נועם ירושלמי על יבמות י:ג:ג

שם (ה"ג) מתניתא פליגא על ר' יוחנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא. פתר לה ר' יוחנן שנים אומרים נתקדש שה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא ואם נישאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה אשת איש בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש כו שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ר' יונה מדמה לה לחלבין אלו שנים אומרים פלוני אכל חלב ושנים אומרים לא אכל שמא אינו מביא אשם תלוי מספק והכא יתן גט מספק והקשה הק"ע דהא לא דמי לחלבי' דהעמד אשה על חזקתה שהיא בחזקת פנויה וחזקה דאורייתא בין להקל בין להחמיר וחק לומר דאיירי בשנים אומרים נתקדשה קודם שנוצרה כגון שאמר לכשתתעבר אשתך נקבה תהא מקודשת לי ור"מ היא דאמר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם עכ"ל ותמיהני עליו על שנדחק בזה כל כך דהא איפשר דבזה פליגי ר' יונה ור' יוסי דר' יונה סובר דמדמי לחלבין דמביא אשם תלוי מספק. וה"נ אסורה מספק מטעם דסובר כמו דאמרינן ביבמות (דף ל"א) דתרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה וע"כ אמר דדומה לחלבין דאלו שנים אומרים אכל ושנים אומרים לא אכל דאמאי לא מוקמינן אחזקה דא"צ אשם תלוי אלא ודאי דבתרי ותרי לא מוקמינן אחזקה והיא באשם תלוי קיימא:

ודע דהא דאמרינן בירושלמי שם (פ"י ה"ב) מתניתא פליגא על ר' יוחנן כו' שני' אומרי' נתקדשה ונתגרש' ושנים אומרי' לא נתגרשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא מה בינה לקדמייתא המן הוחזקה א"א בפני הכל. ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש (פי' שלא הוחזקה א"א רק עפ"י שנים האומרים נתקדשה ונתגרשה אם תאמר שהם שקרנים א"כ לא תאמין להם שנתקדשה ג"כ דהכת השני' שאומרים לא נתגרשה אינם מעידין שנתקדשה אלא שהם מכחישים את הכת שאומרים נתגרשה במקום פלוני וע"ז הם מכחישים שלא נתגרשה אשה במקום פלוני אבל אינם אומרים שנתקדשה וע"כ אם נישאת לא תצא משא"כ בקדמייתא שאלו אומרים נתגרשה ואלו אומרים לא נתגרשה ושניהם מודים שהי' אשת איש ע"כ אם נישאת תצא והא דאמר ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שני' לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש [ואשגרת דלישנ' הוא מפ"ב דיבמות (ה"א) תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זהו שקידש]:

והנה לכאורה נראה דהירושלמי לטעמי' שסובר הכי דשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה במקום פלוני לא הוי כתרי ותרי משום דממ"נ אלו השנים האומרים נתקדשה הרי הם אומרי' נתגרש וא"כ אין עלי' חזק' א"א דאם תאמין להם במה שאומרים נתקדשה הרי הם אומרים נתגרשה ואם אין אתה מאמין להם שנתגרש' מפני כת המכחישות אותם א"כ לא תאמין להם שנתקדשה: ולכאורה אפשר לומר לפן מה דאמרינן בב"ב (ד' ל"א) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתא דאכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה: אר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש א"כ ה"נ אעפ"י דמכחשי אהדדי בגירושין אעפ"כ במה שהם אומרים נתקדשה לא אתכחש א"כ הוי בחזקת א"א:

וע"כ נראה לי דאפשר לומר כמו שביארתי בספרי א"ה דרוש כ"ו) דלהירושלמי אפי' נתבטל העדות מחמת דבר אחר לח מחמת קרוב או פסול הוה נמי עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו שהבאתי מהירושלמי בכתובו' (פי"א ה"ה) הי' כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה במנה וזה במנה ולהאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון מכרה בטל ושל כולן מכרן קים וקאמר שם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר אחד. תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני ב"א כאחת והי' העדות כשירים לזה כו' עיי"ש וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל במקצת נתבטל כולה. וע"כ בב' כתי עדים דכיון שהוכחשו א"כ נתבטל העדות של הקידושין ג"כ דאפי' אם נאמר דהם כשירים כמו דס"ל לרב הונא בשבועות (דף מ"ח) דאלו באים בפני עצמה ומעידים ואלו באים בפני עצמם ומעידים וא"כ הוו כשירים אלא כיון דנתבטל אותה העדות מחמת הכחש' אע"פ שלא הוכחשו אלא בגירושין (וכמו דאמרינן בב"ב (דף ל"א) נהי דאתכחש באכילתה באבהתא מי אתכחש) וע"כ לא קיימא בחזקת א"א ואם נישאת לא תצא