נועם ירושלמי על תרומות ה:ג:ה

אמר ר' אבא בר יעקב בשם ר' יוחנן אם באת הלכה על ידך ואין את יודע אם לתלות או לשרוף לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלי' שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפין והן בשריפה רבי יוסי בעי דנין דבר שאין מצותו לכן מדבר שמצותו לכן.

הנה בספרי שה"נ ביארתי שלכאורה קשה דאיך קאמר רבי יוחנן דאם אינו יודע איך הדין אם לתלות או לשרוף ששורפין והא פליגי ר"א ור' יוחנן (פ"ח דתרומות) חביות של תרומה שנולד לה ספק טומאה כו' דר"א סובר דאם היא מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע ור' יהושע סובר דאם הי' מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע כו' א"כ דווקא גרמא כו' כמו דאמרינן בפסחים (ד' ט"ו) ור"ג אומר אל יחדש בה דבר ואמרינן בירושלמי (פ"ח דתרומות) אמר רבי יוסי ב"ר בון מדברי שלשתן תלויה אסור לשורפה ובירושלמי (רפ"ב דתרומות) ניחא אבטיח ונמצא סרוח אלא קישות ונמצאת מרה לא מעיקרה היא מרה אמר ר' יוחנן עשו אותה כספק אוכל ר' יונה בעי ולכל הדברים עשו אותן ספק אוכל מטמא טומאת אוכלים ושורפים אותה בטומאה וחייבין עליו חומש ולוקין עליהם חוץ לחומה עירב בה נעשה חמר גמל (והוא ט"ס וצ"ל ולכל הדברים עשו אותן ספק אוכל מטמא טומאת אוכלין ואין שורפין עליו את התרומה ואין מחייבין עליו את החומש ואין לוקין עליהם חוץ לחומה כו' אלמא דמספק אין שורפין את התרומה):

וכן אמרינן בירושלמי (רפ"ה דתרומות) חברי' אמרין בעון קומי ר' יוסי ממה נפשך אם תרומה טמאה תשרף ואם חולין ה"ז מה בכך שיטמאו כו' לא אם אתם מודים שאם נולד לה ספק טומאה במקומה שאינו יכול לשורפה ומה לי נולד לה ספק במקום אחר ומה לי נולד לה ספק טומאה במקומה:

ועוד דאמרינן בפסחים (ד' ל"ב) דאיתמר היסח הדעת ר' יוחנן אומר פסול טומאה הוי ורשב"ל אומר פסול הגוף הוי ר' יוחנן אמר פסול טומאה הוי שאם יבוא אלי' ויטהרנה שומעין לו כו' אי אמרת בשלמא פסול טומאה הוי משום הכי בעי עיבור צורה שמא יבוא אלי' ויטהרנה אלא אי אמרת פסול הגוף הוי למה לי עיבור צורה אלמא דאפילו בפסולי המוקדשין אסור לשרוף מספק ובעי עיבור צורה וא"כ איך קאמר ר' יוחנן דשורפין מספק ובירושלמי שילהי קדושין (פ"ז ה"י) ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' זעיראכל עמא מודו שהורגין על החזקות ומה פליגין בשריפה ר' יוחנן אמר הורגין על החזקות ואין שורפין על החזקות. רשב"ל אומר כשם שהורגין על החזקות כך שורפין על החזקות (וכמו דאמרינן בש"ס דילן בקדושין (דף פ') אמר ר"ל משום ר' הושעי' זו היא ששורפין עליו את התרומה ור' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין עליו את התרומה וכן אמרינן שם מלקין על החזקות סוקלין ושורפין על החזקות ואין שורפין תרומה על החזקות] וא"כ איך אמר כאן אם באת הלכה על ידך אם לתלות אם לשרוף לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלי':

ע"כ נראה לי דסובר ר' יוחנן דהא דאמרינן שהיא תלוי' היינו בספק דמציאות אבל לא בס' דדינא ור' יוחנן קאמר דאם באת הלכה על ידך ואין אתה יודע אם לתלות או לשרוף לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלי' כו' אבל בספק דמציאות ודאי דתולין ולא אוכלין ולא שורפין והטעם דהא דתולין היינו כמו דאמרינן בבכורות (ד' ל"ג) ועד כאן לא קאמר ר"א התם אלא שמא יבוא אלי' ויטהרנה כו' וכן אמרינן בירושלמי (פ"ג דפסחים ה' ו') תני אמר ר' יודא לא נחלקו ב"ש וב"ה על התרומה טהורה שאסור לשורפה (פי' בי"ג כשחל י"ד בשבת ועל תרומה טמאה שמותר לשורפה) על מה נחלקו על התלוי' שב"ש אומרים אין שורפין וב"ה אומרים שורפין אמרו להם ב"ש לב"ה כלום אתם אומרים בטהורה שלא תשרף אלא שאני אומר שמא כהן א' שבת בתוך התחום והוא בא לאוכלה בשבת אף תלוי' לא תשרף שאני אומר שמא אלי' שבת בהר הכרמל והוא בא ומעיד עליו בשבת שהיא טהורה אמרו להם ב"ה מובטחין אנו שאין אלי' בא לא בשבתות ולא ביו"ט אלמא דהטעם שמא יבוא אלי' ויטהרנה וזה אינו שייך רק בספק דמציאות אבל לא בספק דדינא וכמו שכתב רש"י בשבת (ד' ק"ח) ע"ש וע"כ אמר אם באת הלכה על ידך ואין אתה יודע אם לתלות או לשרוף הוי רץ אחר השריפה דהיינו בספק דדינא ועל כן כיון שמכל מקום אינו יכול לאכול ושמא יבוא אלי' נמי לא שייך ע"כ צריך לקיים מצות שריפה אבל בס' דמציאות בודאי דאין לשרוף וכמו דתנן (פ"ג דחלה) נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה ומשגלגלה תעשה בטהרה והטעם הוא כמו דאמרינן בפ"ק דנדה (דף ו') דחולין הטבולים לחלה כחלה דמי אע"ג דליכא הפסד כהן כמו שכתבו התוס' שם ועיין במה שביארתי (שם) בפי' הירושלמי] ועיין בתוס' פסחים (דף כ') דמדמי טומאה לשריפה ועיין לקמן (פ"ח דתרומות) מה שביארתי בהירושלמי דלר"מ ור"ש שורפין את התלויה אעפ"כ לא נראה לי לפרש דאתי כר"מ וכר"ש דהא משמע דאליבא דכ"ע קאמר ר' יוחנן ועוד דאפי' לר"מ ור"ש היינו רק דמותר לשורפה אבל לא מצוה דאל"כ אמאי קרי לה תלוי' וכמו שכתבו התוס' בפסחים (דף י"ט) דלר' שמעון כיון דשרי תלויה לטמא ביד א"כ שרי לשורפו ואמאי קרי לי' תלוי' דתלויה היינו לא אוכלין ולא שורפין ותירצו דתלויה לר' שמעון היינו דלא מחייב לשורפו ומדר' יוחנן משמע דמצוה לשורפו ע"כ צריך לפרש כמו שביארתי דזהו דוקא בספק דדינא: