אהל יעקב על התורה, ויחי ט

במדרש: ר' יוחנן מפקד ואמר לא תלבישוני לא חיוורין ולא אוכמין אלא מאנין דבריקא, אם מתבעית עם צדיקיא לא ידעון בי רשעיא ואם איתבעית עם רשעיא לא ידעון בי צדיקיא, ר' יאשי' הוה מפקיד ואמר הלבישוני מאנין חיוורין חפיתין, אמרו ליה רבך אמר כדין ואת אמרת כדין, אמר להון מה אנא בהית בעובדאי (פרשה ד', ב').

ויפה אמר בטעם הדבר ידידי הרב מו"ה אליהו נ"י מו"צ דפה כי ר' יוחנן להיותו מנהיג הדור כאמרם ז"ל מלך ר' יוחנן (תענית כ"א). היה דואג על עצמו פן יהיה נתפס להגיהנם בעבור החטאים אשר באחרים, כי היה בידו למחות, וכמו שהובא בר"ש בן שטח (עיין רש"י סנהדרין מ"ד, ב') באחד שהיה בגיהנם ואמר עד שימות שמעון בן שטח ויכנס תחתיו מפני נשים מכשפות שיש באשקלון ואינו עושה בהם דין. וכבר יש מי שביאר בזה מאמר ר' יוחנן על ר' חנינא בן דוסא הוא דומה כעבד לפני המלך אני דומה כשר לפני המלך (ברכות ל"ד ב') היינו כי העבד אינו נידון לפני המלך רק על המעשים אשר הוא עצמו עושה אם טוב ואם רע אבל ידינוהו בעבור חטאת אחרים לא כן השר הוא נידון לפני המלך על החטאים אשר באחרים, ולכן תפלת ר"ח בן דוסא היתה ראויה יותר להתקבל כי עליו אין קטרוג בתפלתו.

ומעתה גם צדיק גדול כר' יוחנן אמר על עצמו שאינו בטוח מעונש הגיהנם והיה מסופק ודואג על זה שלא יהיה נתפס בעון אחרים לכן צוה לא להלבישו חוורין ולא אוכמין, אבל ר' יאשיה היה כאחד העם לא התנשא בנשיאות והיה איש בפני עצמו לא היה דואג, לכן צוה להלבישו מאנין חיוורין ואמר מה אנא בעית בעובדאי, והענין נכון.