי הדברי' הרוחניי' אינ' נעתקים ממקומ' אלא מתרבים והולכי' יאמר וההוא זרע קיימא וגו' כלומ' אינו כזרע האדם שאין הזרע נשאר בברית אחר שכבר יצא אלא אותו אור שהשפיע במ' נשאר ג"כ בו וז"ש ההוא זרע קיימא ביה ואומר ממש הדר אל מלת הזרע שלא נשתנה אף כי נמשך למטה. אזדרע במ"ב וגו' ל"ב נתיבות ל"ב אלהים דמעשה בראשית ועשרה מאמרות מצד החכמה שכן כל ויאמר הוה אמר אבא לאימא אלהים וגו' הרי מ"ב: