אהל יעקב על התורה, ראה יא

כי יהיה בך אביון כו' כי פתוח תפתח את ידך לו כו' נתון תתן לו כו' (ט"ו, ו'-י').

ראוי להתעורר מדוע דייק הכתוב בלשונו לפרוט את אברי הנתינה, פתוח תפתח את ידך כו', גם מהצורך להבין מאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך, שההוראה בזה הוא כי מה שלא יחדל אביון מקרב האת הוא טעם מספיק על לשון פתיחת יד הנאמר במקרא זה, וזה צריך באור.

אמנם דע כי אם אמנם התורה החמודה הזהירה מאד על הצדקה ושכר הצדקה כאלו קיים נפשו, וכן גינה את המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד כו' (בבא בתרא י', א') אשר ההוראה מכל זה כי כל חיי העני תלויים כבחירת העשיר כחומר ביד היוצר, כאשר תמצא מזה מאמרים רבים בכתבי קודש. אמנם דע כי חסדי ה' יתברך מאד נפלאו ומי כהחכם ומי יודע פשר דבר, כי בחסדו הגדול הוא מפרנס את העניים ע"י העשירים אם מדעתם ואם שלא מדעתם כי לו לבד נתכנו עלילות, לגלול סבות אל העשיר או שיהיה מוכרח לקרוא את העני אל ביתו שיעזור אותו בכל מלאכת מעשה ועסק, או שיאבד מן העשיר וימצא העני, ועוד כדומה מן הסבות אשר על ידו יהיה נמשך מעט שפע מיד העשיר אל העני, והשומר אמת לעולם עושה משפט לעשוקים ומחדש אל העשיר סבות אשר מהם יתפרנס העני. ואם יאמר העשיר א"כ מה לי לתת לו בידי הלא עכ"פ יתפרנס ממני, לזה הזהיר הכתוב ואמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך כו' כי אם נתון תתן לו, פי' מבחירת לבבך הטוב תתן לו ובעצם ידך, כי זאת תדע כי לא יחדל אביון מקרב הארץ גם אם אתה לא תתן לו מצד בחירתך הטובה אנכי לא אעזבנו ולא יחדל אביון מקרב הארץ להיות נטוש ועזוב למות ברעב כי אם יתפרנס על ידך שלא מדעתך ובלא בחירתך וא"כ אין אתה מפסיד רק לעצמך שלא יחשב לך לצדקה שלא תהיה אתה הנותן בעין יפה ומשובח ברחמיך עליו, על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך כו'.

ועל דרך זה אמר דניאל לנבוכדנצר וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במחן ענין (דניאל ד', כ"ד) ר"ל שלא ידבר על לבו הלא בין כך ובין כך הם מתפרנסים רק על ידו, ע"כ אמר לו במחן ענין פי' כאשר יתן להם מצד רחמנות כמאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד (הושע י, י"ב). והנה הוסיף הכתוב מלת לכם והוסיף אות למ"ד במלת לצדקה כי ראוי היה שיאמר זרעו צדקה, אבל הורה בזה הדברים שאמרנו, לאמר ראו והתבוננו מאד לעשות באופן שיתגלגל על מעשיכם לחשבם לצדקה, היינו שתתנו מדעתכם ומבחירת לבבכם אז יהיה נחשב לצדקה וזהו זרעו לכם לצדקה ואז וקצרו לפי חסד כי תהיו ראויים לגמול טוב. וזהו שאמרו ז"ל על מאמר וידי אדם מתחת כנפיהם (יחזקאל א', ח') אלו שעושים צדקה מיד ליד. בא למעט אותם שהעניים מתפרנסים מעמהם ע"י עילות וסבות, כי סבה כזאת אינה מצלת את האדם מן המיתה, כי ענין ההצלה רק בזכות המקבל אשר קיומו הוא ע"י חיי הנותן וקיומו, כי אם ימות הנותן והונו ורכושו יבוא ליד אחר אולי לא יאבה לרחם על עניים, לא כן אם העני מתפרנס רק ע"י עילות וסבות אין העני הזה תלוי בחיותו של העשיר כי גם אם ימות העשיר הלא רכושו קיים ועומד והמסבב הסבות ועילת כל העילות הוא חי וקיים לעד יתברך שמו.

ועם דרכנו יתבאר מאמר והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם (ישעיה ל"ב, י"ז). ונקדים עוד מאמר המדרש: זכה לרעבונו של יעקב לא זכה לשבעו של עשו (ויקרא רבה ל"ד). דע כי מקובל ומאומת אצלנו מפי חז"ל אשר גם מה שלוקחים מן האדם בזרוע נחשב לצדקה כאמרם ז"ל (בבא בתרא ט', א') על מאמר ונוגשיך צדקה. אבל לכאורה הדבר כמו זר איככה יהיה נחשב לצדקה מה אשר הנוגש והעושק לוקח מיד העשוק. אמנם דע כי אבינו מעולם יתברך שמו זן ומפרנס אותנו בשני אופנים, היינו כי אם יש לנו זכות אז הקב"ה מפרנס אותנו מידו הרחבה ואנחנו המקבלים מיד ליד, אבל כאשר אנחנו דלים מזכות ואנחנו רחוקים מלקבל מידו הקדושה עכ"ז הוא מכלכל אותנו ע"י אחרים, היינו שהוא ממלא את כליהם בר ולחם ומזון עד למרבה ועד שיגיע גם אלינו מידיהם, ועכ"ז אנחנו מודים ומהללים את שמו הגדול על טובו וחסדו על העמים אשר בצלם נחיה גם אנחנו, והוא מכלכל אותם כדי לפרנס אותנו. ועל דרך זה עצמו ענין העשיר כי הקב"ה משפיע אליו שיפרנס גם את העני ואם יתן לו מיד ליד אז הוא משובח, ואם לא יאבה לתת לו ברצונו מטוב בחירתו יתגלגל הדבר ע"י סבות, היינו שיהיה מוכרח לתת אל מצרי או כותי ויהיה מוכרח לתת לו כל כך עד שיגיע ממנו ליד העני ע"י סבות וגלגולים, ולכן יפה אמר ונוגשיך צדקה. אבל הלא עכ"ז רב ההבדל ביניהם כי הנותן צדקה מידו ליד העני יהנה המקבל הוא עני, וכאשר יתן לו פרוטה נחשב בעיניו למתנה, לא כן אם צדקתו תהיה ע"י גלגולי הסבות אז יהיה המקבל עשיר ואולי עשיר יותר מן הנותן ומתנה מועטת אי אפשר לתת לו.

ומעתה ראה כי הנותן מידו ליד העני כמה שנתן הנותן לקח המקבל אם מעט ואם הרבה, ואם הרבה לתת אז כל המוסיף מוסיפים לו זכות, לא כן הנותן לכותי הלא הוא לא יקח רק מתנה גדולה א"כ הנותן יתן הרבה ועכ"ז ליד העני שיקבל אח"כ לא יגיע כ"א מעט מזעיר ולא יחשב לו לצדקה כ"א המעט הזה שבא ליד העני. וזהו מאמר המדרש הנ"ל זכה לרעבונו של יעקב והמעט אשר תתן לו יהיה נחשב לך לצדקה, וכאשר לא תתן לרעבונו של יעקב אז הלא תתן לשבעו של עשו והוא לא יקח מידך מתנה קטנה כי אם גדולה.

וזהו שהכפיל הכתוב ואמר נתון תתן לו הורה בזה על הדברים אשר אמרו רז"ל כשם שמזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה כך חסרונותיו של אדם קצובים לו מר"ה זכה הלא פרס לרעב לחמך לא זכה ועניים מרודים תביא בית כי הא דבני אחתי' דר' יוחנן בן זכאי חזו להו בחלמא דבעי למיחסר שבע מאה דינרי שקל מנייהו לצדקה כו' (בבא בתרא י', א'). וזהו עצתו יתברך נתון, כלומר מה שאתה מוכרח לתת ולחסר מרכושך הלא טוב טוב לך תתן לו, כי אז תרויח - כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' כו', ועוד שנית כי כאשר פתוח תפתח את ידך לו (הכפיל ג"כ המקור עם הפעולה לאמר הלא אתה לא תהיה נקי מזה ומה שאתה צריך שתהיה ידך פתוחה הלא טוב לך שתפתח את ידך לו) ומה תתן לו הלא רק די מחסורו אשר יחסר לו, משא"כ כאשר תתן לשבעו של כותי.

והנביא ע"ה במאמר שלפנינו בא לבאר לנו עוד הבדל אחר ורמז אל מה שמצאנו ברז"ל כי הנותן לעני עושה שלום בין העני להקב"ה, כי הוא מתלונן על הקב"ה שלא עשה אותו עשיר, וכאמרם ז"ל הקב"ה הזהיר אם חבול תחבול כו' שלא יצעק העני לפני הקב"ה שנאמר והיה כי יצעק אלי (שמות רבה ל"א). אבל כל זה הוא כאשר העני רואה שהעשיר נותן לו, לא כן אם לא יגיע ליד העני כ"א גלגולי סבות ע"י אחרים עד שיתגלגל לבוא מעט ליד העני אז אין העני יודע מי היה הסבה הראשונה בזה וישאר בתלונתו, וזהו - והיה מעשה הצדקה שלום.

ועם דברינו אלה מה מאד ימתק מאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל כו' ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו. כי הנה כאשר יבוא אוהבך ויבקש ממך חפץ יקר ולא תתן לו הלא בעבור זה לא ירע לב אוהבך עליך, כי גם הוא יודע כי לב האדם לעצמו יותר מאהבתו את הזולת, אכן באשר תעשה עוד ההיפך אל אוהבך אשר כנפשך לא תתן וגם לא תחזיק אותו לעצמך רק תתנהו לאיש פחות וגרוע אז הלא ירע לב אוהבך עליך, כי גם לך גם לו לא יהיה ואין אתה רק כמפסיד בזדון לב.

וזהו ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו, כלומר לו לא תתן אבל תתן לאחרים, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא, כלומר רק חסרון לא ריוח כי לא נתת רק לשבעו של עשו, לכן הלא יותר נכון לפניך נתון (מה שאתה צריך להיות נחסר) תתן לו לא לאחר, ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בין כך ובין כך לא ישאר בידך וא"כ טוב לתת אותו לאחיך, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך בכל מעשיך.

ומעתה נבאר המשך הכתובים על הסדר דבר דבר על אפניו: כי יהיה בך אביון . ראוי לתת טעם על מאמר בך כי יותר מהצודק היה שיאמר כי יהיה לך, והנראה עם מה שמצאנו במדרש (פרשת משפטים) ישב עולם לפני אלהים אמר דוד רבון העולמים ישב עולמך ובתנחומא הוסיף תיישב עולמך בשוה העניים והעשירים א"ל הקב"ה אם אעשה עולמי שוה ויהיו כלם עשירים חסד ואמת מן ינצרוהו.

וכבר מלתי אמורה כי הדרש אינו רחוק מן הפשט, גם כי כתיב ישב והדרש הוא ישב עכ"ז ענין אחד הוא. כי הנה ההבדל בין העניים והעשירים ממש על דרך הסועדים בסעודה גדולה אשר החשובים יושבים על השלחן בכבוד ומקבלים מנותיהם מאת בעל הבית, והעניים אינם מסובים אבל עומדים מרחוק ועיניהם נשואות וצופות אל מה שיושיט להם מן המסובים ואל מה שיותירו משבעם.

כן העשירים דומים בענינם כמסובים ויושבים ראשונה בהשלחן אשר לפני ה' אשר חלק ה' ונחלתו יאכלון, והעניים יעמדו מרחוק ואינם נזונים כ"א מן הנשאר מפי העשירים. לזה אמר דוד ישב כל העולם לפני אלהים ר"ל ישבו כלם סמוכים על השלחן לקבל מנות מאת אביהם שבשמים, וזהו שביארו ישב עולמך כו'. וכאשר נתבונן בשטח האדמה אשר אנחנו עליה הלא היא ג"כ אינה שוה אבל יש בה מעלות ומורדות יש בה הרים וגבעות יש בה גיא ועמקים והשכל מחייב כי מה שחסר פה נתוסף במקום אחר ומה שחסר בגיא נתוסף בהר ולעתיד נאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו (ישעיה מ', ד') ויהיה העולם שוה. כן וכן ישפוט השכל כי מה שחסר מן העניים מכדי סיפוקם נתוסף אל העשירים, כי לתת אל העשיר מה שאין צורך בו חלילה להקב"ה מעשות פעולה בטלה, אם לא שאין אל העשיר רק מה שנחסר מן העני. והקב"ה עשה כן בעבור הטעם שאמר לדוד עבדו חסד ואמת מן ינצרוהו, וכמו שמצאנו בחלום פרעה שראה כי הפרות הרעות בלעו את היפות וההוראה כי השפע הנתוספת בשבע שני השבע הוא מה שנחסר בשבע שני הרעב לכן צוה לעשות קמצים להשאיר המותר בעבור השנים של הרעב.

וזהו ממש מאמר כי יהיה בך אביון ר"ל שיהיה חלק הנחסר ממנו מיותר אצלך ולכן מחוייב העשיר לשאת במשא העני ולפרנסהו כי משלו יתן לו.