אהל יעקב על התורה, משפטים יב

אם חבול תחבול שלמת רעך כו',

הנראה בהבנת הכפל חבול תחבול, כי הנה הממשכן את חבירו יהיה המשכון על א' מב' פנים אם למשכנו מבעליו כדי שיפרע את חובו, או שהמלוה נתן עיניו בהמשכון עצמו שישאר אצלו לחלוטין. והמופת על זה לעמוד על כונת המלוה הוא כך, כי אותו שהעיקר אצלו להיות בטוח בכסף הלואתו וכל כוונתו במשכונו להכריח את הלוה לשלם לו, זה משפטו בבואו לעבוט עבוטו לקחת דוקא דבר החשוב אצל הלוה אף שאיננו חשוב אצל המלוה, לא כן הנותן עיניו במשכון שיהיה מוחלט אצלו הוא יקח דוקא דבר הבלתי חשוב אצל הלוה כדי שלא יחוש לפדותו ויחליטהו אצלו.

וזהו שהזהיר הכתוב אם חבול כלומר בבואך לחבול ולעבוט תחבול שלמת רעך, כלומר תראה לחבול דבר הבלתי חשוב אצלך וחשוב אצל הלוה, וזהו שלמת רעך כי היא שמלתו לעורו נמדד אליו כמדתו, ועל ידי זה תתברר טוב כוונתך שאין מגמתך בלתי לכוף אותו לשלם לך ולא שישאר אצלך: