נועם ירושלמי על שבת ו:א:ו

תכשיטין למה הן אסורין אמר ר' בא ע"י שהנשים שחצניות. והיא מתירתן לחבירתה כו' תני ר' חלפתא בן שאול אסור לשלחן. א"ר מונא לא אמרו אלא לשלחן הא ללבשן מותר תני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק כו' ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים א"ר בון מתניתא אמרה כן שאסו' ללובשן דתנינן כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותן אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן ומה הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק ואת הקרקש ואת המראה לכסות הן את הכלים בשיש עליהן תואר כלי:

[הנה המפרשים הק"ע והפ"מ פירשו דקאי על תכשיטין ביו"ט ול"נ דקאי על שבת דתכשיטין שגזרו לצאת בהם לרה"ר חיישינן דילמא שלפא ומחוי. ע"ז אומר דאסור לשלחן לחבירו וכמו דאמרינן בביצה דאין משלחין סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור כן נמי תכשיטין דכיון שגזרו שלא לצאת בהם ע"כ אין משלחין אותם וע"ז אמר ר' מונא לא אמרו אלא משלחין הא ללובשן מותר (פי' בביתו והיינו משום דסבר דהם מותרי' בטלטול) וע"ז מביא ראי' תני (צ"ל) דתני מטלטלין את כו' ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהם את הכלים והוא כמו דאמרינן בשבת (דף ס') לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יטייל בו מבית לבית אפילו ממטה למטה אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי וכן אמרינן בביצה (דף ט"ו) אמר אביי סנדל המסומר אסור לנעלו ומותר לטלטלו אסור לנעלו משום מעשה שהי' ומותר לטלטלו מדקתני אין משלחין כו' השתא לטלטולי כו' משלחין מיבעי' וע"כ מותר ללובשן נמי. והוא כמו דאמרינן בשבת (דף מ"ו] השירים והנזמים והטבעות הרי הם ככל הכלים הניטלים בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהם וע"ז אמר ר' בון מתניתא אמרה כן שאסור ללובשן דתנינן כל שניאותין בהם ביו"ט משלחין אותן אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן (פי' כמו דביו"ט תנן דכל שניאותין בו משלחין אותו ביו"ט וא"כ הכא נמי לענין שבת אם הי' ניאותין בהם הי' מותר לשלחן וא"כ כיון דתני ר' חלפתא דאסור לשלחן א"כ מזה מוכח דאסור ללובשן נמי (והוא דלא כשיטת הש"ס דילן דאמרינן בביצה (ד' ט"ו) רב ששת שרא להו לרבנן לשדורי תפילין ביומא טבא א"ל אביי והא אנן תנן כל שניאותין בו ביו"ט משלחין אותו ה"ק כל שנאותין בו בחול משלחין אותו ביו"ט: ולשיטת הירושלמי היינו כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו וע"כ פריך דאם הי' מותר ללובשן היו משלחין אותו אלא וודאי דאסור ללובשן והא דקא תני ר' חלפתא אסור לשלחן היינו משום דהי' איפשר לומר דמותר משום שמחת יו"ט כמו שכתב השעה"מ ובשבת משום עונג אבל ודאי דאסור ללובשן נמי וע"ז אומר ומה הדא דתני מטלטלין את כו' ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים בשיש עליהן תואר כלי והוא דלא כשיטת הש"ס דילן בשבת (ד' מ"ו) דהשירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהן ולשיטת הירושלמי דווקא בדאיכא תואר כלי.

וא"כ משמע מזה הירושלמי שסובר כמו דאמרי' לקמן בירושלמי ר' לייא בשם שמעון בר חייא אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה ליכנס בחצר דאלו"ה כיון שמותר לכנוס לחצר א"כ בודאי דמותר לטלטל וכמו שכתבו התוס' בשבת (ד' מ"ו) בד"ה ואמר עולא מה טעם להכי איצטריך לפרושי הטעם משום דמשמע לי' דסבר האי תנא כמאן דאסר להתקשט בהן בחצר מדקתני הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר פי' דכל הכלים שמלאכתן כו' דשרי לצורך גופן ומקומן ולהכי מפרש עולא דאיכא תורת כלי עלי' וא"כ לשיטת הירושלמי צריך לומר דסובר ר' חלפתא דתני דאסור לשלחן ולמאי דמסיק דאפי' ללובשן נמי אסור א"כ מוכח דגזרו אפי' בחצר ואפי' בבית נמי. וע"כ אסור בטילטול משום שחולק על הש"ס דילן דטבעת לא הוי תואר כלי כיון שאין עליו תואר כלי ולקמן יתבאר עוד בזה]