נועם ירושלמי על שבועות ג:ג:ב

שם (ה"ג) מתניתין שבועה שלא אוכל ואכל פת חיטים ופת שעורין ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת שבועה כו' ובגמ' שבועה שלא אוכל פת וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל אינו חייב אלא אחת שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ואם הי' נזיר חייב שלש:

[והנה הפ"מ פירש דכרכה בעלי גפנים ועלי קנים אינו חייב אלא אחת משום סיפא נקט כו' ועיקר הרבותא הוא דלא תימא הואיל וכרכה במידי דלאו בר אכילה לא ליחייב נמי על הפת קמ"ל ואיפשר דצריך לגרוס חייב (ועיין במ"ל פ"ד מה' מאכלות אסורות) והא שאומר שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ופי' הפ"מ דאלו על החרצן לחוד אינו מתחייב דכיון דלא מתאכיל בעיני' לאו מידי דבר אכילה הוא כו' והוא דוחק דא"כ אמאי חייב על כל אחת ואחת דילמא כונתו הי' שלא יאכל פת עם חרצנים וזגים משום דבעיני' לא מתאכיל כמו דאיתא בשבועות (ד' כ"ב) וכן מה שפי' הפ"מ שם על הא שאמר שם ואם הי' נזיר חייב שלש ופי' הפ"מ חייב שלש אחת על הפת ואחת על החרצן ואחת על הזג וטעמא משום דכיון דלענין איסורי נזיר חייב עליהן בפני עצמן כדתני' (בפ"ו דנזיר) חייב על החרצנים בפני עצמן ועל הזגים בפני עצמן ה"נ לענין שבועת ביטוי מתחייב על כל אחד בפני עצמו ואע"ג דכבר מושבע ואן השבועה חלה עליהם שאני הכא דכלל הוא גם דבר היתר דהא נשבע על הפת עמהן ומיגו דחיילא שבועה על הפת חיילא נמי על החרצנים וזגין כדר' יוחנן לקמי']:

והנה פירושו דחוק למאוד במה שכתב כיון דלענין איסורי נזיר חייל על כל א' בפני עצמו הכא נמי לענין שבועת ביטוי ועוד דא"כ חייב יותר משלשה מחמת הנזירות ומחמת השבועה:

ע"כ נראה לי לבאר הא דאמר תחילה שבועה שלא אוכל וחרצן וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת והוא עפ"י מה שביארתי בספרי נועם ירושלמי שהבאתי שם מה שכתב האבני מילואים בשו"ת (ס' ד') מה שכתב התבואות שור ליישב דברי הב"ח והיא שסובר הב"ח במה שכתב על הטור שיש מפרשין החילוק בין נבילה לטריפה לענין איסורין מבטלין זה את זה דכל שהן שני שמות מבטלין זא"ז כמו חלב ודם אבל כל שהוא מאיסור א' אין לו ביטול והקשו דהא אין איסורין מבטלין זא"ז אלא בחלוקין בטעמן כהא (דס' צ"ח) כגון כבד ובשר ותירץ דנ"מ בחלוקין בטעמן רק משום דהוי שם א' ע"כ אין מבטלין זה את זה דדווקא באיסורין חילוקין כגון זה נבילה וזה טריפה אי נמי דם וחלב קיי"ל דמבטלין זא"ז אבל איסור א' החלוק בטעמו אין מבטלין זא"ז וא"כ א א נפקא מינה אם היא נבילה או טריפה:

ובזה יתבאר הירושלמי שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין וכרכה בחרצנים וזגין חייב על כל אחת ואחת ואע"ג דהטעמים חלוקים אעפ"כ אין מבטלין זא"ז (והא דקאמר תחילה שבועה שלא אוכל וכרכה בעלי גפנים ואכל חייב (כצ"ל) הוא משום דהעלים אין בו טעם שיבטלו את הפת וע"כ חייב. אבל אם אמר שבועה שלח אוכל פת וחרצנים וזגין אעפ"י שיש בכל א' טעם אחר אפ"ה אין מבטלין זא"ז והוא משו' דכולן הוא מחמת איסו' א' וקמ"ל דלאו דוקא באיסורין דממילא אם הם איסור א' אף שחלוקין בטעמן אעפ"כ אין מבטלין זה את זה אלא אפי' בשבועה שבא ע"י עצמו אפ"ה כיון דכולם הם מש שום שבועה ע"כ אין מבטלין זה את זה ועוד קמ"ל דאע"ג דלוקה גל כל א' וא' א"כ הוי כמו איסורין חלוקין ובאיסורין חלוקין מבטלין זא"ז אעפ"כ כיון דכולם אינו אלא משום שבועה ע"כ אין מבטלין זא"ז והא דלוקה על כל אחת ואחת היינו משום דחלקינהו דאמר שבועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין ותלי בפלוגתא דר"מ ור' יהודה באם וי"ו פרטא הוי או כללא הוי ולמ"ד וא"ו פרטא הוי לוקה על כל אחת ואחת ואעפ"כ אין מבטלין זא"ז.

וע"ז או ומר ואם הי' נזיר חייב שלש ולא קאי אהא דאמר תחילה בועה שלא אוכל פת וחרצנים וזגין (כמו שכתב הפ"מ) אלא אם לא הי' רק נזיר וחייב שלש אחת משום חרצן והשנית משום זגין והשלישית חייב על הפת משום משרת ענבים דכיון שאכלם כאחת א"כ נכנס טעם הזג בפת וחייב משום משרת ענבים וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דנזיר ה"א) אין לי אלא משרת ענבים משרת חרצנים מנין ת"ל ב משרת לרבות כל המשרת למשרה משרת יין ביין מצטרפין משרת ענבים בענבים מצטרפין משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו. וע"ז אומר דאם הי' נזיר חייב שלש ואין האיסורין מבטלין זא"ז כיון דכולם הם משום איסור א' אע"ג דלוקה על כל א' וא' והא דפליגי ר' יוחנן ור"ל בכולל אינו שייך לכאן צריך לגרוס זה אחר המשנה (ה"ד) שבוע עה שלא אוכל כו' שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב ור"ש פוטר ושם צריך לגרוס יוחנן אומר בכולל אבל בפורט אין שבועות חלות על האיסור וכמו שביארתי בספרי נועם ירושלמי במסכת נדרים דאפי' בכולל אינו חל רק בסתם אבל לא בפורט ור"ל אמר דאפי' בכולל איןשבועות חלות על האיסורין וע"כ צריך לגרוס הפלוגתא אחר המשנה אבל הכא לא מיירי בכולל בלל (ועיין במ"ל פי"ד ממאכלות אסורות שהאריך בפי' הירושלמי הזה וכמו שביארתי כן נראה לי):