נועם ירושלמי על יבמות ג:ד:ג

(שם) ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלושים אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה אמר לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. וההיא דאמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן אפי' קידושין מאה תופסין בה ולא כבית שמאי והנה מפרשי הירושלמי הק"ע והפ"מ לא הבינו פי' הירושלמי והק"ע הקשה כמה קושיות ע"כ צריך אני להאריך ולבאר פי' הירושלמי והוא דאמרינן שם בירושלמי שלשה אחין שנים מהם נשואי' שתי אחיות וא' מופנה ומת א' מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואח"כ מת אחיו השני ב"ש אומרים אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה כו' ואמרינן שם ב"ש כר"א בן ערך דראב"ע אומר המאמר קונה קנין גמור ואין כראב"ע גירש לבעלת מאמר לא תהיה צריכה חליצה ואמר ר' הילא בשם ר' לעזר מודים ב"ש גירש לבעלת מאמר שהיא צריכה ממנו חליצה כו' שמא מאמר דב"ש כזיקת ר"ש על דעתין דרבנן דתמן כו אמרי המאמר קונה ומשייר כן ר"ש אומר קונה ומשייר רש"א אין זיקה נופלת למקום זיקה כן ב"ש אומרים הכא אין זיקה נופלת למקום מאמר (פי' דב"ש סברי דאין המאמר קונה קנין גמור ואף עפ"כ דוחה צרתה משום דזיקה נמי קונה ומשייר ע"כ אף על פי שמאמר אינו קונה קנין גמור אעפ"כ אלים למדחי זיקת הצרה משום דבשניהם קונה ומשייר ואלים המאמר דקונה ומשייר לדחות זיקת הצרה נמי דקונה ומשייר) ועיין היטב בש"ס דילן ביבמות (ד' כ"ט) אמר ר' אלעזר לא תימא מאמר קונה קנין גמור דאי בעי לאפוקי סגי לה בגיטא. אלא מאמר לב"ש אינה קונה אלא לדחות הצרה בלבד עיי"ש כל הסוגיא:

וא"כ נתבאר מהירושלמי דכיון דשניהם שוים דהמאמר קונה ומשייר וזיקה נמי קונה ומשיירת. ע"כ כיון דשניהם שוים אלים המאמר שעשה בהיבמה לדחות זיקת הצרה שהזיקה נמי קונה ומשייר

[ ובזה יתבאר הירושלמי ר' יודן בעי קידש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלשים יום אפי' כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה פי' כיון דאמרת דבמקום ששני הקונים שוים כיון דמאמר וזיקה שניהם קונים ומשיירים. ע"כ אלים המאמר למדחי הזיקה משום דשניהם שוים א"כ אם קדש אשה מעכשיו ולאחר שלשים יום ונפלה לה אחותה בתוך שלושים יום נמי אלים הקידושין לדחות זיקת הצרה. דאעפ"י שהקידושין הוי קדושי שיור (דלדעת הירושלמי שיורא הוי דמתחיל מהיום ואינו נזהר עד לאח"כ ולא הוי ס' תנאה או ס' חזרה וכמו שביארתי בספרי ע"י (ס' י"ז) הירושלמי אף בגט שיחרור כן ה"ז גט שיחרורך מעכשיו ולאחר שלשים יום. על דעתי' דר' ה"ז גט על דעתין דרבנן אינו גט פי' דעל דעתיה דר' דאמר תנאה הוי ה"ז גט על דעתין דרבנן אינו גט דמספקא להו במהיום ולאחר מיתה אי תנאה אי חזרה הוי והקשה המ"ל (פ"ב מה' עבדים) דאמאי אינו משוחרר כיון דהוי ס' תנאה או חזרה. א"כ העבד מוחזק בעצמו ותופס וצריך להיות משוחרר והקצה"ח תירץ דכיון דהוי ס' בתפיסה גופא לא הוי תפיסה והארכתי שם בתשובה. וביארתי שם בספרי דהירושלמי לטעמיה אזיל דשיורא הוי ומתחיל מהיום: ואינו נגמר עד לאחר שלשים ולא דהוי ס' תנאה או ס' חזרה. וע"כ יכול לחזור בתוך שלשים עיי"ש בספרי ע"י שהבאתי עוד ראיות דהירושלמי סובר דשיורא הוי) אעפ"כ הא ב"ש ס"ל דזיקה נמי קונה ומשייר

וע"כ מיבעי' ליה אם קידש אשה מעכשיו ולאחר שלושים יום דהוי קידושי שיור. ואעפ"כ הא ב"ש סברי דזיקה נמי קונה ומשייר וא"כ ב' הקנינים שוים ואלימא למדחי זיקת אחותה ובזה מיושב קושי' הק"ע דמאי בעי דווקא אליבא דב"ש דלדידן ודאי פשיטא ליה דלא אלימא קדושי שיור למידחי זיקה גמורה וע"כ בעי לה דווקא אליבא דב"ש דס"ל דזיקה נמי קונה ומשיירת אי אלים קדושי שיור לדחות הזיקה דקונה ומשייר ג"כ. ומיושב קושית הק"ע עיי"ש ודו"ק:

וע"ז אומר בירושלמי שם לא אמרו ב"ש אלא ע"י זיקה וע"י מאמר. פי' דהירושלמי אומר דב"ש קאמר דווקא בזיקה ומאמר דאלו הענינים שניהם שוים ע"כ חלים המאמר לדחות זיקת הצרה. אבל בההיא שקידש אשה מעכשיו ולאחר שלישים לא אלימא למדחי זיקת הצרה ואעפ"י ששניהם קונים ומשיירים. ע"כ אפשר דהזיקה אלימא טפי (והטעם איפשר לומר דהירושלמי לטעמיה אזיל דס"ל דיכול לחזור בתוך שלושים וכמו שכתב הא"מ בש"ע אה"ע (ס' מ') דלדעת הר"ן שכתב דלדברי הפוסקים כר' יוחנן דשיורא הוי המקדש מעכשיו ולאחר ל' יום צריך שיהא השטר קיים לאחר שלשים יום אע"פ שעכשיו מתחילין הקידושין לחול אינו קונה קנין גמור ועיי"ש שכתב דלדעת הירושלמי יכולים לחזור בתוך שלשים דכיון דבעינן שיהיה השטר קיים וברשותה. וא"כ לא נגמר סוף הקנין עד לאחר שלשים יום ע"כ בעינן דעתם ורצונם וע"כ כיון שיכול לחזור בתוך שלשים ע"כ לא אלימא לדחות הזיקה וכמו שכתבו התוס' בגיטין (ד' פ"ב) על הא דפריך בירושלמי דגיטין דלתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם התורה אסרה עליה ברם הכא הוא אסרה עליה וכתבו שם דתמן כל ט"ו נשים אסרה תורה ליבם והאיסור בא ממילא ע"י קידושין בלא שום תנאי אבל כאן אסרה ע"י תנאי שלו א"נ תמןהתורה אסרתה ואין לה היתר להתייבם. דאין איסור שלה תלוי בשום אדם. אלא בתורה שאסרתה עליה. אבל באשת איש האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה לייבום קודם שימות אחי המת שנשאה וה"נ הרי יכול לחזור וע"כ לא אלים לדחות הזיקה:

ובירושלמי לקמן פ"י (ה"ו) דאמרינן שם בגין ב"ש בגין ר' שמעון דתני ויתבאר לקמן דהאי דתני הוא ט"ס וצ"ל דתמן (פי' בגין ב"ש בגין ר"ש דתמן) (פי' דב"ש סובר כר"ש דרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת אעפ"כ אין זיקה נופלת למקום זיקה) וכמו דתנן ביבמות (ד' כ"ח) ג' אחין נשואים מהם ב' אחיות כו' ור"ש פוטר ואמרי' בירושלמי (פ"ג דיבמות) כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה ר"ש פוטר את השניה מן החליצה ומן היבום וא"כ סובר ר"ש שאין זיקה נופלת למקום זיקה אעפ"י דלרבנן דתמן דזיקה קונה ומשיירת לר"ש וה"נ סברי ב"ש ושם יתבאר]: