נועם ירושלמי על תרומות ג:ג:י

ירושלמי אימת הוא עוב' (פי' על הלאו דמלאתך ודמעך לא תאחר כגון אם הקדים מעשר לתרומה) ר' חייא בר בא אמר מתחילה רבי שמואל בר רב יצחק אמר בסוף ומה נפיק מביניהון לסירוף הכרי נפיק מביניהון על דעתי' דר' חייא בר ווא עובר על דעתי' דר' שמואל בר רב יצחק אינו עובר:

ולכאורה יש להקשות דאיך אמרינן דעובר לבסוף דאיך יעשה דהא אם הקדים מעשר ראשון לתרומה הא צריך לתרום אח"כ וכה"ג אמרינן בירושלמי (פ"ה דיומא ה"א) מתניתא פליגא על ר' ינאי נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו (פי' דאלמא הילוך בשמאל כשירה) ומשני שני' הוא שאינו יכול לעשות כו' ה"מ שאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה ופי' שזה מתרץ על מה שאינו מכניס ב' פעמים הכף והמחתה ושניהם בימין) וע"ז אומר שעובר משום הכנסה יתירה:

ואמרינן שם על איזה מהם הוא עובר חברי' אמרי על האחרונה אמר לו ר"י אומר לו הכנס ואת אמרת הכין אלא על הראשונה (פי' דאם הכניסן אחת אחת כיפר אלא דעובר משום הכנסה יתירה) וע"כ מיבעי לי' בירושלמי על איזה מהם הוא עובר ואמרי חברי' שעובר על האחרונה (דהא הראשונה הי' צריך לכנוס וא"כ ההכנסה האחרונה היא היתירה ע"כ עובר על האחרונה ואמר לו ר' יוסי דאי איפשר לומר דבאחרונה הוא עובר דהא אמר לו הכנס ואת אמרת הכין (פי' דהא מוכרח הוא לכנוס מחמת הקטרה ולצורך הקטרה התירה התורה לכנוס א"כ הראשונה היא היתירה ועל הראשונה הוא עובר).

והנה הק"ע כתב וא"ת מאי נ"מ שהרי מ"מ עובר. וי"ל דנ"מ למלקות כו' וקא מיבעי לי' על איזה מהם מתרין בו והוא דוחק. ע"כ הי' נראה לו לכאורה דהאי בעי' הוא על איזה מהם עובר דאם הוא עובר בהכנסה אחרונה וא"כ אין לו לכנוס ותבטל ההקטרה דהא כה"ג אמרינן בירושלמי (דיומא פ"ד ה"ג) ספק עד שלא הקטיר נשפך הדם וס' משהקטיר נשפך הדם והוא חתי' פסולה והוא צריך לחות בתחילה ולחות בתחילה אין את יכול (כצ"ל) שאני אומר משהקטיר נשפך הדם והוא חתי' כשירה והוא עובר משום הכנסה יתירה ובטלו העבודות אשכחן אמר בטלו עבודות של אותו היום אלמא דמשום ספק הכנסה יתירה בטלו העבודות של אותו היום וא"כ ה"נ אם הי' עובר על הכנסה יתירה בהכנסה האחרונה א"כ לא הי' יכול לכנוס ובטל' העבודה של אותו היום אבל אם הוא עובר בהכנסה ראשונה א"כ כבר עבר בהכנסה ראשונה ועל האחרונה צריך לכנוס דהא התורה אמרה שמשום הקטרה צריך לכנוס אך אעפ"כ לא דמי דהתם הוי ס' דילמא נשפך הדם אח"כ וא"כ הי' הקטרה מעלי' וע"כ אין להכניס אח"כ קטורת משום הקטרה יתירה דדילמא קיים כבר מצות הקטרה משא"כ הכא דבודאי לא קיים מצות הקטרה ע"כ בודאי דצריך לכנוס משום הקטרה דהא חזינן דהתורה התירה לבוא משום הקטרה ועוד דלפי מה שכתב הש"א דעשה דוחה ל"ת אפי' ל"ת שיש בו מיתה והא דלא דחי הוא רק בל"ת שיש בו כרת וא"כ אתי עשה ודחי ל"ת משא"כ התם דספק דילמא קיים מצות הקטרה וע"כ בטלו עבודות היום משום הכנסה יתירה ודוק:

וכן הא דאמרינן בירושלמי (פ"ב דשביעית ה"ג) האיך עבידא על איזה מהם הוא מתחייב על הראשונה אלא כי אנן קיימין על האחרונה ועיין בפ"מ שם ודבריו דחוקים. ע"כ נ"ל שצריך לגרום בהיפוך וכן כתב הק"ע חברי אמרין על האחרונה א"ל ר' יוסי אומרים לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה (והכי פירושו דאם נטמא בעזרה אית' בשבועו' (ד' י"ד) דבא לו בארוכ' חייב בקצר' פטור וע"כ מיבעי לי' בירו' דאימתי עוב' אם בא לו אפי' בארוכ' דלכאורה לפי שמתחיל לילך בארוכה שיעור קצרה אינו עובר דהא אם יצא דרך קצרה היה נמי הולך כזה השיעור וא"כ עיקר העבירה הוא באחרונה מה שהארוכה ארוכה יותר משיעור קצרה וע"ז אמרי חברי' דעובר באחרונה (ולטעמי' אזלו החברי' שאמרו תחילה דעובר בהכנסות על האחרונה) וע"כ אמר ר"י דאיך עובר דהא אנוס הוא לצאת ואנן אמרינן לו צא דהא אם יחזור ויעבור דרך קצרה היה השיעור יותר וע"כ אמר לו ר' יוסי אומרים לו צא ואת אמר הכין אלא על הראשונה (פי' בשעה שהתחיל לילך בארוכה ואע"ג שלא הוסיף עדיין בהליכתו יותר מעל הקצרה בתחילת הליכתו אפ"ה כיון שאנו יודעים שיהיה מוכרח לילך אח"כ יותר עובר בשעה ההיא) [ועיין בשבועות (ד' י"ז) בא לו בארוכה שיעור קצרה מהו] שיעורא גמירי עיי"ש ודוק. ועיין בספרי נ"י (ס"ה) מה שהארכתי בזה ועיין בשבועות (ד' י"ז) בעי רבא צריך שהיה למלקות כו' עיי"ש ואיפשר דהנ"מ לענין קרבן אם היה תחילה מזיד ואח"כ שגג אם חייב קרבן או לא ועיין (פ"ב דשבועות ה"ג) בפ"מ שם:

והנה האי פלוגתא דאימת הוא עובר ר' חייא בר בא אמר בתחיל' רב שמואל בר רב יצחק אמר בסוף וקאמ' מאי נ"מ לסירוף הכרי. ולכאורה יש נ"מ לענין מלקות דצריך התרא בשעת האיסו' ע"כ בעי אימתי הוא עובר [אי לוקה] אך זה קשה דהא צריך הוא לתרום אח"כ להוציא מידי איסור טבל וכמו דאמרינן לעיל אומרים לו צא והכנס ואת אמרת עובר (ואעפ"י דהתם הוא מצוה אבל הכא אינו צריך לתרום רק אם הוא רוצה לאכול) דהא תנן במתני' ומייתי לה בתמורה (ד' ה') דמה שעשה עשוי וא"כ צריך לתרום התרומה אח"כ והא דאמרינן דעובר לבסוף היינו אם תרם אח"כ עובר למפרע אעפ"י דהגמר של הלאו נגמר אח"כ אעפ"כ הרי הוא עובר על הלאו למפרע אבל לא שעובר על הפרשת תרומה. דהא מן הדין צריך לתרום אח"כ אלא דאם תורם אח"כ עובר למפרע על המעשרוע"כ אומר מה ביניהון לסירוף הכרי דאם עובר בתחילה הרי הוא עובר אבל אם אינו עובר רק בסוף אינו עובר דהא נשרף הכרי ולא תרם:

ולכאורה הי' איפשר לומר הנ"מ לענין התראה דאם עובר בתחילה איפשר להתרות בו אבל אם אינו עובר רק לבסוף אי איפשר להתרות בתחילה דהא בעינן התראה בשעת האיסור ובסוף לא יכול להתרות בו דהא מן הדין חייב לתרום. אך איפשר לומר כיון דלבסוף צריך לתרום וא"כ כיון דודאי צריך לתרום אח"כ איפשר דלא הוי התראת ספק:

ובזה הי' איפשר לומר לכאורה הא דאמרינן שם ר' חמי בר עוקבא בשם רבי יוסי ב"ר חנינא אמר לוקה אמר ר' זעירא מתיבין קומי ר' יוחנן ושתיק מה עובר לוקה או אינו לוקה ואתא ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אינו לוקה מה מקיים ר"י מלאתך ודמעך לא תאחר פתר לה בביעור (פי' המפרש מהרא"פ מתיבין קומי ר' יוחנן ושתיק השיבו לפני ר' יוחנן הא דאמרינן דעובר בל"ת אם לוקה על ל"ת או אינו לוקה ושתיק ר"י ולא השיב כלום. ריב"א אינו לוקה. השיב. מה מקיים ר"י כו' כלומר למה אינו לוקה הרי עבר בל"ת כו פתר לה בביעור האי קרא בביעור מיירי דשנה הרביעית ושביעית שחייב לבער כל תרומות ומעשרות מן הבית וכמ"ש בפ' חמישי דמ"ש ולא איירי האי קרא במקדים זה לזה ותנא דמתניתין דאמר שנאמר כו' לאסמכתא בעלמא נקט לי' עכ"ל והוא דוחק גדול:

והנה לכאורה הוא דוחק לומר דמתניתין דקאמרה המקדים תרומה לביכורים ומ"ר לתרומה כו' אעפ"י שהוא עובר בל"ת מה שעשה עשוי שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר שזהו רק מדרבנן וא"כ פשיטא דמה שעשה עשוי וכן מהא דאמר שם ר' חמי ב"ר עוקבא בשם ר"י בר"ח מן מה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי משמע דהוי מדאורייתא וע"כ אמר ממה שעובר בל"ת אתה יודע מה שעשה עשוי והוא כמו דאמרינן בתמורה (דף ד') אמר אביי כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי א"כ משמע דמדאורייתא הוא אלא דהאיבעי' הוא אם לוקה או לא:

ע"כ לכאורה נראה לבאר עפ"י מאי דאיתא בשבועות (פ"ג ה"ז) שבועה שאוכל ככר זה היום ואכלה (ט"ס צ"ל ולא אכלה) ר' יוחנן ור"ל תרוייהון אמרי פטור לא טעמא דאהן טעמא דר' יוחנן משום שאינו ראוי לקבל התראה טעמא דר"ל משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה ומה מפקא מביניהון שרפה והשליכה לים אין תימר משום שאינו ראוי לקבל התראה פטור ואין תימר משום שהוא בל"ת הרי יש בו מעשה ופי' הפ"מ שרפה והשליכה לים להככר דביטל לשבועתו בידים איכא בינייהו דלמ"ד משום התראת ספק ה"נ פטור דאם תאמר יתרו בו בשעה ששורפה ומשליכה לים התראה בשעה שעובר על איסורו בעינן ולא בשעת ביטולו. ולמ"ד משום לאו שאין בו מעשה הכא חייב וא"כ בעינן לר' יוחנן התראה בשעת האיסור:

וא"כ איפשר לומר דע"כ דכששאלו מר' יוחנן אם הוא לוקה או לא הטעם הוא דהא מלקות אין שייך בו דאי אמרינן דאינו עובר אלא לבסוף א"כ יתרו בו אימת לבסוף לא שייך התראה דהא צריך לתרום ובתחילה לא שייך התראה דהא אינו עובר אלא לאח"כ א"כ הוי התראת ס' ועוד דבעינן התראה בשעת האיסור וכ"ת כיון דסוף כל סוף הא צריך לתרום א"כ לא הוי התראת ספק זה אינו דהא כל זמן שלא אכל אינו מחויב לתרום וא"כ לא הוי התראה וכמו דאיתא בירושלמי דשבועות (פ"ג) דטעמא דר"י דפוטר בנשבע שיאכל ככר היום ועבר היום ולא אכלה ואפי' השליך אח"כ לים דלא הוי התראה בתחילה שמא יאכל ואפי' השליך אח"כ לים אפ"ה בעינן התראה בשעת האיסור וא"כ הכא נמי דתחילה לא שייך התראה דילמא לא יתרום אח"כ ואח"כ ג"כ לא דהא צריך לתרום אלא דעובר על למפרע:

וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן אינו לוקה וע"ז אומר מה מקיים ר' יוחנן מלאתך ודמעך לא תאחר פתר לה בביעור (פי' בשעת הביעור דאז מחויב לתרום שאז הוא זמן הביעור) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ה דמ"ש) אמר ר' יהודא בראשונה הי' שולחין אצל בע"ב שבמדינות מהרו כו' עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות עד שלא באו לעונת המעשרו' פטורים מן הביעור כו' ולא טבל הוא ר' הילא בשם ר' שמואל זאת אומרת שהטבל קרוי קודש א"כ משמע דבזמן הביעור חייב להפריש. ועיין בתוי"ט (פ"ה דמ"ש מ"ט) מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו כו' ופי' הרע"ב וכבר ולאו דווקא נקט דאפי' קודם שנתקנו נמי כדלעיל שכל הפירות שלא הגיעו לעונת המעשרות פטורים הא שהגיעו לעונת המעשרות חייבים ואעפ"י שעדיין לא הופרשו וע"כ שייך התראה בתחילה וע"כ לוקה וזה דוחק ויש לדחות ודוק. ועוד דא"כ מאי פריך והא כתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דילמא הוא רק ללאו אבל לא ללקות ועוד דלפי מה שביארתי במ"א דצ"ל הגירסא בהיפוך בפ"ג דשבועות שם דר' יוחנן אמר משום לאו שאין בו מעשה ור"ל אמר משום התראת ספק כו' וכן הוא במכות (דף ט"ו) בש"ס דילן וכן בירושלמי בכמה מקומות בפסחים (פ"ה ה"ד) וביבמות (ספי"א) דר"י סובר התרא' ס' שמי' התראה, ע"כ אי איפשר לבאר באופן זה,

והא שביארתי דאפי' אי אמרינן דעובר בסוף אפ"ה בודאי דצריך לתרום אלא דעובר מעיקרא והלאו נגמר לבסוף והוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ק דר"ה) ר' בון בר חייא בעי שלמה שנתו בעצרת איפשר לומר הוא אינו כשר ועובר (פי' אם נשלם לו ב' רגלים בעצרת למ"ד אפי' שלא כסדרן נמי א"כ איך עובר הא אינו יכול להקריב ברגל למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט) כהדא לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביו"ט אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא נמי הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר אלמא דאעפ"י שלבסוף הוא אנוס דהא שלמה שנתו בעצרת ונדרים ונדבות אין קריבין ביו"ט אפ"ה אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תאחר כמו דאמרינן אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין וע"כ עובר על בל תאחר וה"נ עובר בסוף על מלאתך ודמעך לא תאחר אם תרם לבסוף אעפ"י שהוא חייב לתרום: