אהל יעקב על התורה, וירא טז

ויאמרו גש הלאה גו' האחד בא לגור וישפוט שפוט. (י"ט, ט')

הנראה בהבנת מלות הכפולות וישפוט שפוט, על דרך המליצה עם מה שאמרו ז"ל במדרש (פרשתנו): טרם ישכבו התחילו שואלים אותו אמרו לו אנשי העיר מה הם? אמר להם כל אתר אית טבין ובישין ברם הכא סוגיה בישין (פרשה נ', ה'). רצונם בזה להפליג רעת הסדומיים יתר מאד על כל עושי עול, כי האמנם הוא יתברך כל איש חוטא נבזה בעיניו נמאס, עם כל זאת איננו מתועב כהחטאים האלה כי יש עובר במקרה מסבת התגברות התאוה עליו לאיזה שעה חס ושלום, ואחרי שובו ינחם ויתעצב אל לבו ויהיה מודה ועוזב, ויש המשוקע בתאוה גם בתדירי, ועם כל זאת יודע ומבחין רעת מעשהו. אבל לא כאלה הסדומיים כי עליהם וכמוהם אמר הנביא הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע (ישעיה ה', כ') וכמליצת החכם עליו השלום נפש רשע אותה רע (משלי כ"א, י') כי עשו סייג וגדר למעשיהם ומנהגיהם הרעים שלא ימושו מהם, והוא כי נתנו עליהם שופטים שיהיו עיניהם פקוחות וצופות על שמירת דרכיהם הרעים והכוזביים, ושמם מוכיח עליהם קץ שקר רב שקר כמוזכר במדרש יריעות האהל ובכמוהם המליץ הנביא עליו השלום הנה לשקר עשה עט שקר סופרים (ירמיה ח', ח'). כלומר שוקדים על הרע והשקר שיהיה עמהם בקיום נאמן לזאת יחוקו בספר לזכרון ויפקידו עליהם נוצרים לבלתי סור מהם: וזהו שאמר לוט בכל אתר אית טבין ובישין ברם הכא סוגיהון בישין, כלומר מעשיהם הרעים אינם על דרך מקרה והזדמן כי אם על פי דתות הנימוסים ותיקוני העיר. והנה ביום באו המלאכים אל לוט מינוהו הסדומיים עליהם לשופט והוא לשמור פקודת הדתות וחקי התיקונים השקריים והכוזביים, כי זה דרך השופטים אשר להם וזה משפט מעשיהם כל הימים. ועתה בראותם אשר לוט עצר על ידם מלעשות בהאורחים כרצונם ולא נתנם להרע עמהם פערו פיהם עליו, ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט, כלומר משפט הנכון והצדק שאיננו מחוק נימוסנו וכמבואר במדרש כאשר אמר להם דברים שאינן ערבים עליהם אמרו האחד בא לגור כו'.