נועם ירושלמי על סוטה ו:א:ב

מתני' מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מן העוף הפורח יוציא ויתן כתובה דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומ' משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ובגמ' ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירק' משהתרה בה ואמ' לה אל תסתרי עם איש פלוני משקינ' לה ונסתרה (פי' הפ"מ דכל זה הפי' מיירי בשקינא לה ועל מה דשנינו לקמן אמר עד א' ראיתי שנטמאת קאי וכן אכל הך מתני' דלקמן וכדאמר בסוף פירקין כלומר דדוקא לאחר הקינוי הוא דעד א' מהימן כדאמרינן בבבלי מפני מה האמינה תורה עד א' בסוטה שהרי רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה) רשב"ל אמר אפי' לא נסתרה ואמ' ר' זעירא קומי ר יסא לא דרשב"ל פליג אלא סבר כההן תניי' והוא מקיל בעדי סתירה (ופי' הפ"מ לא דרשב"ל פליג כלומר דאפילו לא נסתרה כלל ושמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה אלא סבר כההן תניי' והוא מיקל אלא פירושי קא מפרש למילתא דר"א דסבר כותי' דמיקל בעדי סתירה דלא בעי עדות ממש והא דקאמר אפי' לא נסתרה בעדי סתירה קאמר אלא אפילו שמע הסתירה מעוף הפורח) אנן תנינן מחלוקת אית תניי תני סתם (פי' דלא גרס במתניתין דברי ר' אליעזר אלא סתם אמר ר' זעירא קומי ר' מנא לא על מה דר' אליעזר אמר ר' יהושע פליג אלא בגין דתנינן ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והנה הפ"מ והק"ע נדחקו מאוד בפירוש הירושלמי הזה:

ע"כ נראה לי לבאר (דהתוס' כתבו בסוטה (ד' ל"א) ונראה דהכי פירושו מאחר שקינא לה אפי' קודם סתירה שמע פריצותא שהרי עכשיו קצת רגלים לדבר כו' ובענין זה מצוה לגרשה דאפי' לב"ה דאמרי אפי' הקדיחה תבשילו היינו רשות ומצוה ליכא כו' מיהו כתובתה גובה הואיל ולא נסתרה והשתא אתי שפיר דר' יהושע אבל לפי' רבינו שלמה דפירש משקינא לה אפילו שמע מעוף הפורח שנסתרה דעוף פורח היינו עבד או שפחה שנאמנים בעידי סתירה ואם אינו רוצה להשקותה יוציא ויתן כתובה וכי הי' ר' יהושע מחייב כתובתה לאחר שישאו ויתנו בה מוזרו' בלבנה והלא אין המים בודקין אותה כדאמרינן בפ"ק (דף ו') ואחר שהיא גרמה שתאסר עלי' ואינה יכולה לשתות הוי כארוס' ושומרת יבם שלא שותו' ולא נוטלות כתובה) וע"ז אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משהתרה בה ואמר לה אל תסתרי עם איש פלוני משקינא לה ונסתרה (פי' דזה מיירי לאחר הקינוי וסתירה ושמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה) רשב"ל אמר אפי' לא נסתרה (אלא שהסתירה הי' ע"י עוף הפורח) אמר ר' זעירא קומי ר' יוסי לא דר"ש בן לקיש פליג על ר' יוחנן דמוקי לה לאחר שקינא לה ונסתרה אלא סבר כהדין תניי' דר"א מיקל בעידי סתירה וע"כ ניחא לי' לפרש דהסתירה הי' ע"י עוף הפורח וא"כ ר"א לטעמי' שמיקל בעדי סתירה וכמו שפירש"י ג"כ דר"א לטעמי' דסתירה לא בעי עדות ואפי' עבד ואפי' שפחה נאמני' וע"כ מוקי פלוגתיי' דפליגי באם הי' הסתיר' ע"י עוף הפורח:

וע"ז אומר אנן תנינן מחלוקת אית תניי תני סתם (פי' דזה שמפרש ר"ל לא נסתרה דהיינו שלא נסתרה בעדי' גמורי' אלא ע"י עוף הפורח זהו למאן דתני דברי ר"א) אבל אית תניי תני סתם א"כ אין לומר דר"א אזיל לטעמי' כיון ששונה סתם ולא משמי' דר"א וע"ז אומ' א"ר זעירא קומי ר' מנא לא על מה דר"א אמ' ר' יהושע פליג (והנה מפרשי הירו' הק"ע והפ"מ נדחקו בזה) וע"כ נראה לי דקאמר כיון דר"ל לא פליג על ר' יוחנן אלא שרוצה לומר דר"א אזיל לטעמי' דמקיל בעידי סתירה וע"כ מפרש דהאי מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח היינו שהסתירה הי' ע"י עוף הפורח ור' יהושע פליג ע"ז וא"כ כיון דר' יהושע פליג על מה דאמר ר"א א"כ הפי' של ר' יהושע ג"כ עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דהיינו שהסתירה הי' ע"י מוזרות בלבנה וא"כ קשה דהא ר' יהושע סובר דסתירה עפ"י שנים וא"כ בעינן עדים גמורים והירושלמי לית ליה הא דאמרי' בהש"ס דילן בסוטה (ד' ו') וטהורה היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וע"כ אומר פ"ג דסוטה (ה"ה) טהורה היא ולא שבאו לה עדים ולא הביאו הא דולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה ועוד אפילו אי סובר נמי דקרא וטהורה היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה כהש"ס דילן אפ"ה משמע ליה להירושלמי שזהו דווקא לאחר קינוי וסתירה ממש אבל לא שהסתירה הי' ע"י מוזרות בלבנה דהא ר' יהושע בעי עדים גמורים וע"ז מקשה דאיך יפרש ר"ל דלא מיירי לאחר קינוי וסתירה ממש אעפ"כ הא על מה דר"א אומר ר' יהושע פליג וא"כ מאי טעמא דר' יהושע:

וע"ז אומר אלא בגין דתנינן ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה (פי' הא דרשב"ל אמר אפי' לא נסתרה פי' דמוקי לה בשלא נסתרה והא דקאמר אפי' היינו משום דר' יוחנן קאמר דמיירי בשקינ' לה ונסתרה) ע"ז אומר אפי' לא נסתרה (וכה"ג יש בירושלמי) ועוד דהא דאמר אפי' לא נסתרה היינו לענין לאוסרה על בעלה וע"ז מוקי לה אפי' לא נסתרה רק שהסתירה הי' ע"י עוף הפורח או לר"י ע"י מוזרות בלבנה אבל לא מצי לאוקמי דמיירי כשקינא ונסתרה דא"כ קשה דכיון דקינא לה ונסתרה א"כ איך יתיישב לר"י דעד שישאו ויתנו מוזרות בלבנה א"כ קשה דאמאי יוציא ויתן כתובה הא תנן (בפ"ג ה"ב) מתו בעליהן עד שלא ישתו ב"ש אומרים נוטלות כתובה ולא שותות וב"ה אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה וא"כ איך אמר ר' יהושע עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וא"כ קאי על הא דאמר ר"א בתחילה מי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וא"כ קשה דאיך פליג ר' יהושע על ב"ה בשלמא על ר' אלעזר לא קשי' דהא ר"א שמותי הוא ואפשר דסובר כב"ש שסוברים דבמתו בעליהן עד שלא שתו נוטלות כתובה ולא שותות ואף דאמרינן בירושלמי (פ"ד דסוטה ה' א') מתניתא דב"ש דב"ש אומרים נוטלת כתובתה ולא שותה ואמר ר' יוסי תמן טעמייהו דב"ש אומרים הבא לי בעלי ואני שותת ברם הכא יודעת הית' שאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה למספק הזה המרובה בשביל לפוסלה מכתובתה וא"כ בארוסה שאינ' יכולה לשתות אף ב"ש מודו אך אפשר דהתם ידעה מתחילה שאין ארוסה שותה אבל הכא אפשר דלא ידעה מתחלה שהי' עד בדבר או שנושאי' ונותני' בה מוזרות בלבנ' (וכן ביארתי בספרי נ"י סי' י"ד):

ובזה אפשר לומר דהא דאומר בירושלמי אמר ר' זעירא קומי ר' מנא לא על מה דאמר ר' אליעזר ר' יהושע פליג אלא בגין דתנינן תמן ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה הפי' הוא דחזר בו ממה דאמר בתחילה לא דרשב"ל פליג אלא סבר כהדין תנא דהוא מיקל בעידי סתירה וע"כ מפרש דאפי' לא נסתרה אלא דהטעם לא על מה דר' אליעזר ר' יהושע פליג (פי' וא"כ תקשה דר' יהושע אי אמרינן כמו דאמר ר' יוחנן דכל ההן פירקא הוא משקינא לה ונסתרה א"כ תקשה הא דר' יהושע דא"כ איך אמר ר' יהושע עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה וא"כ על מה דאמר ר' אליעזר אמר ר' יהושע פליג וא"כ הא דקאמר ר' יהושע עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה היינו שיוציא ויתן כתובה וא"כ קשה דהא כיון דמיירי לאחר שקינא לה ונסתרה א"כ כיון שאמר יוציא א"כ אסורות לבעליהן ואינו יכול להשקותה דהא נשאו ונתנו בה מוזרות בלבנה וא"כ אמאי אמרינן יתן כתובה וע"כ מפרש ר"ל דמיירי בשלא נסתרה אלא ששמע מעוף הפורח שנסתרה לפי פירש"י או לפי' התוס' דמיירי בלא נסתר' כלל וע"כ ניחא כיון דלא נסתרה ולא רצה לפרש המשנה כר' יוחנן דאמר כל ההן פירקא משנסתרה ואח"כ ישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה.

וע"ז אמר ר' אבא בר מרי בעי תמן אמר ר' חזקי' בשם ר' אליעזר כל מקום ששנה ר' מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכא הוא אמר הכין (והנה הק"ע והפ"מ נדחקו בזה) וע"כ נ"ל לבאר לפי מה שביארתי דלדברי ר' יוחנן פלוגתייהו לאחר שקינא לה ונסתרה ואע"ג שאינה יכולה לשתות אעפ"כ צריך ליתן לה כתובה וע"ז בעי ר' אבא בר מרי דאמר חזקיה ר' אבהו בשם ר' אליעזר כל מקום ששנה ר' מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וא"כ הא דפליגי תחילה ב"ש וב"ה אם מתו בעליהן עד שלא שתו דלב"ש נוטלת כתובה ולב"ה מתוך שלא שותת לא נוטלת כתובה וא"כ כיון דסתם רבי אח"כ דמי שקינא לה ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה וא"כ אף שאינה יכולה לשתות אעפ"כ צריך ליתן כתובה וא"כ קשיא דהא ב"ש וב"ה הלכה כב"ה ומחלוקת ואח"כ סתם וא"כ הלכה כסתם דאעפ"י שלא שותת אעפ"כ צריך ליתן כתובה ואע"ג שנאסרה ע"י סתירה ואינה יכולה לברר ע"י השקאה אעפ"כ צריך ליתן לה כתובה

אך ר' יוחנן סובר דאעפ"י דפליגי תחילה ב"ש וב"ה ולב"ה כיון שאינה יכולה לשתות ע"כ אינה נוטלת כתובה אעפ"כ הלכה כסתם דאעפ"י שאינה יכולה לשתות אעפ"כ נוטלת כתובתה וע"ז אמר כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה (פי' דכל ההן פירקא מיירי בשקינא לה ואח"כ נסתרה א"כ הך מתניתין נמי מיירי בשקינא לה ואח"כ נסתרה) והוא דתנן אח"כ אמר עד אחד כו' חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה הרי אלו נאמנות ולא לפוסל' מכתובתה אמרי אלא שלא תשתה וא"כ קשה בהנך חמש נשים אמאי תנינן דנאמנות ולא לפוסלה מכתובתה כו' כיון דנאמנות לאוסרה א"כ אינה יכולה לשתות וא"כ ממילא מפסדת כתובתה כיון דאינה יכולה לברר ע"י השקאה כמו מתו בעליהן עד שלא שתו וא"כ צריך לומר דבהך פירקא סתם לן רבי דאע"ג דאינה יכולה לשתות אעפ"כ צריך ליתן לה כתובה וכן בעד א' דתנן דנאמן אף לפוסלה מכתובתה אמרינן לקמן (ה"ב) מתניתא משהודה לו ר"ע לר' טרפון דתני ר' טרפון אומר עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד א' נאמן להפסידה מכתובתה ר' עקיבא אומר כשם שעד א' נאמן לטמאותה כן עד אחד נאמן להפסידה מכתובתה וא"כ קשה דלמה לי' לר"ע לומר דהטעם הא דעד א' נאמן להפסידה מכתובתה הוא משום דנאמן לטמאותה ע"כ נאמן להפסידה כתובתה תיפוק לי' דכיון דאינה יכולה לברר ע"י השקאה ע"כ מפסדת כתובתה א"כ חזינן דאעפ"י שנאמנים לאוסרה אעפ"כ אינה מפסדת כתובתה ולקמן אבאר עוד בזה (ועיין לקמן סוף הפרק ה"ד) כן אמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה וע"כ מפרשר' יוחנן מתניתין נמי דמיירי משקינא לה ונסתרה

ובזה יתיישב הא שכ' התוס' בסוטה (ד' ל"א) שכתבו פרק זה הי' הגון שיהא שנוי ומעורב בפ' ראשון לאחר אותה בבא דאלו אסורות לאכול בתרומה ואח"כ הי' לו לשנות כיצד עושה לה וכל כו' אך לשיטת הירו' ניחא שפיר הוא כדי שתהי' מחלוקת ואח"כ סתם דהיינו מחלוקת דב"ש וב"ה דאם מתו בעליהן עד שלא שתו דב"ה סברי מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה והיינו דכיון שאינה יכולה לברר ע"י השקאה ע"כ ממילא היא מפסדת כתובתה ובהך פרקין דקינא לה ונסתר' סתם לן תנא דאם שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה ולדברי ר' יוחנן בשם ר' ינאי כל ההן פירקא משקינא לה ונסתרה אלמא דאע"ג שאינה יכולה לשתות אפי' הכי אינה מפסדת כתובתה וע"כ שנה האי פירקא הכא והוא כדי שתהי' מחלוקת ואח"כ סתם וכמו דאמרינן בירושלמי ר' אבא מרי בעי תמן אמר ר' חזקי' בשם ר' אבהו בשם ר' אליעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכא הוא אמר הכין והוא להורות דהלכתא היא דאע"ג דאסורה לבעלה ואינה יכולה לשתות אפ"ה צריך ליתן כתובתה ודו"ק: