אהל יעקב על התורה, בלק יד

הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף גו' (כ"ג, כ"ד).

רצה להורות בזה איך עבודתנו את ה' יתברך היא בשמחת הנפש וחמדתה הנפלאה, והעד ע"ז כי הלא אנחנו משכימים ומעריבים ותיכף בקומו ממטתו לא יפנה דרך כרמים ושארי עסקים רק יקבל עליו תחלה עול מלכות שמים ועול מצות ויחוד שמו הגדול באהבה, ב'. בצאתו לפעלו ולעבודתו עדי ערב והוא בא לביתו עיף ויגע מזעת אפו כל היום ועכ"ז לא יתן מנוחה לנפשו ולא ישכב עד יאכל טרף ויקרא ק"ש על מטתו: