נועם ירושלמי על שבועות א:ג:ב

שם (ה"ג) מתניתין אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר שנאמר מלבד חטאת הכיפורים על מה שזה מכפר זה מכפר מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה ובגמ' מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר או החיצון תולה והפנימי מכפר או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו מאי כדון א"ר יעקב בר אחא מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינה ידע מה מר לי'. א"ל ר' זירא דילמא דא היא מה חמית מימר בטמא שאכל טהור או נימא בטהור שאכל טמא ת"ל וטומאתו עליו בטומאת הגוף לא בטומאת בשר או זה וזה יכפרו מאי כדון והתודה עליו כו'.

והנה הפ"מ פי' מילה חמית ראיתי לריש לקיש ששאל דבר א' מר' יוחנן והשיב לו ומענין חלוקי כפרות הי' הדבר דילמא דא היא מילה ששמעת מה דאמר בהלכה דלעיל מה חמית מימר כו' ברייתא זו שמעת דג"כ מענין חילוקי כפרות מיירי ללמד על איזה טומאת קודש מביא קרבן והוא דוחק]:

ע"כ נ"ל (שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל) מאי כדון אמר ר' יעקב בר אחא מילא חמית ר"ל אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינא ידע מה מר לי' א"ל ר' זירא דילמא דא היא מה חמיה מימר בטמא שאכל טהור אי נימא בטהור שאכל טמא ובזה נפל טעות בדפוס ונדפס הא דאיתא לעיל (ה"ב) בירושלמי על הא דאמר דעולה ויורד באה על טומאת קודש ומקשה מה חמית מימר בטמא שאכל את הטהור או בטהור שאכל את הטמא ת"ל וטומאתו עליו כו' והוא ט"ס וצ"ל כמו דמקשה בירושלמי לקמן (ה"ד) דמקשה שם מה חמית מימר בטהו' שאכל את הטמא או בטמא שאכל טהור אמר ר' יוסי ב"ר בון ר' יהודה חלק שיטת ר"מ ר"ש חלק שיטת ר' יודן וגם שם שגה הפ"מ שפירש שהוא ענין בפני עצמו ואיפשר לומר שזהו תירוץ על הא שמקשה דילמא שעיר ר"ח מכפר על טמא שאכל טהור וע"ז תירץ ר' יוסי ב"ר בון ר' יהודה חלק שיטת ר"מ (פי' דר"מ סובר דכולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו וכולם מכפרין כפרה אחת ור' יהודה חלק שיטת ר"מ שסובר דכל א' מכפר בפני עצמו על טומאה אחרת וכמו דאמר ר' יהודה דאין בה ידיעה בתחילה אבל יש ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר כו' ועל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרים וא"כ שעירי רגלים ושעירי ר"ח מכפרים על טומאה אחת) ור' שמעון חלק שיטת ר' יהודה והוא שאומר דשעירי ר"ח מכפרים על טהור שאכל את הטמא ושעירי רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה בתחילה ולא ידיע' בסוף וא"כ ר"ש סובר דחלוקי כפרות הוא ואין א' מכפר מה שחבירו מכפר וא"כ איך יכפר שעירי ר"ח על טמא שאכל טהור והא על זה מכפר קרבן עולה ויורד וא"כ ודאי מכפר על טהור שאכל הטמא:

וכן צריך לגרוס בכאן מילה חמית ריש לקיש אותיב קומי ר' יוחנן ואתיב לי' מחלוקי כפרות היא מילתא ולינא ידע מה מר לי' א"ל ר' זירא דילמא דא היא (וכצ"ל) מה חמית מימר בטהור שאכל טמא או נימא בטמא שאכל טהור כו' והא שמסיים ת"ל וטומאתו עליו הוא ט"ס והתשובה מר' יוחנן הי' מחלוקי כפרות היא מילתא (פי' שצרי' לומר שמכפר על טהור שאכל טמא דאי בטמ' שאכל טהור א"כ יש ע"ז קרבן עולה ויורד ומחלוקי כפרות היא מילתא (פי' שצריך לחלק כפרות):

וכן השיב ר' יוחנן על שהקשו מה חמית מימר הפנימי תולה והחיצון מכפר כו' או זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו וע"ז השיבר' יוחנן דזו התשובה שהשיבו על הקושי' דמקשי מה חמית מימר בטהור שאכל הטמא או בטמא שאכל הטהו'. והשיבו על זה מחלוקי כפרות היא מילתא והתם יש קרבן עולה ויורד על זה והכא נמי אי איפשר לומר שאו זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו דא"כ מכפרין שניהם על דבר א' ומחלוקי כפרות היא מילתא שצריך לחלק הכפרות ולא לומר שיכפרו על דבר אחד ואף דר' יהודה סובר דעל שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ר"ח מכפרים אעפ"כ כיון שיש למצוא ששנים אין מכפרין על דבר א' לר' יהודה נמי חלוקי כפרות עדיפא:

וע"ז פריך או זה וזה יכפרו מאי כדון ונראה לי (שהוא ט"ס וצ"ל) או שהחיצון תולה והפנימי מכפר (פי' שזהו תירוץ על הקושי' שאו זה וזה יתלו או זה וזה יכפרו והוא שמחלוקי כפרות היא מילת' ואעפ"כ קשה דילמא שעיר החיצון תולה והפנימי מכפר).

והנה לקמן אמרינן מודה ר' יוחנן (וצ"ל מודה ר"מ) בשעיר הפנימי שאין מכפר אלא תולה ותייא כר' יונה בשם ר' זעירא ועשהו חטאת קבעו לתליי' שלא ישהנה (פי' שלא ידחה והוא שמוכיח שאין מכפר כפרה גמור' אלא תולה וע"כ כתיב ועשהו חטאת שלא ידחה וא"כ מוכח שאין מכפר אלא תולה וכן שעיר המשתלח נמי אינו מכפר אלא תולה דכל חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יוה"כ צריך להביא חטאת ויוה"כ הוא רק שבמקום אשם תלוי קאי אך כל זה הוא לר"מ אבל לר' יהודה דאמר ביומא (ד' סב) דהחטאת תמות וא"כ סובר דבשעיר המשתלח עם שעיר הפנימי יש דיחוי וא"כ דילמא שעיר הפנימי מכפר ושעיר החיצון תולה:

וע"ז אומר מאי כדון והתודה עליו עונות אלו הזדונות פשעיהם אלו המרדים חטאתם אלו השגגות נשא יכפר אמר ר' אמי בשם ריש לקיש ונשא השעיר עליו את כל עונותם תפש הזדונות הניח השגגות לומר מה זדונות שאין בהם חיוב קרבן אף השגגו' שאין בהם חיוב קרבן ולמה באו לכאן ר' אילא בשם ר' יוסי לתלי' וא"כ שעיר הפנימי נמי בא לתלי':

וע"ז פריך ויתלה על אוכל שקצים ורמשים במשמע והנה הפ"מ נדחק בזה בהא דאמר ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים במשמע והאי במשמע אין לו מובן ולי נראה דהאי במשמע הוא ט"ס והוא כמו דאיתא בהוריות (פ"ב ה"ד) מצות ה' הייתי אומר אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע וע"כ הועתק כאן ג"כ במשמע ופריך ויתלה על אוכלי שקצים ורמשים (פי' אע"ג דלית בזה חיוב קרבן אך יתלה עליו להגן מן היסורים) ע"ז אומר שמואל בשם ר' זירא חטאתם חטאתם מה חטאתם שנאמר להלן שיש בהם חיוב קרבן אף חטאתם שנאמר כאן שיש בהם חיוב חטאת יצאו זדונות שאין בהם חיוב קרבן שייר שעיר הנעשה בפנים יוה"כ תולה מה שיירתה אין בה ידיעה בתחילה אבל יש בה ידיעה בסוף: