עוד יוסף חי; הלכות, כי תשא יא

כתב רבינו ז"ל שם בדף מ"ט ע"ג וז"ל סוד קדושת ובא לציון הוא בחינת קדושה נמשכת מלמעלה מן האצילות וקראוה בזוהר פרשת תרומה בשם תוספת קדושה שהיא בחינת קדושה הניתנה עתה אל הבריאה והיא כדוגמת הקדושה שבעולם האצילות וכדוגמתה יולדת עתה בעולם הבריאה ואמנם הקדושה הזו נתקנת בשתי לשונות לשון הקודש ותרגום. הטעם הוא כי צריך להמשיך השפע והאורות הנז' אל עולם הבריאה בבחינת פנים ובבחינת אחור, ולכן נאמר בלשון הקודש כנגד בחינת הפנים ובלשון תרגום כנגד בחינת האחוריים כמבואר אצלינו בענין קריאת התורה שמו"ת כי לשון התרגום הוא האחוריים:

והנה ראיתי מן המדקדקים שאין לומר מלות התרגום בקול רם אלא בלחש ויש שאין חוששין ואומרים כל התרגום בקול רם עם שאר הקדושה בלשון הקודש. ומנהג מורי ז"ל היה לאומרם בקול רם ולא היה חושש למדקדקים לאומרם בלחש עכ"ל: