אהל יעקב על התורה, וישב י

היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר כו' (ל"ח, כ"ה). מדרש: היא מוצאת אמר ר' יודן מכאן שנאבדו והמציא הקב"ה אחרים תחתיהם היך מה דאת אומר או מצא אבדה (פרשה פ"ה, י"א).

הקרוב אצלי כי תמר רמזה זאת ליהודה במה שאמרה הכר נא למי החותמת ולא אמרה של מי החותמת, והוא כי אם יהיה בידך כלי שהפקיד אצלך חבירך אם ישאלך אדם עליו תאמר לו של פלוני הוא, אבל אם אותו הכלי שהפקיד אצלו נאבד ועשית לו אחר תחתיו הנה בשישאל השואל מה טיבה, תענהו לפלוני עשיתיו ולא תאמר לו של פלוני הוא, כי מלה זו לא תפול בלתי על אותו הדבר ממש שהפקיד אצלך או אז תאמר של פלוני הוא, כי שלו הוא בעצמותו.

וזהו שרמזה תמר ליהודה במאמר הכר נא למי החותמת כו' כלומר עבור מי המציאם הקב"ה (והוא נמשך אל מה שאמרו הם ז"ל כי נאבדו והמציא הקב"ה אחרים תחתיהם) וזהו שאמרו (בסמוך) בקש לכפור אמרה לו הכר נא שלך ושל בוראך הן כלומר אחר אשר בוראך המציא לי כאלה תחת ערבונך ההוראה מזה הוא כי הוא מבקש הודאתך.