עוד יוסף חי תשלה

חדא ספיקא אבל בשאר נשים דאיכא ס"ס אמאי תנשא ליום רביעי וכו' והביא ג"כ דברי הגאון רע"א בדרוש וחדוש וגם מ"ש בשירי קרבן על תלמוד ירושלמי, וע"פ הדברים האלה עשה הצעה לומר שבימי הנביא ע"ה רבו המנאפים ולכך עשה חומרא חדשה לכל כהן הדיוט שלא ישאו אלמנות ישראל מפני חשש קלקול זנות עת היתה ארוסה תחת בעלה הראשון אשר לזה היתה מותרת מטעם תרי ספיקא, אבל לכהן אם התאלמנה מישראל אסורה דלא הוי אלא חד ספיקא שהוא תחתיו או אינו תחתיו, ובהיות כן גזר הנביא אומר לא מצד נבואה רק מפי עצמו משום עת לעשות לה' והוא אלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים (בעבור חשש זנות בעודה ארוסה תחת בעלה הראשון ישראלי). והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן (ר"ל אם בעלה הראשון היה כהן דאז רגלים לדבר שחזקת כשרות גופה לא אתרע לכהן מזמן נשואין ראשונים) אז יקחו הכהנים וכו' עכ"ד בקיצור. ועינא דשפיר חזי יראה כי החכם הנז' התפאר במציאה זו שמצא לפתור דבר ולא הביט ולא הסתכל בכמה דברים שיש לגמגם בדבריו, ובפרט אשר לפ"ד אין דברים אלו אמורים ברוח נבואה אלא הוא חידש חומרא וגזירה לפי דעתו ובאמת בסתמות דבריו מוכרח לומר שכל אלו דברי נבואה, וכבר רז"ל אשר רוח ה' דבר בם ולבם פתוח כפתחו של אולם החליטו בתלמוד כי דברי נבואה הם ודינא קא משתעי ונתעוררו בעיקום הלשון והביאו דוגמה דמשתעי קרא הכי ממ"ש נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' וכן החליט התנא הגדול יונתן בן עזיאל בתרגום שלו, ובודאי על עקום הלשון יש טעם ואין לי פנאי עתה להאריך בזה

פש גבן לבאר דלפ"ד רז"ל שבא להתיר האלמנה לשאר כהנים, קשה למאי אצטריך והלא מפורש בכתוב דאין האלמנה אסורה אלא לכהן גדול, הנה כבר הקשו רז"ל קושיא דומה לזו ע"פ כל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים, דלמאי אצטריך לפרש איסור זה לכהנים ותרצו לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטריפה לכך פירש בהם אזהרה באיסור זה, וכן הענין כאן דלא תימא כהן גדול, אסור בכל אלמנה בין אלמנת כהן בין אלמנת ישראל, אבל שאר כהנים הדיוטים יהיו אסורים באלמנה של ישראל, כי כיון דלא נכתב להדיא היתר האלמנה בהם יהיו אסורים באלמנה של ישראל, ורק באלמנה של כהן מותרים, וזהו הבדל שיש ביניהם לבין כהן גדול לכך פירש בהם היתר האלמנה בסתם דקאי על כל אלמנה שתהיה מותרת לכהנים חוץ מן כה"ג, ולכן דקדק רש"י ז"ל בלשונו בגמרא דקדושין הנז' שכתב וז"ל והכי קאמר והאלמנה אשר תהיה אלמנה אפילו מישראל, משאר כהנים שאינו כהן גדול יקחו אותם עכ"ל, דקדק לומר אפילו מישראל כדי ליישב טעם לדבריו למאי אצטריך לפרש היתר אלמנה לכהן הדיוט מאחר כי בתורת משה לא נאסרה האלמנה אלא רק לכה"ג ש"מ דשאר כהנים מותרים

ועוד יש לומר טעם אחר שהוצרך לפרש ההיתר בכהנים הדיוטים. שלא תטעה להחמיר בהם כחומרה שעשה החכם הנז"ל בהצעתו בין אשת כהן דלית בה אלא חדא ספיקא לבין אשת ישראל דאית בה תרי ספיקות

סי' מ"ז

בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים: וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים: וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר

נמצא בכל מקום אשר עבר בהם המה היו משך הרגלים שלו כי עד מתנים בכלל הרגלים הם. ונ"ל בס"ד דרמז לו בזה על בחינתו שהיא מבחינת הרגלים שיש בפרצוף שורש קין ומפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, לכך אמר לו בן אדם עמוד על רגליך ואדבר אותך מפני כי הוא היה מבחינת הרגלים שהיו רופפים ונתחזקו, ולכן א"ל עמוד על רגליך והתחזק בהם כנז' בד"ק. ובזה מובן שפיר כי שיעור משך כל הרגלים עד מתנים היה יכול לעבור בהם וכשהיו למעלה ממתנים אמר לא אוכל לעבור כי גאו המים וכו', והיינו מפני כי בפרצוף שורש קין משם ולמעלה אינו שייך ליחזקאל הע"ה אלא הוא שייך לחזקיהו הע"ה כמפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל

ועוד נ"ל בס"ד כי ענין המראה הזה מורה על סוד הנבואה דידוע שהנבואה היא מן נצח והוד מחלת פרקין שיש בהם, ולכן נקיט שלשה חלוקות מי אפסים מים ברכים, מי מתנים כנגד תלת פרקין של נצח והוד שמשם יניקת הנביאים כל אחד כפי מדרגתו וערכו, יש מפרק זה ויש מפרק זה, אבל למעלה מתלת פרקין דנצח והוד אין מי שיוכל לקבל נבואה ולכן במדידה הד' שהיא למעלה מתלת פרקין כתיב אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים מי שחו אשר לא יעבר

ונראה לרמוז עוד בס"ד בענין הארבעה מדידות אלו של אלף אלף אשר היה יכול לעבור בהשלשה ולא היה יכול ברביעית, והוא כי ידוע כמו שיש ארבעה חלקים הנקראים פרד"ס בתורה שהם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה וארבע עולמות, כן בחלק הרביעי שהוא חלק הסוד עצמו יש בו ארבעה שהם פשט רמז דרש סוד, והסוד הזה שבסוד הוא פנימיות הסוד, ואם לא היו חוטאין בעגל ולא היו נשברים הלוחות הראשונות היינו יכולים לזה החלק שהוא סוד שבסוד, אך כיון שנשברו הלוחות לא זכו ישראל לזה בעוה"ז אלא לומדים בו הצדיקים בג"ע של מטה ובג"ע של מעלה ואחר התיקון נזכה אליו גם בעוה"ז

ולכן בכ"ב אותיות אלפ"א בית"א יש ג' אלפין א' הוא אות הראשון שהוא נקרא אל"ף והשנים הם במלוי של אות וא"ו ושל אות הא שמתמלאים באות א', ואלו הם כנגד הפשט של הסוד שהוא אות הראשון הנקרא אלף, ושני אותיות א' שבמלוי ה"א וא"ו הם כנגד הרמז ודרש של הסוד, אבל כנגד הסוד שבסוד לא יש רמז כי לא זכו אליו עתה אלא לעתיד, ולכך נעלם. וז"ש וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים זהו כנגד הפשט של הסוד הרמוז באות א' ראשנה של כ"ב אותיות, וימד אלף ויעברני במים מים ברכים זהו כנגד הרמז של הסוד הרמוז באלף של מלוי ה"א וימד אלף ויעברני מי מתנים זהו כנגד הדרש של הסוד הרמוז במלוי אות וא"ו, וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים כי זהו כנגד הסוד שבסוד שלא זכו ישראל עדיין אליו, יען כי גאו המים שהם פנימיות הסוד ולאו כל מוחא סביל דא כל זמן אשר לא נשלם תיקון העולמות ותיקון פגם חטא אדה"ר

ויאמר אלי הראית בן אדם, ויולכני וישבני שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה. נ"ל בס"ד עץ רמז לבני אדם דכתיב כי האדם עץ השדה והוא רב מאד בחכמה, כי בזמן מלך המשיח יהיו הכל רבים בחכמה מזה ומזה כלומר משורש קין שה"ס הגבורות ומשרש הבל שה"ס החסדים כי הכל יהיו נתקנים. אי נמי עץ רב מאד זו התורה הנקראת עץ חיים מזה ומזה מחלק הנגלה ומחלק הנסתר: