נועם ירושלמי על שבועות ח:ג:ד

עוד שם אמר ר' יוחנן הטוען את חבירו טענת גנב משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה נראה לי שצ"ל אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה) תמן אמרו משלם תשלומי ד' וה' (פי' שתמן אמרי משמי' דר' יוחנן שמשלם תשלומי ד' וה'. וכמו דאמרינן בב"ק (ד' ק"ו) אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב בפיקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה:

עוד שם ר' פדת בשם ר' הושעי' תני תמן ומסייעין לר' יוחנן איכן שורי אמר לו אבד (והוא ט"ס וצ"ל) נגנב משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ויש אכילה בלא טביחה (פי' דתני תמן דאיכן שורי א"ל אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם ויש אכילה בלא טביחה) (והא דקאמר תני תמן הוא כמו שכתבו התוס' בשבועות (ד' מ"ט) בד"ה והעדים מעידים שאכלו לא גרסינן שגנבו ולא גרסינן נמי טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' דבהגוזל קמא (ד' ק"ו) פריך מינה ולרבי יוחנן דאמר הטוען טענה גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' והכא קתני באכלו משלם תשלומי כפל אבל תשלומי ד' וה' לא):

וע"ז קאמר ר' פדת בשם ר' הושעי' תני תמן ומסייעין לר' יוחנן ואיפשר דבמתניתין הוי גריס ובאו עדים וגנבו אך לפי מאי דתני תמן במתניתין (או בברייתא) ובאו עדים ואכלו וא"כ מסייעין לר' יוחנן דהכא דאמר דאינו משלם תשלומי ד' וה' וע"ז משני אמר ר' חגי תיפתר כששחטו אחר וע"כ ליכא תשלומי ד' וה' ועיין בפ"מ שכתב האי תלמודא לשיטתי' אזיל אליבא דר' יוחנן כדגרסינן (פ' ד' מיתות ה"ו) דפליגי חזקי' ור' יוחנן דר' יוחנן ס"ל טובח ע"י אחר פטור עיין שם מה שהגהתי וביארתי דלא כהפ"מ ואיפשר לומר דלא פליג על הש"ס דילן ומיירי ששחטו אחר שלא בשליחותו וע"כ לא מיחייב תשלומי ד' וה']:

עוד שם ויידא אמרה דא אמר לא' בשוק איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן פטור (והוא ט"ס וצ"ל חייב) מפני שאמר לא' מן השוק אבל אם אמר לא' מן השומרין חייב (צ"ל פטור) עיין בפ"מ:

ולי נראה לבאר עוד עפ"י מה שכתבו התו' בשבועו' (ד' מ"ט) ד"ה אמר לא' שבשוק בקונטרס לא גריס הכא משביעך אני ואמר אמן דבלא שבועה איכא כפל ולפי"ז לא גרסינן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם דחומש ואשם ליכא אלא בשבועה ובהגוזל קמא משמע בהדי' דגרס לי' דדייק הודה מפי עצמו אין אחר עדים לא ומוכח מינה דממון המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש ולשיטת הירושלמי הוא למידק מזה דבשומרין פטור מתשלומי ד' וה' בטוען טענת גנב ועל כן נקט משביעך אני ואמר אמן דאפ"ה בשומרין פטור מתשלומי ד' וה':

וע"ז משני דמתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו מן מה דמר ר' יוחנן בשנשבע לו ואח"כ אכלו:

והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה דאיפשר לפרש דלשיטת הירושלמי לעיל (רפ"ז) דשבועה קונה ואם כן ניחא שפיר דאם נשבע לו ואחר כך טבחו חייב וכמו שביארתי לעיל (פ"ז ה"א) רב הונא אמר אם לא הי' עומדת באבוס (כצ"ל) כבר גזלתו שבועה כו' מתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו והגהתי שם בשנשבע לו ואח"כ אכלו דכיון שהוא בעין לא קנאו וכמו דאמר רבא בתחילה בב"ק (ד' ק"ו) אמר רבא מסתברא מילתא דרב במלוה דלהוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותא דמארי' קאים כו' והירושלמי סובר דבפקדון נמי קינה אי ליתא בעיני' וע"כ כשנשבע לו ואח"כ אכלו חייב לשלם דכיון דאיתא בעיני' לא קנאו משא"כ כשאכלו ואח"כ נשבע לו קנאו משום דליתא בעיני' ופ"ז אמר מתניתא כשנשבע לו ואחר כך אכלו לא קנאה יהא דאמר רב דקונה היינו בשאכלו ואח"כ נשבע לווע"ז אמר הכא מתניתא כשאכלו ואח"כ נשבע לו דכיון דשבועה קונה ע"כ פטור מתשלומי ד' וה'. והא דתנן איכן שורי שגנבת והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב אע"ג דנשבע לו אפ"ה חייב ההם שאני דכיון דאין צריך לישבע בדיינים שהוא אומר לא גנבתי וא"כ אינו מחוייב שבועה והוא מעצמו נשבע וע"כ לא קנאו וכמו דאמרי' בב"ק (ד' ק"ו ושם) דבקפץ לא קני לי' בשבוע' אבל בטוען טענת גנב דאינו מחוייב בכפל רק אם השביעוהו ב"ד ובכה"ג קני בשבועה וע"כ אם אכלו ואח"כ נשבע לו פטור משום דקנאו בשבועה וע"כ אמר מתניתא דמוכח דטוען טענת גנב פטור בשאכלו ואח"כ נשבע לו וע"כ קנאו בשבועה פטור מן מה דמר ר' יוחנן (פי' דחייב בשנשבע לו ואח"כ אכלו וע"כ לא קנה בשבועה ומתחייב לשלם תשלומי ד' וה'). (ומזה נפל טעות בדפוס לעיל (פ"ז ה"א) מתניתא בשאכלו ואח"כ נשבע לו מה דמר רב הונא בשנשבע לו ואח"כ אכלו והתם צריך להיות הגירסא בהיפוך כמו שביארתי שם) והפ"מ נדחק בפירושו והעיקר הוא כמו שביארתי ודו"ק: