עוד יוסף חי; הלכות, בראשית יא

בסה"ק בן איש חי, בפרשה זו אות ה', כתבתי סדר העיטוף בטלית גדול אשר יעשה תכף אחר הברכה איך צריך להיות ותזהר בו, ועתה באתי להזהיר על דבר אחד בזה, והוא כי כאשר יניח הטלית על ראשו לא יוריד ראש הטלית על כל הפנים שלו וכשישליך הכנפות לאחוריו יהיו הפנים מכוסים באופן שיהיה ראשו כרוך בטלית פנים ואחור ואין עיניו נראין, דאין זה נקרא עטוף אלא כריכה, ואין זה דומה לעטוף הישמעאלים שכתב בשער הכונות דף ד' ע"א שהצריכו הגאונים להתעטף עטיפת הישמעאלים. על כן צריך כשיניח הטלית על ראשו לא יגיע ראש הטלית אלא עד המצח, באופן שיהיו עיניו גלויים ונראין גם אחר השלכת הכנפות לאחוריו, וזהו העיטוף הנכון שמברך עליו להתעטף בציצית. ועיין בגמרא דמ"ק דף כ"ד דאמר שמואל כל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעאלים אינה עטיפה (פירוש באבל), מחוי ר"ן עד גובי דיקנא, גומות שבלחי למטה מפיו, וכתב שם פריעת הראש בשבת שצריך לגלות חוטמו ושפמו וזקנו שהיה מכוסה בימי אבלו ע"ש, משמע דעטיפת ישמעאלים היא שתהיה עיניו גלויות כאשר כתבנו, וכן בערוך ערף עטף כתב עטיפת ישמעאלים פירוש מכסה שפמו זקנו חוטמו ע"ש: