נועם ירושלמי על יבמות ז:ו:ב

שם (ה"ו) העבד פוסל משום ביאה ואינו פוסל משום זרע כו' העבד מניין שביאתו פוסלת ר"י אמר בשם ר' ישמעאל ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה את שיש לה אלמנות וגירושין חוזרת את שאין לה עליו אלמנות וגירושין אינה חוזרת (פי' כיון דעבד ועובד כוכבים ומזלות לא תפסו בהם קידושין א"כ פוסלים בביאתם ואינה חוזרת) התיב ר' ירמיה הרי אלמנה שזינתה הרי אין לה אלמנות וגירושין וחוזרת והנה הק"ע והפ"מ פירשו דלאו דווקא אלמנה אלא בת כהן שזינתה דהרי אין לו אלמנות וגירושין בה והא דנקט אלמנה משום דאקרא קאי דכתיב אלמנה כו':

ולי נראה שהוא ט"ס (וצ"ל) הרי יבמה שזינתה הרי אין לה אלמנות וגירושין בה שביבמה לא תפסי קידושין לשום אדם. וכמו שכתבו התוס' ביבמות (ד' מ"ט) בד"ה הכל מודים כו' וי"ל דאליבא דרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה איצטריך לאשמעינן שפיר דלא הוי ממזר וטעמא אור"ת דהוי כעובד כוכבים ומזלות ועבד דלא תפסי קידושין לשום אדם וליבם נמי לאו בת קידושיןהיא אלא ביאה הוא דאית בה ואעפ"כ אוכלת בתרומה וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דסוטה ה"ו) א"ר ינאי שומרת יבם שזינתה מותרת לביתה ותני כן ונעלם מעיני אשה ולא מעיני יבמה ר' יעקב בר זבדא בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היה והתירוה לביתה. אלמא אעפ"י שאין לה אלמנות וגירושין אעפ"כ אינה פסול' לכהונה [וכן הוא בקידושין (פ"ג הל' י"ב) והרי יבמה שזינת' הרי אין לה עליו ולא על אחרים קידושין כו']: