נועם ירושלמי על יבמות ח:א:יט

שם (ה"א) אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש הוא אמר ר' יוחנן ד"ה היא שני' הכא שלא הוסיף בה קנין אחר לפסול (והוא כמו דאמרינן ביבמות (ד' ע"ה) מאן תנא משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה אמר ר' אלעזר במחלוקת שנוי' ור"א ור"ש היא ר' יוחנן אמר אפי' תימא ר' מאיר שאני הכא שכבר אכלה כו') וכן בירושלמי אלא שהש"ס דילן מתרץ לר' יוחנן שכבר אכלה ולשיטת הירושלמי מחמת שלא הוסיף ע"ז קנין אחר לפסול:

עוד שם אתי אילין פלוגתא דאתפלגון שומרת יבם כהנת שנפלה לשם יבמין כהנים עשה בה א' מאמר לא הספיק לכונסה עד שנעשה פצוע דכא כו' אמר רשב"ל מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ר' יוחנן אמר לכשיבעיל:

והנה הפ"מ פי' שומרת יבם כהנת היינו אשת כהן ושגה בזה דכהנת פי' שהיא בת כהן דאם היא בת ישראל הרי היבם פוסל ואינו מאכיל (והא שפי' רש"י ביבמות (ד' נ"ו) לשון אחר והוא עיקר אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה בין בבת כהן בין בבת ישראל מיירי היינו בבת ישראל אליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות (ד' ז') הגיע זמן ולא נשאו אוכלת משלו ואוכלה בתרומה כו' ע"ש ודו"ק). וע"כ מיירי דווקא בשומרת יבם כהנת שנפלו לפני שני כהנים יבמין א"כ הי' אוכלת (ומה שכתב הק"ע דאפי' בכה"ג אינה אוכלת לפני יבם שגה בזה שהיבם פוסל היינו דוקא בבת כהן לישראל וכמו דאמרינן ביבמות (ד' ס"ז) אי בת כהן לישראל פסול לה ושבה אל בית אביה פרט לשומרת יבם) וע"כ פליגי אם עשה בה מאמר ואח"כ נעשה פ"ד דאמר רשב"ל מכיון שהיא זקוקה לביאה פסולה פוסלת ור' יוחנן אמר לכשיבעיל דהא לא הוסיף בה קנין אחר לפסול וזהו דווקא לת"ק דר"א ור"ש דאל לר' אלעזר ור' שמעון משתמרת לביאה פסולה דאורייתא אכלה ואע"ג דאיכא למימר דרק באלמנה לכ"ג משום דיש לו להאכיל במ"א וכמו דאמרינן ביבמות (ד' נ"ז) אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעי' פצוע דכא כהן שקידש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ור"ש כו' ממאי דילמא עד כאן לא קאמר ר"א ור"ש אלא דיש לו להאכיל במקום אחר אבל הכא דאין לו להאכיל במקום אחר לא איתמר אביי אמר הואיל ומאכילה בלא ידעה רבא אמר הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים. אך לשיטת הירושלמי אמרינן (פ"ו ה"ג) מה עבד לה ר"א ור"ש משום שהוא ראוי לאכול או משום שהוא ראוי להאכיל נשמעינה מן הדא אם לא ידעה משנעשה פ"ד כו' הרי אלו יאכלו אמר ר"א דר"א ור"ש היא אית לך מימר הדא משום דראוי להאכיל והכא משום שראוי לאכול ולא סבר לה דזה הוא ראוי להאכיל בלא ידעה דלר"א דלא סבירא לי' הטעם משום שלא הוסיף בה קנין אחר רק דמוקי כר"א ור"ש צריך טעמא דמפני מה מאכילה בלא ידעה. והא שמאכיל בעבדיו ובשפחותיו הכנענים זה נמי ליתא לדר"א וכמו דאמרינן (בפ"ח דיבמות ה"א) ר' הילא בשם ר' אלעזר הם יאכלו והם יאכילו הראוי לאכול מאכיל ושאינו ראוי לאכול אינו מאכיל ר' יוחנן אמר משום קנס מה נפק מביניהן עבד ערל שקנה עבדים אין תימר קנס אין כאן קנס ואין תימר הראוי לאכול מאכיל זה הואיל ואינו ראוי לאכול אינו מאכיל וא"כ לר"א כל עיקר הטעם דמאכיל הוא משום שראוי לאכול א"כ עיקר הטעם דראוי לאכול ודו"ק:

שם (ה"י) א' כשר וא' פסול אף ר' יוחנן מודה ופי' הפ"מ דעשה בה הפסול מאמר וזה אינו דאם הפסול הוא חלל וא"כ הוי זר וא"כ הוי כמו יבם שפוסל ואינו מאכיל ואע"ג דלא עשה מאמר ואע"ג דיש א' כשר אעפ"כ הרי זקוקה לאחיו השני וא"כ פוסל' דהא אינו ראוי לאכול ג"כ וא"כ הוי כמו זר:

[ומה שהקשה הק"ע דאמאי קאמר ר"ל דהוא משתמרת לביאה פסולה הא פצוע דכא אסור בה דאתי איסור פצוע ודוחה איסור יבום וכןמשמע בבבלי בפרקין (ד' ע"ט) שגה בזה דהתם הוא דווקא לר"ע שסובר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל לא לרבנן דלרבנן חייבי לאוין חולצין ולא מייבמין מדרבנן גזירה כו' וכבר ביארתי בריש יבמות דלשיטת הירושלמי אף ר"ע מודה דחייבי לאוין חולצין דאתי עשה ודחי ל"ת עיי"ש ומה שהקשה הק"ע דמאי מהני שני יבמים הא משעה שעשה בה הא' מאמר כבר נאסרה על אחיו ומאי מהני שגם אחיו כהן דהא ודאי אין זיקה זו מהני ושגה בזה דהא מאמר דרבנן ואמרינן ביבמות (ד' נ"ח) שלח ר"ח משמי' דר' יוחנן העושה מאמר ביבמתו ויש לו אח אפי' הוא כהן והיא כהנת פסלה מן התרומה למאן אלימא לר' מאיר אימר דאמר ר' מאיר משתמרת לביאה פסולה לא אכלה מדאורייתא דרבנן מי אמר כו' אלא כי אתי רבין אמר עשה בה מאמר ביבמתו ד"ה אכלה (אלא דלפי מה שביארתי שיטת הירושלמי דמאמר דאורי' לא אתי שפיר) אבל בהא דהי' א' מהן כשר וא' מהן פסול אף בלא עשה בה מאמר פוסל. אלא דאי אמרינן דהפסול הוא פ"ד א"כ הוא ראוי לאכול וא"כ אינו פוסל רק מצד מאמר אם עשה בה קנין אחר שנעשה פ"ד]: