נועם ירושלמי על יבמות ג:י:ב

שם (ה"י) שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצת ולא מתייבמת שנאמר יבמה יבוא עליה שעליה זיקת יבם אחד ולא שעלי' זיקת שני יבמין. ר' שמעון אומר מייבם לאיזו שירצה וחולץ לשני' ובגמ' אלו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת תני ר' חייא אשת א' מתייבמת ולא אשת שני מתים. שני' למה אינה מתייבמת אמר ר' אלעזר דר"מ היא דאמר ר"מ כל שאין אתה מייבמני אין את מייבם צרתו. אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן בן השע שנים ויום א' שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השני' חולצת או מתייבמת הראשונה חולצת ולא מתייבמת הכא את אמר חולצת והכא את אמר מתייבמת. הדא דאת אמר חולצת ר' שמעון והן דאת אמר מתייבמת ר' שמעון ורבנן ופירשו המפרשים הק"ע והפ"מ דהא דתנן חולצת היא ר"מ דאמר כל שאין אתה מייבמני אין אתה מיבם צרתו והא דקתני מתייבמת היינו רבנן דר' שמעון שהם רבנן דר"מ ועיין ביבמות (ד' צ"ו) יעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ותדחה צרה מייבום אמר רב לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל אמר עשו ועשו וכן אמר ר' יוחנן עשו ועשו תנאי היא הך תנא דארבעה אחין גזר משום צרה כו' אזל ר' אלעזר ואמרה לשמעתי' ולא אמרה משמי' דר' יוחנן כו' וכן אמרינן הכא א"ר יוחנן אם אמרה ר' אלעזר מני שמעה ואמרה:

[ולי נראה לבאר עוד דהא דמקשה שניה אמאי אינה מתייבמת דאמאי לא אמרינן דהיא צרת אשת שני מתים ע"כ נראה לי דמקשה על הא דאמר תחילה אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין שמא אינה מתייבמת (פי' אלו נפלה תחילה לפני יבום ואח"כ יבמה השני שמא אינה מתייבמת) וע"ז אומר תני ר' חייא אשת א' מתייבמת ולא אשת שני מתים וע"ז אומר ניחא חולץ לבעלת מאמר אשת א' מתייבמת לא אשת שני מתים. שני' למה אינה מתייבמת ואם מפני שעשה בה מאמר הלא מאמר קונה ומשייר וא"כ צד שקנה מאמר הרי הוא אשת השני והא דהוי אשת שני מתים הוא מצד שלא קנה המאמר בכולה וא"כ היא אשת הראשון ג"כ וא"כ מצד שלא קנה מאמר לא הוי צרתה וכן אמרינן לקמן (פי"ג ה"ו) אמר רבא בר ממל מסתברא כמ"ד צרתה מותרת ברם כמ"ד צרתה אסורה מ"נ צד שקנה כנגדו התיר בצרתה (פי' אם החזירה כשהיא קטנה וא"כ היה מותר בה ג"כ. וא"כ כנגדו התיר בצרה) וצד שלא קנה (פי' וא"כ גירושיה גירושין תורה וחזרתה אינה תורה כנגדו התיר בצרה דמצד שלא קונה לא הוי צרתה כלל). א"ר שמי וכי יש מה נפשך בעריות מהו כדין כל יבמה שאין כולה לחוץ צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וע"ז מקשה ה"נ שיהא הצרה מותרת להתייבם דמצד הקנין היה היא נמי מותרת רק מצד שלא קנה ומצד שלא קנה לא הוי צרתה:

ולפ"ז אפשר לומר דהא דקאמר הא דאת אמר חולצת ר' מאיר ר' שמעון והיינו ר' שמעון דתמן וכמו דתני תמן (רפ"ב ה"ב) דברי ר"ש שתיהן אסורות כו' ואמר התם וקשי' צד שקנה זיקה כנגדו אסור בצרה וצד שלא קנה זיקה כנגדו התיר בצרה וע"ז אמר ר' שמי וכי יש מה נפשך בעריות מאי כדון כהיא דאמר ר' אחא בשם ר' בון בר חייא כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וא"כ סובר ר"ש דתמן דצד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וא"כ ה"נ. וא"כ היה איפשר לומר הא דאת אמר מתייבמת ר' שמעון ורבנן (פי' רבנן דר"ש ולא כמו ר"ש דתני תמן) ולקמן יתבאר בזה ודו"ק]:

שם (ה"י) ר' אבין בשם ר' ביסנא בשם ר' אחא. והוא שיבם ואח"כ חלץ אבל אם חלץ בתחילה אסור שמא קנה מאמר ונפטרה בחליצת חברתה [והפ"מ פי' דקאי אדרבנן דאמרי הראשונה חולצת ולא מתייבמת והשניה או חולצת או מתייבמת דדוקא השניה מתייבמת תחילה ואח"כ חולץ לראשונה ואינו חולץ בתחילה דשמא קנה מאמר. וא"כ ה"ל צרות וכיון שלא בנה שוב לא יבנה וא"כ איך ייבם השניה אבל אם מייבם תחילה השניה ע"כ יכול לחלוץ אח"כ לראשונה ובאמת במשנה שם בירושלמי הגירסא השניה או חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת כמו שכתב הפ"מ. ואיפשר לומר דהטעם משום דלהירושלמי מאמר מדאורייתא כמו דאמרינן בירוש' (רפ"ב דיבמות ה"א) יבמה יבוא עליה זה הביאה. ולקחה לו לאשה המאמר יכול כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עירה את כל הפרשה כולה ליבום. הביאה גומרת בה ואין המאמר גורם בה. א"כ מה הועיל בה המאמר לאוסרה על האחין. וע"כ אם יחלוץ תחילה השניה א"כ לא יוכל ליבם לראשונה כמו שכתב הפ"מ. (ועיין בירושלמי (פ"ה דיבמות ה"ב) בא אחר וקידשה מכיון שנעקרו הימנו זיקת המת תפסו בה קידושין ועיי"ש בפ"מ דמשמע מהירושלמי שמאמר הוא מדאורייתא וע"כ לא תפסו קידושין) אבל הש"ס דילן סובר בכולי יבמות דמאמר לא הוי רק מדרבנן וע"כ לא מחלק (וכן משמע התם דלר' שמעון ספוקי מספקא ליה אם מאמר קונה היינו מדאורייתא כמו שאמר התם מ"ט דר"ש יבמה יבוא עליה זו הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר וכשם שהביאה גומר בה כך המאמר גומר בה או יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום אלמא דמספקא ליה מדאורייתא אם מאמר קונה קנין גמור או לא.

[אך הק"ע מפרש לה להא דאמר ר' אבין ר' ביסנא בשם ר' אחא והוא שיבם ואח"כ יחליץ דקאי אהא דאמר ר"ש (שם) דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה משום דלר"ש מספקא ליה אם מאמר קונה קנין גמור או לא קונה כלל וע"כ קאמר דדוקא שיבם תחילה אבל אם יחלוץ תחילה אסור לייבם דילמא מאמר קונה קנין גמור לר"ש ומשמעות הלשון הוא כמו שפי' הק"ע. מדקאמר שמא קנה מאמר משמע דהספיקא הוא אם מאמר קונה או לא וזהו כמו ר"ש דס"ל דיש ספק אי מאמר קונה קנין גמור דלרבנן קונה ומשייר לשיטת הירושלמי אך מה שהגירסאות מחולפות משמע קצת כפי' הפ"מ וכחו שביארתי]: