אהל יעקב על התורה, אחרי מות ד

ובסמוך: ר' ברכי' פתח גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי י"ז, כ"ו) אמר הקב"ה אע"פ שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו לא טוב אלא להכות נדיבים על יושר (שם שם, ו').

והדברים סתומים וחתומים ומה היא הכוונה המחודשת אל מאמר הכתוב גם ענוש לצדיק לא טוב על ידי הדרש הזה.

ולי הכותב נראה כי הדברים הסתומים האלה מהצורך לקשרם ולחברם אל מאמר הסמוך וז"ל תנא לא מתו בניו של אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני רבן משה, ויהיה רצון המאמר לבאר לנו כי אחר שמתו בניו של אהרן בעת שמחה כזאת בחנוכת המשכן והקב"ה לא חס על כבוד אביהם, ועל כבוד אחי אביהם, וכבוד עצמם ודאי היה בהם ח"ו עון עצום והיה בסתר, ומתו בעונם. ע"כ באו רז"ל להעיר אותנו שלא נחשוב כן על הצדיקים הגדולים האלה, כי ודאי היו נקיים מה' ומישראל טהורים כמלאכי השרת מכל שמץ חטא ועון, רק ענין אחר נזדמן תחת ידם אשר מתו בו. והוא כי היה מעשה שבאה שאלה לפניהם והורו, והדין היה דין אמת לזכות את הזכאי לחייב את החייב לטהר את הטהור כו', רק דבר הזדמנות היה כי משה רבינו ע"ה ישב ג"כ שם, וא"כ יצאה מפיהם ההוראה לפני רבן ובדבר הזה לבד נענשו.

זה שאמר ר' ברכיה בבאור מאמר גם ענוש לצדיק לא טוב להכות נדיבים על יושר שהכתוב רומז על מקרה בני אהרן, כי אמר הקב"ה אע"פ שענשתי את אהרן ולקחתי שני בניו ממנו לא טוב, ויקשה הדבר בעיני הבריות, אלא - להכות נדיבים על יושר ר"ל לא מתו ע"י חטא ח"ו אלא ע"י יושר, ע"י דין אמיתי שיצא מפיהם. וזהו סמיכות מאמר תנא לא מתו בניו של אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבן: