נועם ירושלמי על תרומות י:ב:ב

הרודה פת חמה ונתנה עפ"י חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר ור' יהודא מתיר כו' אמר ר' זעירא בעין קומי ר' ינאי נתנה עפ"י מגופת חבית מהו אמר לון יגיד עליו רעו כו' והכא שתהא ככר נוגעת במגופה כו' והנה צריך להבין מהו הטעם דלשיטת הירושלמי לא תלי בריחא מילתא כלל והראי' דהא אומר יגיד עליו רעו והוא משנה דתני במכשירין ולענין הכשר ליכא למימר מחמת ריחא אלא מחמת ששואב הלחלוחית ולשיטת הש"ס דילן בע"ג (ד' ס"ו) אמר מאי לאו בהא קא מפלגי דמר סבר ריחא מילתא היא ומר סבר ריחא ולא כלום היא וקשה טובא דא"כ איך פליגי במכשירין דהא התם ודאי הטעם משום ששואב וא"כ ה"נ הטעם משום ששואב וא"כ אמאי קאמר בריחא מילתא ובשנות אלי' תירץ דהש"ס דילן מודה להירושלמי דמתניתין דמכשירין מיירי בצוננת וחבית סתומה והטעם משום ששואבת ומיירי שם דהמים נוגעים במגופה ולכך נקט שם יין כמו שביארתי (פי' דבמים מודה ר' יהודא ששואב אבל הכא מיירי אף בשאין נוגע ולכך בפת צוננת וחבית סתומה מותר עכ"ל עיי"ש. וראיתי להכר"ו ביו"ד (ס' ק"ח) שכתב דבתרתי פליגי גבי איסורא בתרומה לא שייך דשואב לחלוחית כי מעט הוא ובטל במיעוטו או איפשר למטעמי' כו' ולכן עפ"י הטעם משום ריח פליגי אי ריחא מילתא כו' אבל במכשירין משום ריח כו' מ"מ בשביל כך לא יוכשר רק פליגי אי שואב לחלוחית של יין ואף דמעט הוא בטעם מ"מ מכשיר דדבר מועט מכשיר ופליגי אם מכשיר או לא כו' ע"ש:

[אך עכ"ז צריך לבאר דבמאי קא מפלגי הירושלמי והבבלי ע"כ נראה לי לשיטת הירושלמי דסובר דאי איפשר לומר דהטעם משום ששואב דא"כ יהיה בטל במיעוטו לענין איסור אלא הטעם משום דריחא מילתא הוא והירושלמי סובר דריחא מילתא לא שייך במין בשאינו מינו כיון שהטעם בטל וכש"כ הריח וע"כ לא פליגי לענין ריחא מילתא רק במין במינו וכמו דאיתא (שם) בירושלמי מהו לצלות שני שפודין א' של בשר שחוטה וא' של בשר נבילה בתנור א' רב ירמי' בשם רב אמר אסור ושמואל בשם לוי אמר מותר ואיפשר לומר כמו שכתב הרי"ף (ר"פ ג"ה) דרב אזיל לטעמי' דס"ל מין במינו אפי' באלף לא בטיל. אבל במין בשאינו מינו כיון דטעמי' בטיל ריחא בודאי בטיל וע"כ לא מוקי לה הירושלמי דרודה פת חמה ונתנה עפ"י חבית של יין של תרומה כו' דפליגי בריחא מילחא רק דפליגי בהא דפליגי במכשירין אם הפה שואבת הלחלוחית. ואע"ג דא"כ ודאי שואב רק לחלוחית מועטת ובשלמא לענין מכשירין אעפ"י ששואב לחות מועט אעפ"כ מכשיר אבל לענין איסורא אמאי לא בטיל]:

ע"כ נראה לי לבאר עפ"י הירושלמי דאמרינן בירושלמי (פ"ב דערלה) ר' יוסי בשם חילפיי ר' יונה בשם ר"ל כתפוח עושין אותו ב"ש וכבר ביארתי בירושלמי (פ"ב דתרומות דהיינו כתפוח עושין אותו ב"ש דמשערינן כמו שהוא עכשיו אעפ"י שהוא רק ע"י תפוח וכן ע"י חימץ ועיי"ש שביארתי בארוכה [ודלא כהמפרש מהרא"פ]. ואמרינן (שם) תמן תנינן מי הצבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה (פי' דאע"ג דמראיהם אינו כמו מים ואמרינן בריש מכות (ד' ג') שלשת לוגין מים שנפל לתוכו קורטוב של יין ומראיהן כמראה יין ונפלו למקוה לא פסלוהו מתקיף לה רב כהנא וכי מה בין זה למי צבע דתנן ר' יוסי אומר מי צבע פוסלין את המקוה בשלשת לוגין א"ל רבא התם מיא דצבעא מיקרי הכא חמרא מזיגא מיקרי והירושלמי קאמר דמשום דניכר ע"כ פוסל את המקוה בשלשת לוגין.

והנה אמרינן התם אבא ברי' דר"נ דברי ר"מ משום שאיבה ניכרת ור' הונא בשם ר' אבא אתי ר"מ כב"ש כמה דב"ש אומרים משום חומץ מחמיץ כן ר"מ אומר משום שאיבה ניכרת. והנה המפרש מהרא"פ פירש דברי ר"מ דסתם מתניתין דמקואות ר"מ היא והא דהתם במתניתין גרס ר' יוסי אבא ברי' דר"נ קים לי' לר"מ היא והוא דחוק. ע"כ נראה לי שהוא ענין בפני עצמו ולא קאי אהא דר' יוסי דלעיל וקאי אהא דב"ש דאמרינן ב"ש אומרים מטמא אלמא מחמת דמחמיץ ע"כ הוי כמו שיש בו ממשות וע"כ מטמא וע"ז אומר דברי ר"מ משום שאיבה ניכרת ופי' כמו דס"ל לר"מ גבי הרודה פת חמה ונתנה עפ"י חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר והוא משום דהפת שואב ואע"גדהשאיבה מועטת א"כ צריך שיתבטל אעפ"כ כיון שהרי של יין חזק וניכר השאיבה וע"כ לא בטיל והכא נמי סברי ב"ש דכיון דמחמיץ ע"כ מטמא ג"כ והמפרש שפירש שקאי על הא דא"ר יוסי ג' לוגין מים שאובים הוא משום דקאמר שאיבה ניכרת ע"כ פירש דקאי על מים שאובין ובאמת דקאי אהא דאמר ר"מ דפת חמה שנתנה ע"פ חבית של יין של תרומה ר"מ אוסר ואע"ג דמועטת היא אעפ"כ לא בטיל משום דהשאיבה ניכרת וע"ז אמר ר' חינא בשם ר' אבא אתי דר"מ כב"ש כמה דב"ש אומרים משום חימוץ מחמיץ כן ר"מ אומר משום שאיבה ניכרת וע"כ אעפ"י שהוא מועט לא בטיל ואינו מפרש משום ריחא מילתא דסובר דריחא מילתא לא אמרינן רק מין במינו ולא מין בשאינו מינו דכיון דהטעם בטיל מכש"כ הריח וע"כ מפרש דיגיד עליו רעו וההיא פלוגתא הוי כעין פלוגתא דמכשירין משום שאיבה ואעפ"י דלענין איסור הוי מיעוט וצריך להתבטל ע"כ אמר משום שאיבה ניכרת והש"ס דילן לא ניחא ליה לפרש דאתי כב"ש דכמו דב"ש אומר משום חימוץ מחמיץ דהא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה אלא דהטעם משום ריחא מילתא ואע"ג דלענין טעם בטיל מ"מ לענין ריחא לא בטיל משום דריחא מילתא הוא ודוק: