נועם ירושלמי על יומא ד:א:ט

שם שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב בשקרב השעיר הנעשה בפנים ומ"ד פטור בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ א"ר יוסה רב חסדה בעי מדמתה לפסח ולא דמיא א"ר מנא בר תנחום ר' לעזר ור' יוחנן תריהון אמרין פסח שעבר זמנו מאיליו היה משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה מאי כדון מ"ד חייב סברין מימר הגרלה מעכבת מאן דאמר פטור סברין מימר אין הגרלה מעכבת כלום יש כאן לשם אלא אחד א"ר שמואל אחוי דר' ברכיה או זה או זה משהגריל חייב על של שם ופטור על של עזאזל א"ר בא והוא שנתן מתנת הפר אבל אם לא נתן מתנת הפר פטור ששחיטתו של שעיר מעכבת מתן דמו של פר רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירה שחט את הפר עד שלא יגריל מהו שיהא חייב א"ל נשמעינה מן הדא פר מעכב את השעיר השעיר אין (כצ"ל) מעכב את הפר הדא אמרה שחט את הפר עד שלא הגריל חייב אין תימר פטור ניתני השעיר מעכב את הפר (כצ"ל) אמר רבי שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכב את הפר במתנות הבדים אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים ודלא כהק"ע והפ"מ:

והנה הק"ע כתב על הא דאמרינן מ"ד חייב בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ וכו' כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות יוה"כ ה"ג) איל ושעיר המוספין שעשאה אותן קודם עבודותהיום אינן כלום וכתב הכ"מ ס"פ הוציאו לו כל מעשה יוה"כ האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ותימא דהא אמרינן בש"ס בבלי (ד' ס) דהא דאם הקדים מעשה דלא עשה כלום דוקא בעבודו' הנעשות בבגדי לבן בפנים וכ"כ הרמב"ם ברפ"ה מפורש והני בבגדי זהב נעשין כמפורש בש"ס וברמב"ם וגם כפי מה שפירשתי בקונטרס מוכח מדברי רב חסדא שאם הקדים השעיר הנעשה בחוץ קודם עבודת היום כשר וצ"ע עכ"ל.

והנה כל מה שכתב הוא תמוה דהא דאמרינן דאם הקדים מעשה לחבירו דלא עשה כלום היינו דווקא בבגדי לבן בפנים והוא כמו ר' יהודא דאמר ביומא (ד' ס) אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל בדברים הנעשים בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. לא בעינן שיהיו שני עבודות בבגדי לבן מבפנים אלא אפי' הא' מבחוץ אם הקדים לעבודה שנעשה בבגדי לבן מבפנים נמי לא עשה כלום והכי מוכח ביומא (ד' מ) דאמרינן ת"ש פר מעכב את השעיר ושעיר אין מעכב את הפר במתנות שבפנים בשלמא פר מעכב את השעיר דאי אקדמי' לשעיר מקמי פר לא עבד ולא כלום אלא שעיר אין מעכב את הפר מאי ניהו אילימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו ופירש"י דהא אפי' ר"י מודה דאדברים הנעשים בפנים כתיב חוקה והרי שינה זה בעבודו' פנים שהרי הקדי' לה את של חוץ שהיא מאוחרת לה והכי מוכח מדאמר לקמן לא דא קדים מתנות דפר במזבח מקמי מתנות דשעיר בהיכל ור"י היא דאמר דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבי] אלמא דאפי' לר"י אי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו ואף על גב דמתנות דפר בהיכל הם דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אף על פי כן כיון דהקדים למתנות דשעיר שהם מדברים הנעשים בפנים לא עשה כלום:

והכי אמרינן בירושלמי (פ"ד דיומא שם) אמר ר' שמואל בר אבדימי הדא דתימר כו' אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. היך עבידא שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים וא"כ מוכח דס"ל להירושלמי נמי כשיטת הש"ס דילן שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת אע"פ שהוא מדברים הנעשים בחוץ אעפ"כ אינו יכול ליתן עד שנותן מדם השעיר על בין הבדים והיינו משום דדם השעיר על בין הבדים היא עבודה שנעשה בפנים וכמו דאמרינן בש"ס דילן ביומא (שם) אלימא דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים חוקה כתיב בהו:

וא"כ ניחא מה שכתב הרמב"ם (פ"ה מה' עבודת יום הכפורים ה"ג) איל ושעיר המוספין שעשה אותן קודם עבודות היום אינן כלום. והטעם משום שעבודות היום הם מדברים הנעשים בפנים:.

אך מה שכתב הק"ע וגם ממה שפירשתי בקונטרס מוכח מדברי רב חסדא שאם הקדים השעיר הנעשה בחוץ קודם עבודות היום כשר ובאמת קשה טובה מה דקאמר שם בירושלמי שני שעירי יוה"כ ששחטן בחוץ אית תניי תני חייב ואית תניי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב בשקרב השעיר הנעשה בפנים ומ"ד פטור בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ. והגירסא הזו הוא תמוה וע"כ הגיה הק"ע מ"ד חייב בשלא קרב שעיר הנעשה בחוץ וע"כ חייב משום שיכול להקריבו לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ד פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ. א"כ אינו יכול להקריבו לשעיר הנעשה בחוץ דהא כבר הקריב. ואם כן מוכח מהירושלמי שאם הקריב השעיר הנעשה בחוץ קודם עבודות היום כשר. וכן כתב הפני משה מאן דאמר פטור בשקרב השעיר הנעשה בחוץ כו' עיין שם והוא כמו שפי' הקרבן עדה ע"כ נראה לי שמה שהגיה בק"ע והוא טעות וכצ"ל) אמר רב חסדא מ"ד חייב בשקרב השעיר הנעשה בכני' (צ"ל) מ"ד פטו' בשקרב לשעיר הנעשה בפנים מ"ד פטור בשלא קרב השעיר הנעשה בחוץ (הוא ט"ס וצ"ל) מ"ד חייב בשקרב לשעיר הנעשה בחוץ (פי' מ"ד פטור בשקרב לשעיר הנעשה בפנים והוא מחוסר הגרלה וע"כ אינו חייב משום דהוי מחוסר מעשה בגופו דהא מחוסר הגרלה ומ"ד חייב בשקרב לש שעיר הנעשה בחוץ ואע"ג דמחוסר עבודות היום אך אין מחוסר זמן לבו ביום והוא ממש כמו דאמרינן בש"ס דילן ביומא למאי חזו אמר רב חסדא הואיל וראוי לשעיר הנעשה בחוץ ומ"ש לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי לא חזי דמחסרי עבודת היום קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום אלא שבזה חולק הירושלמי על שיטת הש"ס דילן דלשיטה הירושלמי בעינן שישחוט בחוץ דוקא לשעיר הנעשה בחוץ ולא אמרינן הואיל (וכמו דפריך בש"ס דילן ביומא שם ומי אית ליה לרב חסדא הואיל) אלא דחייב דוקא אם שחטו לשם שעיר הנעשה בחוץ אבל אם שחטו לשם שעיר הנעשה בפנים אינו חייב:

אך שצריך להבין הא דאמר ר' יוסי רב חסדא בעי מדמתה לפסח ולא דמי' דאמ' ר' מנא בר' תנחום ר' אליעזר ור' יוחנן תרויהון אמרין פסח שעבר זמנו מאיליו הי' משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה וא"כ משמע דמטעם הואיל הוא וע"כ פריך דבפסח ששחטו בין לשמו בין שלא לשמו חייב הואיל וראוי שלא לשמו משא"כ הכא בשחיטה הוא משתנה וע"כ לא אמרינן הואיל אלמא דמיירי של שחטו לשם שעיר הנעשית בחוץ. ע"כ נראה לי דהכי קאמר ר' יוסי רב חסדא בעי מדמתה לפסח לענין אם שחטו לשם שעיר הנעשה בחוץ חייב. ולא דמי דאמר ר מנא בר תנחום ר' אלעזר ור' יוחנן הריהון אמרין פסח שעבר זמנו מאיליו משתנה. וע"כ חייב אם הקריב שלא לשמו דהוי מאיליו שלמים ולא בעי עקירה ברם הכא בשחיט' הוא משתנה וע"כ אינו מועיל אפי' אם שחטו בפירו' לשעיר הנעשה בחוץ והוא משום דעקירת חוץ לא שמיה עקירה כמו דאמרי' בש"ס דילן ביומא (ד' ס"ג) כי אתא רב דימי כו' א"ר יוחנן פסח ששחטו בחוץ בשאר ימות השנה בין לשמו בין שלא לשמו פטור: אמר רב דימי אמריתה לשמעתא קמיה דר' ירמיה בשלמא נשמו דהא לא חזי ליה אלא שלא לשמו אמאי הא חזי שלא לשמו בפנים ואמר לי עקירת חוץ לאו שמה עקירה ע"ז אומר דאפי' הקריבו לשעיר הנעשה בחוץ אפ"ה פטור משום דעקירת חוץ לא שמה עקירה הרי נתברר דהא דאמרינן דעבודות הנעשות בבגדי לבן בפנים אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום היינו אפי' עבודה השניה היא מדברים הנעשים בחוץ:

וכמו דאמרינן בירושלמי אמר ר' שמואל בר אבדימי הדא דתימר אין השעיר מעכב את הפר במחתנות הבדי' (ולענין הגרלה אם שחט הפר עד שלא הגריל) וע"כ סוב' אם שחט הפר בחוץ עד שלא הגריל חייב אבל במתנות הפרוכת שעיר מעכב את הפר. היך עבידא (פי' איך השעיר מעכב את הפר הא מתנות השעיר הוא לאחר מהן דם הפר). ע"ז אומר שאינו יכול ליתן מדם הפר על הפרוכת עד שיתן מדם השעיר על בין הבדים:

[והא דאמרינן בירושלמי מ"ד חייב סברין מימר הגרלה מעכבת הוא כמו דאמר רב חסדא הוי בעי מדמתה לפסח ולא דמיא דאמר ר' מנא בר' תנחום ר"א ור"י תריהון אמרין פסח שעיבר זמנו מאיליו הי' משתנה ברם הכא בשחיטה הוא משתנה ועקירת חוץ לא שמה עקירה וע"כ משני דמ"ד פטור סברין מימר הגרלה מעכבת וא"כ אינו ראוי עדיין לשעיר הנעשה בפנים ומ"ד חייב סברי הגרלה אינה מעכבת וא"כ ראוי לשעיר הנעשה בפנים ואיפשר לומר דע"כ פריך כלום יש כאן לשם אלא א' דבתחילה כשרצה לומר דהטעם הוא משום דשוחט לשם שעיר הנעשה בחוץ ועקירת חוץ שמה עקירה א"כ יכול מטעם זה להתחייב על שניהם דאף ששחט א' לשם שעיר הנעשה בחוץ אעפ"כ כיון שלא הקריב עדיין השעיר הנעשה בחוץ א"כ יכול לשנות השני ג"כ לשם שעיר הנעשה בחוץ וכן נ"ל דהא דאמרינן בש"ס דילן יומא (ד' ס"ב) עד שלא הגריל חייב על שניהם וכמו שמפרש הש"ס דילן משום הואיל וראוי לשם שעיר הנעשה בחוץ א"כ איפשר לומר דעל כל אחד חייב משום הואיל וכמו שביארתי לשיטת הירושלמי אבל כיון דמסיק דעקירת חוץ לא שמה עקירה אלא מטעם דהגרלה לא מעכבא וחייב משום דבאמת יש בין שני השעירים שעיר הפנימי וע"כ חייב עלי' וע"כ פריך כלום יש כאן לשם אלא א' דהא אינו חייב רק משום דיש בזה אחד שהוא לה'. אבל למה הוא חייב על שניהם וע"ז משני או זה או זה משום דכיון דיוכל להיות או זה או זה שעיר לה' ע"כ חייב על זה או על זה ודו"ק ובפרט לפי מה שפירשו הק"ע והפ"מ דאם לא קרב השעיר שבחוץ מחייב משום הואיל]: