נועם ירושלמי על שבת ז:ב:נג

עוד שם והמעבדו מה עיבוד היה במשכן שהיו מסרטטין בעורות מה מסרטטין לון מסרגלין לון ואתי כהיא דא"ר שמואל בשם רבי אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה:

והנה המפרשים הק"ע והפ"מ והגליון פירשו בדחוקים גדולים הא דמותר לעשות אוהלים והק"ע כתב דלא נימא דאסור לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה משום דכתיב וטמאים יהיו לכם והפ"מ פירש דאוהלים מעור בהמה טהורה נקרא אוהלים דממשכן למדו ובמשכן היה מעור בהמה טהורה דתחש מין טהורה היה ועל כן מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה וכלומר שאינה מטמאה טומאת אוהלים והפירושים הם דחוקים מאוד:

ע"כ נראה לי שנתחלפו השיטות בירושלמי וצריך להגיהו (וכצ"ל) על הא דאמר תחילה ולית ליה צידה וכמו שביארתי דכיון דבחלזון לא היה בה צידה א"כ היכן היה צידה. וע"ז אומר ואתי כהיא דאמר ר"א בי ר' יוסי ב"ר אבהו ורשב"ל בשם ר' מאיר מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כו' וא"כ היה צידה:

ואח"כ צריך לומר ואתי כהיא דאמר ר' שמואל בשם ר' אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה פי' שהוא כמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דשבת ה"ג) ר' אלעזר שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה (פי' אם מטמא טומאת אוהלים כמו עור בהמה טהורה. וא"כ אינו יכול לעשות אוהל מעור בהמה טמאה דהיינו לחברו ולעשות אוהל דכיון דמטמא טומאה אוהלים א"כ אינו חוצץ וכמו שכתבו התוס' בשבת (ד' כז) בד"ה ואין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן והא דאמר בפ"ק דף י"ז) ועל עצמן בכל שהן משמע דכל הכלים נעשים אוהל לקבל טומאה מחמת אוהל הכא מיירי בדבר הקבוע שחיברו לקרקע אע"ג שמתחילה היה בגד כיון שחברו לאוהל בטל מתורת בגד ואין מיטמא אלא פשתן אע"ג שהוא מחובר כדכתיב והזה על האוהל וכו' וקשה לר"י דתנן באהלות (פ"ח) אלו מביאין וחוצצין השידה והתיבה כו' והסדינים שהם עשוים אוהלים ואיך חוצצין סדינים של פשתן בפני הטומאה וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. וי"ל דמיירי בסדינים של משי וקבועים שאינם מטמאים):

וע"ז אומר ר' אלעזר שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה (פי' אם יכול לשום אוהל על הטומאה מעור בהמה טמאה והוא שאם הוא עצמו מטמא טומאת אוהלים א"כ אינו יכול לעשות אוהל על הטומאה מעור בהמה טמאה דכל דבר שהוא מקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וכן אמרינן בש"ס דילן בשבת (ד' כח) בעי ר' אלעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אוהלים מאי קא מיבעי' ליה אמר רבאדא בר אהבה תחש שהיה בימי משה קא מיבעי' ליה טמא היה או טהור היה אמר רב יוסף מאי תיבעי' ליה תנינא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד כו' וכה"ג בעי ר' אלעזר בירושלמי אלא דבש"ס דילן מיבעי' ליה אם מטמא טומאת אוהלי' (פי' אם הם בעצמם מיטמא טומאת אוהלי'). ובירושלמי בעי לה ר' אלעזר מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה (פי' אם יכול לעשות אוהל על הטומאה לחוץ בפני הטומאה) ותלי בזה דאיבעי' ליה לפי שיטת הש"ס דילן דאם הם בעצמם טמאים טומאה אוהלים א"כ אינו חוצץ בפני הטומאה ואינו יכול לעשותם אוהל על הטומאה לחוץ דכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה.

וע"ז אומר בירושלמי והא כתיב עורות תחשים והיה סבור שהוא מין חיה טמאה ע"ז אומר ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן ר' יהודה אומר טיינין לשם צובעו נקרא (פי' דמה שאומר עורות תחשים הוא מחמת שעורות אלים צבועים היו עורות תחשים וקרא תחשים על שם צבע שדומין לתחשים כו') ורבנן אומרים מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כו':

וע"ז אומר בירושל' ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש בשם ר' מאיר מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה וע"ז אומר כהא דאמר כו' ר' אבהו כו' בשם ר' מאיר מין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה כו' וע"כ ניחא שהיה צידה וכאן (צ"ל) ואתי כהיא דאמר ר' שמואל בשם ר' אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה (פי' דר' אבהו לטעמיה דאמר דמין חיה טהורה היה. וא"כ עור בהמה טמאה אינו מטמא טומאת אוהלים דהיא לא היה במשכן וא"כ כיון שאינו מטמא טומאת אוהלים ע"כ אמר ר' שמואל בשם ר' אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה דכיון שהעורות אינם טמאים טומאת אוהלים דהא תחש שהיה בימי משה חיה טהורה היה א"כ אינו מטמא טומאת אוהלים) וכמו דאמרינן בשבת (דף כח) בעי ר' אליעזר עור בהמה טמאה מהו שיטמא טומאת אוהלים כו' תחש שהיה בימי משה קא מיבעי' ליה] וע"ז אומר ואתי כו' בכם רבי אבהו מותר לעשות אוהלים מעור בהמה טמאה שיכול לעשות אוהלים לחוץ על הטומאה מעור בהמה טמאה (פי' דמעור בהמה טהורה אינו יכול לעשות כיון שהעור עצמו מטמא טומאת אוהלים וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה אבל מעור בהמה טמאה מותר לעשות אוהלים כיון שהעור עצמו אינו מקבל טומאה ע"כ יכול לעשותו אוהל לחוץ בפני הטומאה ואחר זה מתחיל השוחטו רשב"ל אמר לית כאן שחיטה כו' ואח"כ המעבדו מה עיבוד היה במשכן שהיו משרטטין בעורות מהו משרטטין מסרגלין לון ואח"כ מתחיל המוחקו כו' ודו"ק: