נועם ירושלמי על שבועות ב:א:י

עוד שם אנדרוגינוס ראה לובן ונכנס למקדש פטור ראה אודם ולובן כאחד ונכנס למקדש חייב אית תניי תני פטור אמר ר' יוחנן ר' שמעון היא דתני שני שבילין א' טהור וא' טמא הלך בא' מהן ונכנס למקדש בראשון והוזה ושנה וטבל בשני ונכנס חייב ר"ש פוטר בזה ר"ש בן יהוד' פוטר בכולן משו' ר' שמעון ניחא אנדרוגינו' גבי לובן את עביד ליה אשה גבי אודם את עבד לי' אים ברם הכא אין כאן טומאה ידועה (פי' דכיון שלא טבל בינתיי' א"כ הוה לי' טמא ודאי) אמר ר' שמואל בר סוסרטי תיפתר בששכח לראשון (פי' והוי לי' מקצת ידיעה וכמו דאיתא בשבועות (ד' י"ט עיין שם) ר' יוסי בעי מה אנן קיימין אם בששכחו לעולם שביל א' הוא (פי' וא"כ טהור הוא דהא ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור) אה שחזר ושכחו שני שבילין הן (נראה לי שהוא ט"ס וצ"ל אם כשחזר וזכרו שני שבילין הן פי' וא"כ הוי ידיעה ודאי) הפ"מ פי' באופן אחר עיי"ש:

עוד שם א"ר יוסי ב"ר בון אתי' דר"ש כר' אליעזר על דעתי' דחזקי' כמה דר"א אמר תמן עד שידע אם בשרץ נטמא אם במת כן ר' שמעון אומר כאן עד שידע אם באודם נטמא אם בלובן ניחא תמן משו' דאמר ספק ידיעה כידיעה ברם הכא כיון דחזא לובן ואוד' כא' ידיעה ודאי' היא ועיין בפ"מ שנדחק בזה מאוד:

ולי נראה (שיש בכאן ט"ס וחילוף השורות וכצ"ל) ניחא תמן משום דאמר ספק ידיעה כידיעה ברם הכא מכיון דחזי לובן ואודם כא' ידיעה ודאי' היא אמר ר"י בר בון אתי' דר"ש כר"א על דעתי' דחזקי' דאמר כמה דר' אליעזר אמר תמן עד שידע אם בשרץ נטמא אם במת כן ר"ש אומר כאן עד שידע אם בלובן נטמא אם באודם (והוא כמו דאיתא בנדה (ד' כ"ח) אמר עולא לא הא מני ר"ח היא דתנן ר"א אומר כו' טל העלם שרץ הוא חייב ואינו חייב על העלם מקדש ר"ע אומר ונעלם ממנו והוא טמא כו' לא בעינן כו':

והא דאמר דר"ש כר' אליעזר הוא משום דסובר דהאי ברייתא צריך לומר דהיא ר"ש דהא אמרינן אנדרוגינוס שראה לובן או אודם אין חייבין על ביאת מקדש ונראה לי דצריך לגרוס טומטום ואנדרוגינוס כמו דאיתא בנדה (ד' כ"ח שם) ואשמעינן רבותא דאע"ג שנקרע טומטום ואח"כ נודע שהוא זכר ומטמא בלובן אפ"ה פטור דאע"ג דאיגלאי מילתא למפרע שהי' טמא אך משום דתחילההוי ידיעת ספק וע"כ פטור וא"כ מוכח דאתי כר"ש דסובר דספק ידיעה לא הוי כידיעה דאי כת"ק א"כ הוי ספק ידיעה כידיעה והוי חייב וע"כ אומר דר' שמעון סובר כר' אליעזר: