עוד יוסף חי תשלא

ואראה

והנה יד שלוחה אלי והנה בי מגילת ספר: ויפרש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור וכתיב אליה קינים והגה והי: ויאמר אלי בן אדם את אשר תמצא אכול אכול את המגלה הזאת ולך דבר אל בית ישראל: ואפתח את פי ויאכלני את המגלה הזאת: ויאמר אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת אשר אני נותן אליך ואוכלה ותהי בפי כדבש למתוק

והנה כפי תרגום יונתן וכפי פירוש רש"י ורד"ק, אין הכונה כפשוטן של דברים שיאכל ממש את המגילה, אלא הכונה שיקבל דברים הכתובים בה, ומה שא"ל פצה פיך ואכול משל הוא זה כלומר הטה אזנך ושמע וקבל הדברים ויערב לך כאלו אתה אוכל מאכל לרעבון, והמגילה היה כתוב בה קינים זו פרענותם של צדיקים בעוה"ז, והגה מתן שכרן שירננו עליו לעת"ל, והי, נהי של רשעים לעוה"ב וכמ"ש רש"י ז"ל, ודבר זה מפורש בגמרא. ע"ש

ברם יש לדקדק בכתובים הנז' על אומרו אשר אני נותן אליך דפשיטה שהוא נותן אליו את המגילה. ועוד קשה תיבת למתוק נראה לשון יתר. ונ"ל בס"ד הענין מפורש בדברי רז"ל שבמגילה כתוב קינים היינו פרענותם של צדיקים בעוה"ז אשר הם צריכים לסבול יסורין בעבור ישראל לכפר עליהם, ועל זה א"ל אכול את המגילה כלומר תקבל עליך מה שכתוב פרעניות ויסורין במגילה כי האכילה כאן היא לשון קבלה וכאמור לעיל. ויחזקאל הע"ה אמר ואוכלה כלומר קבלתיה עלי, אך יש מקבל עליו יסורין בע"כ של החומר שלו ואין זה מן המובחר, ויש מקבל עליו היסורין מאהבה בשמחה וששון וטוב לבב שחושב אותם תענוג ממש וזה המובחר והטוב, ואיך יצוייר דבר זה שהאדם רואה צער ויסורין ויהיה לו עונג גם מצד החומר שלו, הנה זה אפשר להיות בכך אם יביט האדם ויבין וידע שהיסורים האלה נתונים לו מאתו יתברך שרצונו יתברך בכך, על כן כיון שהוא יש לו תענוג גדול בקיום רצונו יתברך, וכמ"ש הפייטן ומה לי מזמן אם לא רצונך, אז מוכרח שיתענג ג"כ ביסורין אלו כיון שבהם מתקיים רצונו יתברך, וכמו השותה סם כנאכ'ינה כדי שתסתלק ממנו הקדחת דאע"פ שהסם הזה מר כלענה נחשב בעיניו כדבש ושותה ברצון לב ובשמחה מאחר שחיותו ורפואתו תלויה בו

וכאשר מספרים באותו חסיד שהיה אסטניס הרבה והיה מוהל, אמרו לו כיצד תוכל לעשות המציצה של דם הנימול שאתה מכניס ראש האבר בין שפתותיך ומוצץ הדם ולא תמאס, והלא טבעך שתתעלף מן המאיסות. אמר להם כיון שיש לי שמחה וששון ורצון לב מאד לקיים מצוה זו של המילה לעשותה כאשר צוה השי"ת אותנו אין אני מרגיש במאיסות, ודומה בעיני כאלו אני מכניס בפי ענבה אחת נקיה ומוצץ אותה. ועוד אמרו לו על המרור שאוכל בליל פסח, שלא נמצא בעירו מרור שדברו בו חכמים ומוכרחים לאכול עשב אחר מר מאד, והוא היה אסטניס שאינו יכול לטעום דבר מר אפילו משהו, ואם בלא כונה וידיעה בא בפיו דבר מר מוכרח שיקיא תכף ומיד, ושאלו אותו איך אתה יכול לאכול העשב המר הזה בליל פסח ואין אתה מקיא, ואמר להם מפני שאני מקיים מצות בוראי שהוא חביב עלי יותר מנפשי ורוחי ונשמתי אינני מרגיש במרירות אלא נדמה לי שהוא מתוק. נמצא בשביל אהבת האדם בהקב"ה ושש ושמח לעשות רצונו יתברך יתהפך הדבר אצל חומר האדם שהרע יתהפך לטוב והמר למתוק

וכן הענין להפך בשביל אהבתו לעשות רצון הקב"ה יתהפך אצלו המתוק למר וריח הטוב לריח רע. וכמ"ש רז"ל על רבי עקיבה שהלך לעיר אחת בעבור איזה עסק ושלח לו השלטון למקום לינתו שתים זונות מקושטות ומבוסמות בכמה מיני בשמים ובע"כ באו ושכבו ע"פ מאמר השלטון אחת בצד ימין ואחת בצד שמאל כל הלילה זו אומרת פנה אלי וזו אומרת פנה אלי, והוא כל הלילה מרקק ולא פנה אליהן, למחר הלכו הזונות אצל השלטון אמרו לו נוח להם המות מששלחתן לאיש הזה דכו"כ עשה דמלבד שלא פנה אליהן אלא כל הלילה מרקק, וקרא לו השלטון ואמר לו למה לא נהגתה עמהם כמנהג העולם, ועוד למה היית מרקק והם משוחים ומבושמים בכל מיני בשמים טובים, אמר לו תאמין לי באמונה שעלה ריחם אצלי כנבילה סרוחה ולכך רקקתי כל הלילה, ע"כ, ודבריו אמת וצדק דאע"פ שהיו מבושמים בבשמים שריחם טוב מאד הנה מאחר שהוא רוצה מאד לקיים רצון השי"ת אשר מאס בהם גם אצלו נמאסו, ואותו ריח הטוב של הבשמים שבהם נהפך אצלו לריח נבילה ולכך היה מרקק גם מצד החומר שלו

ולכן אמר השי"ת ליחזקאל הע"ה בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת כלומר בן אדם הגם דחמרי עתה עכ"ז תקבל עליך הפרעניות והיסורין של הצדיקים הכתובים במגילה ולא הקבלה הכרחית אלא רצונית בשביל שאני נותן אליך, כי מחמת שאני נותן אליך שבזה נעשה רצונו על כן אע"פ שאתה בן אדם חמרי תהיה קבלה זאת אצלך רצונית ולא הכרחית ואמר יחזקאל הע"ה ואוכלה כתרגומו שקבלתיה קבלה רצונית כאשר אמר אלי שהוא כדי לעשות רצינו בזה, ועל כן אע"פ שהיסורין ההם קשים ומרים לחומר האדם הנה היתה בפי כדבש למתוק שגם החומר שלי יש לו תענוג בה

והא דהוצרך לפרש באומרו למתוק ולא סגי למימר ותהי כדבש היינו לפי שמצינו שהדבש נדחה מהקרבת המזבח, וידוע שהיסורין הם במקום קרבן במזבח, לכך הוסיף ואמר למתוק כלומר מה מדמה אותם לדבש היינו לענין המתיקות דוקא ולא לענין הקבלת קרבן

סימן ד'

ואתה בן אדם קח לך לבנה ונתתה אותה לפניך וחקות עליה עיר את ירושלים: ונתתה עליה מצור ובנית עליה דיק ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מחנות ושים עליה כרים סביב: ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר והכינותה את פניך אליה והיתה במצור וצרת עליה, אות היא לבית ישראל

הנה כאן צוהו שיצייר ויחוק צורת ירושלים על הלבנה ואפשר לומר דאין הכונה שיעשה ציור של העיר ממש אלא הכונה שיחוק על הלבנה אותיות "עיר ירושלים" ובזה תהיה הלבנה דוגמת ירושלים

ואמר לו ובנית עליה דיק הוא מגדל שבונין נגד העיר לכבשה, וסוללה הוא תל עפר ששופכים נגד העיר כמו שקורין תאב'יה כדי לעלות עליו ללחום את העיר. ואמר ונתתה עליה מחנות שיעשה ג"כ דוגמת מחנה מקיפים אותה, ושים עליה כרים דוגמת שרים הממונים על הצבא, זה שומר לרוח זו וזה שומר לרוח זו או כרים ר"ל אילי ברזל לנגח בהם החומה ואמר עוד קח לך מחבת ברזל הוא כלי ברזל פשוט שאין בו בית קבול והוא מה שקורין בערבי ס'אג', וזה יהיה דוגמה לחומת העיר, וכנז' כל