נועם ירושלמי על שבת ז:א:י

עוד שם רב חסדא אמר בשגגת שבת וזדון מלאכות שאלו ולא משום שגגת שבת את תופסו. והנה הק"ע נדחק בזה ולי נראה דקא מקשה כמו שהקשה בתחילה ולא משום שגגת שבת אתה תופסו (פי' כיון שעיקר השאלה אי ימים שבינתים הויין ידיעה לחלק א"כ למאי תנן במתניתין מלאכות הרבה. וע"ז אומר ר' חזקיה בשם ר' בא אמר שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות שיהא חייב על כל אחת ואחת והוא דמיבעי' ליה אי שבתות כגופין דמי וכ"ת כיון דעיקר השאלה אלה היה משום דשבתות כגופין דמי א"כ למאי אומר מלאכות הרבה. ע"ז אומר דשתים שאלו והוא כמו דאמרינן בכריתות (ד' ט"ז) אמרי בי רב תרתי בעא מיניה שבתות כגופין דמי ואי לא בעא מיניה ולדי מלאכות כמלאכות דמיין וע"ז אומר בירושלמי ג"כ שתים שאלו מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת והוא (ט"ס וצ"ל) שוגג בשבת ומזיד במלאכות מהו שיהא חייב על כל אחת ואחת (והוא משום דימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק שוגג בשבת ומזיד במלאכות הוא (ט"ס וצ"ל) בהיפך מזיד בשבת ושוגג במלאכות מהו לעשות את התולדות כעיקר וא"כ ניחא הא דתנן העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה א' בהעלם א' משום דתרתי בעא מיניה כו' ועל זה אומר ותני דבית רבי כן ששני דברים שאל רבי עקיבא מרבי אלעזר:

עוד שם העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה א' בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת מלאכות הרבה כו' הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות שבתות הרבה כו' הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות

והנה הק"ע והפ"מ נדחקו מאוד בפי' הסוגיא הזו. ע"כ נראה לי לבאר דהירושלמי מקשה דלדברי ר' בא בשם רב חסד דבשגגת שבת ובזדון מלאכו' שאלו וגם צריך לומר דשתים שאלו (וע"כ ניחא הא דקאמר מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת). אעפ"כ קשה דא"כ יהי' מתניתין בתרי טעמי דמלאכות הרבה מעין מלאכה א' היינו ששאלו אם ולדי מלאכות כמלאכות דמי דהיינו אם לעשות התולדות כעיקר א"כ זה ודאי מיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות דבשגגת שבת אפי' עשה מלאכות הרבה נמי אינו חייב אלא אחת אלא ודאי דמיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות והשאלה הב' מה ששאל לו אם שבתות מחלקין מיירי אליבא דר' בא בשגגת שבת והשאלה הי' אם ימים שבינתים הוויין ידיעה לחלק אם כן מתניתין לא מיירי בחד גוונא.

וע"ז אומר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת מהו חייב אחת על כולם או אחת על כל אחת ואחת העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת הדא היא שוגג בשבת ומזיד במלאכות והוא (ט"ס וצ"ל) הדא היא מזיד בשבת ושוגג במלאכות דאי שגג בשבת א"כ אפי' על אבות מלאכות הרבה נמי אינו חייב אלא אחת אלא ודאי דמיירי בזדון שבת ושגגת מלאכות והשאלה הב' אליבא דר' בא מיירי בשוגג בשבת ומזיד במלאכות וא"כ הוא דוחק לאוקמי מתניתין בתרי טעמי (ועי' ב"מ (ד' מ"א) ובסנהדרין (ד' ס"ב) ודו"ק:

וע"ז אומר הא ר' זעירא בשם רב חסדא ור' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו והשאלה הי' אם שבתות כגופין דמי. וא"כ ניחא דשתים שאלו דשניהם מיירי בחד גוונא בזדון שבת ושגגת מלאכות וע"כ שאלו העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת. והשאלה הא' אם שבתות כגופין דמי א"כ אפי' בחדא מלאכה נמי חייב הרבה חטאות משום דשבתות כגופין דמי. והשאלה הב' היא דאפי' אם שבתות לאו כגופין דמי אעפ"כ אם עשו את התולדות כעיקר דהיינו לחייב על כל תולדה ותולדה שני חטאות כמו בעושה אבות מלאכות הרבה. וע"כ יהי' זה השאלה אי לא אמרינן דשבתות כגופין דמי:

וע"ז מקשה ויש אדם מתחייב על הזדון דהא ההתחלקות הוא ע"י השבתות שהם הוו כגופין מחולקים והא הוא עשה בזדון שבת וא"כ איך יהיו גופים מחולקים ע"י השבתות שהזיד בשבת וע"ז פריך ויש אדם מתחייב על הזדון:

וע"ז אומר את נותן שגגת מלאכות על זדון שבת וע"כ הוי כגופים מחולקים. ודכוותה שוגג בשבת ומזיד במלאכה את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת. וע"ז אומר ולית לי' לר' אליעזר מאחת לחייב על כל אחת ואחת כו' והוא (ט"ס וצ"ל) ולית לי' לר"א מאחת מהנה (פי' דפעמים אינו חייב אלא אחת) ע"ז אומר אשכח תני בשם ר' אליעזר גדול שנשבה לבין העובדי כוכבים חייב על כל אחת ואחת וא"כ אינו חייב אלא אחת רק בקטן שנשבה וכמו דתנן ר"פ כלל גדול השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת: