נועם ירושלמי על שבועות ו:ח:ב

שם (ה"ח) מתניתין המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר סלע הלויתני עליו וסלע הי' שוה פטור כו' ובגמ' א"ר יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי המשכון הלויתיך עליו מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע הי' שוה פטור:

והנה הירושלמי הזה צריך לבאר דמאי קאמר מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו דמה שייך זה לענין נאמנות הא הלוה כטור מצד שהוא כופר בכל וא"כ מה שייך זה לענין נאמנות:

[ע"כ נראה לי דהא דאמר ר' יוחנן נאמן המלוה לומ' עד כדי המשכון הלויתיך נראה לי שאין הטעם משום מיגו כמו דאיתא בחו"מ (ס' ע"ב) אלא הטעם מפני שהמשכון הוא משועבד לגוף החוב ע"כ הוי כמו שמוחזק בגוף החוב וא"כ המוציא מחבירו עליו הראי' ויתבאר זה עפ"י הירושלמי (פ"ג דקידושין ה"ד) חד בר נש קם עם חברי' בשוקא אמ' לי' הב לי קיתונא דאית לי גבך א"ל הב לי דנרי דאית לי גבך אמר לי' הב קיתונא וסב דינרא אתא עובדא קומי ר' מנא אמר לי' את אודית לו בדינרא והוא לא הודי לך בקיתונא זיל והב לי דינרא אמר ר' יעקב בר אחא מודה ר' אמי דו אמר בשהדין לא כן אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא חייב וכתב הפ"מ מודה ר' אמי בשהדין לא כן היינו שהדין אינו כן שהרי זה מוחזק הוא בדינר והדין הוא שבעל הדינר ישבע שיש לו ביד שכנגדו כו' והוא דוחק אלא דהירושלמי סובר דכיון שהם ב' דברים והוא אודי לי' בדינר ע"כ אינו יכול להחזיק את הדינר בעד הקיתונא וע"ז אמר ר' יעקב בר אחא מודה ר' אימי דו אמר בשהדין לא כן אלא בדיל דלא יכפור בקיתונא (פי' אם אמר בפני עדים שזה שמודה לו בדינר אינו רק שלא יכפור בקיתונא ע"כ אין צריך ליתן לו הדינר וא"כ סובר הירושלמי דאפי' בדינר שהוא מעות צריך להחזיר את הדינר ויתבע הקיתונא מחבירו והוא דלא כמו דאיתא בש"ע (חו"מ ס' ע"ב סעיף י"ז) ברמ"א שכתב ודווקא אם תפס חפץ אבל אם תפס מעות נשבע היסת ונפטר.

וע"ז אומר הכא א"ר יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך (פי' כיון שבע"ח קונה משכון ע"כ הוי המלוה מוחזק ואיפשר דאפי' בלא מיגו דהא הירושלמי סובר דלא אמרינן מאחר בממון וכן א"ר יוחנן לקמן (פ"ז ה"א) אין אומר בממון מאחר אך שיש לחלק דהתם הוא כיון דבעה"ב טרוד בפועליו ועיין בקצה"ח (ס' ע"ב סעי' ז') דדעת הרשב"א דבע"ח הוי מוחזק על המשכון משוה דבע"ח קונה משכון]:

וע"ז אומר מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע הי' שוה פטור וא"כ קשה לשיטת הירושלמי דכיון דהלוה מודה שלוה ממנו סלע אלא שאומר שהמשכון היה ג"כ שוה סלע וא"כ כיון שהוא הודה שהיה חייב לו סלע ע"כ יתבע את המלוה בעד המשכון וכיון שהמלוה אומר סלע הלויתיך עליו ושקל הי' שוה אם כן המלוה נשבע ונפטר והוא צריך לשלם לו עד תשלום דסלע אלא ודאי שהמשכון עם החוב הוי הכל דבר א' וא"כ כיון שאומר הלוה שהמשכון הי' שוה סלע הוי כאלו פרע לו סלע וע"כ פטור הלוה וע"ז אומר מתניתא אמרה כן אף הלוה נאמן וא"כ כיון שהחוב עם המשכון הוי דבר א' ע"כ נאמן המלוה לומר עד כדי משכון הלויתיך וע"ז אומר חד בר נש קם עם חברי' בשוקא א"ל תרין דינרין לי בידך ומשכונך שוי תרין דינרין א"ל חד דינר בעי למיתן לך ומשכוני טב תרין דינרין אתא עובדא קומי דייני דנהרדעא אמרי כיון דכל עמא מודו דמשכוני' טב תרין דינרין אחרינא ייתי עלי' סהדי (פי' דהמלוה בא להוציא מיד הלוה דגוף המשכון של הלוה וא"כ מביא המלוה ראיה שהי' חייב לו שני דינרים) ולא שמע דמר ר' יוחנן נאמן המלוה עד כדי משכונו