נועם ירושלמי על שבועות ח:ד:ב

(ה"ד) מתני' אמר לשואל איכן שורי א"ל מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד כו' משביעך אני ואמר אמן פטור ובגמ' הני לא להקל ולא להחמיר חייב (ובספרי נועם ירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ד) הגהתי תני לא להקל ולא להחמי' פטור) אמר רבי מתניתא אמרה כן אמר לשואל אמר לשומר חנם אמר הנושא שכר והשוכר איכן שורי א"ל מת מהו שיאמר לו בוא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה מכל מקום אינו משלם מהו דיימר לי' אפי' את יהיב לי כמה דידי אנא בעי גבך:

[והנה בספרי נועם ירושלמי (פ"ג דקידושין ה"י) כתבתי שם שיש ט"ס וחלוף השורות וצ"ל הא דמתניתא אמרה כן אחר הבעי' דמהו שיאמר לו בא והשבע לי שלא נתת עיניך בה לגוזלה וע"ז אומר מתניתא אמרה כן (פי' וצריך לישבע שאינה ברשותו והראי' מהא דתני אמר לו מת כו' משביעך אני ואמר אמן ומדייק מזה מהא דקאמר משביעך אני ואמר אמן דלמאי משביעו כיון שהוא מודה שחייב לשלם אלא ודאי דמשביעו שאינו ברשותו וע"כ אעפ"י שמשלם לו אפ"ה יכול להשביעו שאינו ברשותו דאפי' יהיב לו כמה אעפ"כ יכול לומ' לו כמה דידי אנא בעי גבך וכן איתא (ברפ"ג דב"מ) אומ' משלם אני חוששין שמא שלח בו יד:

אך לפי מה שביארתי שם דשיטת הירושלמי דאינו צריך לישבע שאינו ברשותו איפשר לומר דבעי בירושלמי דאע"ג דאינו יכול להשביעו אעפ"כ אם הוי כפירת ממון וחייב ע"ז אשם או דילמא כיון שמשלם לו ע"כ אפי' נמצא שאינו ברשותו אעפ"כ לא הוי כפירת ממון כיון שמשלם לו ועיין בקצה"ח בחו"מ (ס' ע"ג] אם המתנת הזמן הוי כמו שוה פרוטה ומתחייב שבועה על זה כיון דבעינן דבר שגופו ממון כו וא"כ ה"נ כיון שמשלם דמי החפץ אינו חייב אשם על זה:

וע"ז אימר מתניתא אמרה כן (פי' דהוי כפירת ממון דיכול לומר אפי' את נותן כמה דידי אנא בעי גבך דתנן אמר לשואל (פי' שהוא אומר מת והוא שנשבר או נשבה או נגנב ואמאי לא קאמר שנמצא ברשותו אלא ודאי דהוי כמו כפירת ממון וע"כ מיחייב אשם):

ואיפשר לומר דלכאורה אי אמרינן דאינו יכול להשביעו שבועה שאינו ברשותו א"כ בלאו"ה פטור ואפי' יהי' כפירת ממון נמי פטור. וא"כ מקשה דאמאי תני אם מת והוא נשבר או נשבה דאפי' נמצא ברשותו נמי פטור כיון דאינו יכול להשביעו ע"ז מביא תחילה תני לא להקל ולא להחמיר חייב (והגירסא הוא חייב) והפי' הוא דהיינו אפי' בכופר הכל שאינו צריך מן הדין לישבע אפ"ה חייב אשם וחומש וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ק"ג) בתוס' ד"ה הגוזל מחבירו שוה פרוטה כגון שנשבע מעצמו כו' וא"כ אפי' בכופר הכל נמי חייב וזהו לא להקל ולא להחמיר וכל שאם יודה מתחייב על כפירתו אשם וחומש רק אם הוי כפירת ממון וע"כ לא תני אם נמצא שהוא ברשותו דאז הוי חייב משום דהוי כפירת ממון וא"כ מוכח מזה דהוי כפירת ממון אם נשבע אבל איפשר דהירושלמי סובר דאין משביעין שבועה שאינה ברשותו וכמו שכתבתי (ברפ"ג דב"מ) עיין שם ודו"ק]: