נועם ירושלמי על יומא ו:ב:ג

שם (ה"ב) יעמד חי מלמד שהוא עתיד למות עד מתי היא חייה עד וכלה מכפר את הקודש דברי ר"י ר"ש אומר עד שעת הוידוי על דעתי' דר' יהודה הוידוי מעכב על דעתי' דר"ש אין הוידוי מעכב מה נפק מן ביניהון שלחו בלא וידוי על דעתי' דר"י צריך להביא שעיר אחר על דעתי' דר"ש אינו צריך להביא שעיר אחר אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתי' דר' יהודה צריך להביא פר אחרי על דעתי' דר"ש אינו צריך להביא פר אחר:

והנה הק"ע פי' עד שעת הוידוי שהוא מתוודה על השעיר אבל הוידוי עצמו אינה מעכבת וכדמסיק והנה ביומא (דף מ) אמרינן ואזדו לטעמייהו דתני' יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהי' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו: ופירש"י דכתיב לכפר עד שיכפר בדמו של חבירו אע"פ שעדיין לא התודה לפי סדר המקראות וכלה מכפר וסמך אהרן וכו' אם מת א"צ אחר אלמא וידוי לא מעכב ר"ש אומר כדפריש טעמא לקמן כו' וא"כ מוכח בפי' דר"י סובר דוידוי לא מעכב ור"ש סובר דוידוי מעכב:

ע"כ נראה לי דצריך לגרוס על דעתיה דרבי יהודא אין הוידוי מעכב על דעתיה דר"ש הוידוי מעכב מה נ"מ כלחו בלא וידוי על דעתיה דר"י א"צ להביא שעיר אחר על דעתיה דר"ש צריך להביא שעיר אחר אף בפר כן שחטו בלא וידוי על דעתיה דר"י א"צ (כצ"ל) להביא פר אחר על דעתיה דר' שמעון צריך להביא פר אחר ולקמן יתבאר עוד בזה:

עוד אמרינן שם בירושלמי נתוודה ושחטו ונשפך הדם ואת אמר צריך להביא פר אחר צריך להתוודות עליו פעם שני' אוכבר יצא בוידוי של ראשון אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שני' או כבר יצאו בהגרילו של ראשון (ופי' הק"ע אף בשעיר המשתלח כן אם מת לאחר שגמר מתנות שבפנים וקודם הוידוי צריך להגריל על שעיר המשתלח השני או ליקח שעיר בלא הגרלה עכ"ל]:

והנה לכאורה צריך לבאר דהא תנן במתניתין דריש פירקין יומא (ד' ס"ב) אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני ואם משהגריל מת יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחילה וא"כ הכא נמי אם הוידוי מעכב צריך להגריל עליו פעם שני' ודוחק לחלק דאפילו למ"ד הוידוי מעכב אעפ"כ אפשר דא"צ להגריל עליו פעם שני':

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י מה שביארתי תחילה דצריך להגיה בירושל' ר' יהודה סובר דאין הוידוי מעכב ור"ש סובר דהוידוי מעכב והנה אמרינן ביומא (ד' מ') ואזדו לטעמייהו דתני' יעמד חי כו' לכפר עליו עד מתי יה י' זקוק לעמוד חי עד שעת מתן דמו של חבירו דברי ר' יהודה ר"ש אומר עד שעת וידוי דברים ופירש"י דקאי אדלעיל ופליגי בוידוי וכתב רש"י ואני שמעתי ואזדו לטעמייהו הגרלה דמעכבא ולא מעכבא וא"א להעמידה והתוס' כתבו לפרש דאזדי לטעמייהו דפליגי בהגרלה דר' יהודה סובר דהיכא דעלה הגורל ומת המשתלח קודם מתן דמים דשעיר הפנימי דסבירא לי' לר' יהודה ישפוך דמו ויביא שנים אחרים ויגריל עליהם בתחילה דתניא יעמד חי עד מתי זקוק לחיות עד מתן דמו של חבירו ולכפר עליו דקרא הוי פירוש עד שיכפרו בחבירו ור"ש סבר אין צריך ולכפר עליו אשעיר המשתלח קאי וה"ק והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי עד שיתכפר בוידוי ואם מת קודם וידוי מביא אחר בלא הגרלה כו' ואם מת המשתלח קודם וידוי וקודם זריקת דמו של חבירו יזרק דם של חבירו ומביא שעיר אחר בלא הגרלה ומתודה עליו ולא יגריל אפילו למצוה דאין הגרלה אלא בשנים. והטעם פירשו התוס' דלר' יהודה דהאי לכפר עליו קאי על שעיר הפנימי א"כ תלוין זה בזה ע"כ צריך להגריל עליהם בתחילה אבל לר"ש דדריש עד שעת וידוי א"כ האי לכפר עליו קאי על שעיר המשתלח וע"כ אין הגרלה מעכבא ועי' שם בתוס' שהאריכו בזה

ובזה יתבאר הירו' אף בשעיר המשתלח כן צריך להגריל עליו פעם שנית או כבר יצא בהגרילו של ראשון פי' אם יהי' תלוי בזה ג"כ דלר' יהודה, שאומר דאין וידוי מעכב וא"כ קאי האי לכפר עליו על שעיר הפנימי א"כ תלוין זה בזה ע"כ צריך להגריל עליו פעם שנית אבל לר"ש שסובר דוידוי מעכב וא"כ קאי האי לכפר עליו על שעיר המשתלח גופא ועל וידוי דברים א"כ איפשר דא"צ להגריל עליו פעם שנית ומתניתין דתני יגרל עליהם אתי כר' יהודה אבל לר' שמעון יכול להביא חבירו שלא בהגרלה ובש"ס דילן איתא בהדי' ביומא (ד' מ' וד' ס"ג] מת א' מהם מביא חבירו שלא בהגרלה דברי ר' שמעון. וע"כ לא משני בירו' (פ"ד דיומא ה"א) אהא דתני קרבן כו' לרבות שעיר המשתלח דפסול משום מחוסר זמן ומקשה נמי בירו' וחש לומר שמא יעלה לשם כמו דמקשה בש"ס דילן (ד' ס"ג) טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי הוי אמינא שעיר המשתלח קדוש כמחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם. ומשני בש"ס דילן הא מני ר"ש היא וכיון דלהירו' מיבעי' לי' אליבא דר"ש ע"כ לא משני לה כר"ש עיין שם ודו"ק]: