אהל יעקב על התורה, חקת ח

על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון (כ"א, כ"ז). מדרש: על כן יאמרו המושלים זה בלעם ואביו ששכרן סיחון לקלל את מואב והם אמרו תבנה ותכונן עיר סיחון (פרשה י"ט, ל').

הנראה כי המאמר בא להשמיענו על דרך שדרשו ז"ל כי חשבון עיר סיחון לפי שאמר הקב"ה לישראל אל תצר את מואב אמר הקב"ה ליתי סיחון וליפקיה ממואב וליתי ישראל וליפקיה מסיחון, והיינו דאמר רב פפא עמון ומואב טהרו בסיחון (חולין ס', ב').

אמנם הדבר בזה יפלא לכאורה כי איננו יושר גמור, למשל ראובן גזל שדה משמעון והלך ראובן ומכר אותה ללוי, הלא יהיה לשמעון תרעומות על לוי לאמר טוב לי יותר אם היתה השדה ביד הגזלן כי אולי תחזק ידי עליו ואוציא את שלי מתחת ידו, כמאמר חז"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה כו' כל כמה דלא נתייאשו הבעלים ברשותיה דמריה קאי (בבא קמא קי"א, ב'), אם לא כי ההכרח לומר כי מואב כבר התייאש והחליט חשבון ביד סיחון, רק מאין נדע זאת, לזה אמרו כי סיחון שהחריבה לא רצה לבנותה ולכונן אותה על תלה, לאמר אולי יתגבר מואב ויטלנה מידו עד כי שאל את פי בלעם ואביו שהם היו הסבה הראשונה אל סיחון שיכבוש אותה בקללם את מואב, והם החליטו ואמרו אל סיחון אל תדאוג ואל תפחוד מלבנות אותה, כי אם באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון וא"כ בזאת נטהרה לישראל, ומעתה יסוד המאמר בנוי על מאמר המושלים בלעם ואביו וכמו שאמרנו, והבן.