נועם ירושלמי על שבת ח:א:ה

שם מהו לצאת מזוגין מן מה דתני ר' חייא ארבע כוסות שאמרו יוצאין בהם בין חיין בין מזוגין (פי' הק"ע דהבעי' הוא מהו לצאת במזיגין היינו יותר מג' חלקים) וע"ז פשיט מן מה דתני ר' חייא ארבע כוסות שאמרו יוצאין בהם בין חיין בין מזיגין והוא שיהא בהם טעם ומראה יין. אלמא מדאמר והוא שיהא בהן טעם ומראה יין א"כ מוכח דאפילו מזגו יותר נמי וכן פי' הפ"מ:

[ואיפשר לומר דע"כ לא גריס הירושלמי בברייתא כמו דגרסינן בש"ס דילן בפסחים (ד' ק"ח) ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהם כדי רביעית א' חי וא' מזוג א' חדש וא' ישן ר' יהודה אומר צריך שיהי' בהן טעם ומראה יין. והירושלמי לא גריס ר' יהודה אומר משום דלפי פירוש הירושלמי דצריך שיהא בהם טעם ומראה יין היינו אפילו מזוג הרבה וא"כ הוא דלא כמו דאמר תחילה לר' יהודה שאמר דכדי מזיגת הכוס א"כ הוא רובע רביעית יין עם שלשה חלקי מים וע"ז אומר שם דמתניתין כר' יהודה. ע"כ לא גריס ר' יהודה אומר צריך שיהא בהן טעם ומראה יין אלא דר' חייא קאמר בין חיין בין מזיגין והוא שיהי' בהם טעם ומראה יין. אבל לשיטת הש"ס דילן הפי' הא דאמר ר' יהודה שצריך שיהא בהם טעם ומראה יין היינו למעוטי חדש וישן כמו שפי' רשב"ם וקאי אהא דאמר תחילה א' חדש וא' ישן. וא"כ ניחא דהמזוג צריך דווקא רובע רביעית כדי שימזגו ויעמוד על רביעית ודו"ק]: