נועם ירושלמי על שקלים ד:ד:ח

עוד שם בירושלמי מה בינייהו רב אמר שיבטא דכדכדא ביניהון ופי' הק"ע מה ביניהון מאי איכא בין ר"ע לרבי פפייס. שיבטא דכדכדא ביניהן מכדכד היינו עץ שיש לאורגים כו' וקאמר רב שיש הפרש גדול ביניהון וכן פירש הפ"מ דמה ביניהון קאי על ר"ע ורבי פפייס:

והנה כל דבריהם דחוקים והוא קאי על מה שאמר בתחילה כתיב זכר ואת אמרת בבקר לרבות את הנקבות: ודכוותה כתיב תמים ואת אמרת לרבות בעלי מומין פי' שא"כ נאמר ג"כ דאע"ג דכתיב תמים והוא להוציא בעלי מומין אעפ"ככתיב בבקר לרבות בעלי מומין וע"ז משני שבטא דכדכדא ביניהון (פי' דהמקדיש נקבה לעולה אע"ג שהעולה באה זכר אע"פכ קדשה ותמכר לעולה משא"כ בעל מום דלא קדשה אפי' לדמים וכמו דתנן בתמורה (ד' כ"ז) אמר על הבהמה טמאה ועל בעלת מום הרי זו עולה לא אמר כלום (ועיין ברמ"בם פ"ה מ"ה ערכין ה' י"א) המקדיש בהמה תמימה למזבח ונפל בה מום כו' וע"ז נאמר ואם בהמה טמאה ועיין בתמורה (ד' נ"ב) ובמ"ל ברמב"ם (פ"ט מה' כלאים הי"א). והטעם דנקיבה לעולה ראויה לקרבן אחר משא"כ בעל מום אינו ראויה לשום קרבן:

ואיפשר לפרש כפי הנוסחא שבירושל' בש"ס דילן רב אמר דבר פדא ביניהון והוא כמו דאיתא בתמורה (ד' י"א) אמר אביי תם במעי תמימה ד"ה קדוש גופי'. אלא כי פליגי במעי בעלת מום דבר פדא סבר כיון דאמי' נמי לא קדוש גופי' איהו נמי לא קדיש אלא לדמי ר' יוחנן סבר עובר לאו ירך אמו היא ואע"ג דאמי' לא קדשה לגופה הולד מיהא קדוש לגופי' וא"כ לבר פדא אין קדושה חל על העובר שבמעי בעלת מום אבל אם הקדש נקבה לעולה הולד עולה. וכמו דאיתא בתמורה (ד' י"ח) המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה ר"א אומר הוא עצמו יקרב עולה.

וכמו שביארתי בספרי נ"י (ס' ט') והבאתי לעיל הירושלמי פ"ק דמגילה (הי"א) עונה הבאה מחמת אשם על דעתי' דר"א מהו שתהא כשיר' בבמה וכבר השגתי שם על הק"ע שפי' דקאי אהא דאמר ר"א דמקשינן חטאת לאשם וביארתי שם דקאי אהא דאמר ר' אלעזר יביא בדמיו עולה וע"ז מיבעי לי' אי הוי כבתחילה והוי דבר שבחובה ואינו קרב בבמה או דהוי כבסוף והוי דבר הנידר והנידב וקרב בבמה:

ועוד נ"ל לפרש דקאי אהא דתנן המפריש נקיבה לעול' וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה ר' אלעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה ואמרי' בתמורה (ד' כ') בעא מיני' ר' אבין בר חייא מר' אבין בר כהנא הפריש נקבה לאשם בנה מהו שיקרב לעולה תיפשוט לי' מדר' יוסי בר חנינא דאמר מודי ר' אלעזר לא שמיע לי' מאי א"ל בנה קרב עולה האי מאי עד כאן לא קאמר רבי אלעזר אלא מפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו אבל גבי אשם דליכא שם עולה על אמו אפילו ר' אלעזר מודה כו' אמר ליה טעמא דרבי אליעזר לאו משום דשם עולה על אמו אלא משום דחזי להקרבה. והא נמי חזי להקרבה. וזהו דווקא לרבי אלעזר דאמר בתמורה (ד' יח) ר"א אומר הוא עצמו יקרב עולה אבל חכמים סברי דאפי' במפריש נקיבה לעולה יביא בדמיו עולה אע"ג דשם עולה על אמו א"כ כש"כ אם מפריש נקיבה לאשם דליכא שם אשם על אמו א"כ ודאי לא קרב עולה (דהא אפי' לרבי אלעזר אמר ריב"ח דמודה ר"א במפריש נקיבה לאשם דאין בנה קרב אשם כמו דאמרינן (שם) וכן בתמורה (ד' יט) אמר רבי יוסי ב"ח מודה ר"א במפריש נקיבה לאשם דאין בנה קרב אשם אך רבי אבין בר חייא ס"ל דאפי' במפריש נקיבה לאשם בנה קרב עולה

וע"ז בעי בירושלמי עולה הבאה מחמת אשם על דעתיה דרבי אלעזר מהו שתהא כשירה בבמה. פי' לר"א דס"ל דאם הפריש נקיבה לאשם הולד קרב עולה מהו שיהא כשר בבמה (ואיפשר דמיבעי ליה דווקא בולד. אבל הא דאמרינן שימכור ויבוא בדמיו עולה א"כ אע"פ שהמעות הוא מאשם ואעפ"כ כיון דצריך לקנות בהמה להקדישו. איפשר דפשיטא לו להירושלמי דהוי בכלל דבר הנדר והנידב. ובירושלמי פ"ק דמגילה (הלכה י"א) ר' יוסי אומר נדבת הציבור ביניהון עיין שם בקרבן עדה והארכתי בזה במ"א אך בולד של אשם נקיבה שהוא בעצמו קרב עולה לר"א מיבעי לי' אם יכול להקריבו בבמה לר"א דאמר דאם הקדיש נקיבה לאשם הולד קרב עולה. ע"כ מיבעי לי' אם כשר בבמה. דהא היא עולה ע"ז אומר דכל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמ' והכא נמי אינו נידר ונידב וע"כ אין קריבה בבמה:

וכן משמע בירושלמי (פ"ט דפסחים ה') ולד חטאת דאתפלגין ציבור שהפריש נקבה וכן נשיא שהפריש שעירה ר' ירמי' אמר לא קדשה וולדה קרב ר"י אומר קדשה וולדה מה כו' אלמא דאע"ג דציבור מביאין זכר וכן נשיא אעפ"כ אם הפרישו נקבה הולד קדוש והא דפליגי היינו אם האם קדשה דאם האם קדשה קדושת הגוף א"כ הוי ולד חטאת וולד חטאת למיתה אזלא אבל אם לא קדשה קדושת הגוף ע"כ הולד קרב אלמא דאפי' אם האם לא קדשה אפ"ה קרב ועיין בתמורה (ד' כ') יחיד שהפריש שעיר לשעירתו תיקדוש דהא איכא שעיר נשיא אי נמי נשיא שהפרי' שעירה לשעיר ותיקדש כו':

וע"כ אומר רב על הא דקאמר ר' יצחק בר"א כתיב זכר ואת אמרת בבקר לרבות את הנקבות ודכותה כתיב תמים ואת אמרת לרבות בעלי מומין מה ביניהון וע"כ אומר רב אמר דבר פדא ביניהן (לפי הנוסחא דאיתא בשקלים ירושלמי בש"ס דילן) (פי' דבר פדא סובר דאם הקדיש בעלי מומין אין הקדושה חלה על העוברין משא"כ אם הקדיש נקבה לעולה וילדה ולד זכר קדוש קדושת עולה וא"כ לא דמי בעל מום לנקבה) ודוק:

ואגב אביא מה דאיתא בירושלמי (פ"ק דנדרים ה"נ) מהו כאימרא כו' תמן אמרין כולד חטאת כו' על דעתין דרבנן דתמן נתני כעזרה וכתב הק"ע על דעתין דרבנן דתמן דאמרי כי אמר כאימרא לולד חטאת קא מכוין אע"ג דאינו קרב ע"ג המזבח כיון דע"י נדר בא חל איסורא עליו א"כ ניתני נמי כעזרה שהיא באה משירי הלשכה [ובש"ק כתב מכאן משמע דעזרות אע"ג דמשירי הלשכה אתיין לא הוי מתפיס בדבר הנדור ושלא כמ"ש הרא"ש בתחילה כירושלים היינו חומת ירושלים כו' ולא ידעתי למה הביאו האחרונים דברי הרא"ש עכ"ל ועיין בספרי נועם ירושלמי (סי' י"ג] מה שהשגתי על הקרבן עדה ועיין בספרי אבי הנחל (דרוש י"ג) מה שהארכתי בזה] והפ"מ פירש על דעתין דרבנן דתמן ניתני כעזרה כלומר דהש"ס מדייק לדברי רבנן דהמן דאף שאין דעתו לקרב ע"ג המזבח נדר בקרבן א"כ ניתני נמי במתניתין אם אמר כעזרה עכ"ל ודבריהם דחוקים מאוד:

וע"כ נראה לי שיש ט"ס בירושלמי (וכצ"ל) על דעתין רבנן דתמן נתני כשעירה וכמו שכתבו התוס' בתמורה (ד' י"א) השוחט את החטאת ומצא בה בן ארבע חי כו' וכתבו התוס' בד"ה השוחט החטאת כגון שעיר דאילו כשבה אי איפשר לילד תוך שנתה כדאיתא בבכורות (ד' י"ט) וע"ז אומר על דעת דרבנן דתמן (פי' דאמרי כולד חטאת) ניתני כשעירה דהא החטאת הוא בת שנתה וכבשה אי איפשר לילד תוך שנתה כדאיתא בבכורות (שם) רחל בת שתים ודאי לכהן וע"ז פריך לרבנן דתמן דאמרי דכאימרא הוא כולד חטאת ניתני כשעירה ודו"ק: