נועם ירושלמי על שבת ג:ז:י

שם (ה"ז) מטלטלין נר חדש אבל לא ישן ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת ואמרינן בגמ' התיב ר' חייא בר אחא והא תנינן כופין סל לפני האפרוחים שיעלו ושירדו אמרין הדא דר"י דתני כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת דברי ר"מ ר' יודא אומר נר חדש מותר לטלטלו וישן אסור לטלטלו ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת.

הנה צריך לבאר הא דאמרינן התיב ר' חייא בר אחא והא תנינן כופין הסל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ונראה לי דצריך להגיה שהוא קודם המשנה דמטלטלין נר חדש אבל לא ישן כו' וקאי אהא דתנן אין נותנין כלי תחת הנר וכן הגיה הפ"מ רק שנדחק בפירושו וע"כ נראה לי שסובר הירושלמי דהא דאין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן הוא משום דנעשה השמן בסים לדבר האסור וכמו דאמרינן בשבת (דף מ"ב) אמר רב חסדא אע"פ שאמרו אין נותנים כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה אבל כופה עלי' כלי שלא תשבר ואמרינן שם רב יוסף אמר היינו טעמא דרב חסדא משום דקא מבטל כלי מהיכנו כו' ומקשה ע"ז מהא דתנן כופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו וירדו ומשני קסבר מותר לטלטלו וכן מקשה בירושלמי התיב ר' חייא בר אחא והא תנינן כופין הסל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. וע"ז משני הדא דר' יהודה (פי' ולא כרבי מאיר דאמר כל המיוחד לאיסור אסור וא"כ לא הוי מבטל כלי מהיכנו ודהירושלמי נמי סובר דהטעם משום מבטל כלי מהיכנו (וכמו דאמרינן בפ' בתרא דביצה (ה"א) תני חבית של טבל שנתרועעה מביא כלי אחר ונותנו תחתיה נתמלא אסור לטלטלו אמר רבי זעירא זאת אומרת שעושין תקנה למוקצה להצילו שלא כדרכו ושם יתבאר) או שצריך לגרוס אמרין הדא דר"ש שמותר לאחר שירדו וא"כ לא הוי מבטל כלי מהיכנו ועיין בתוספות שבת (ד' מ"ג) בד"ה עודן עליו כו' וא"ת דרב יוסף דמפרש מתניתין משום דאסור לבטל כלי מהיכנו לא אתי מתניתין כר"ש דלדידי' לא מבטל כלי מהיכנו כיון דשרי לאחר שכבה כי היכי דלא הוי הכא כפיית הסל ביטול כלי משום דשרי אחר שירדו וי"ל דלא דמי דהכא ודאי לא הוי ביטול כלי כי מיד כשבאו על הסל בידו להפריחם ולהבריחם משם:

שם בירושלמי דתני (צ"ל תני) וקאי על מתניתין דהכא (והא דאמר תחילה התיב כו' ביארתי דקאי על מתניתין דלעיל) כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת דברי ר"מ ר' יהודה אומר נר חדש מותר לטלטלו וישן אסור לטלטלו ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטלו ר' ירמי' ור' בא תריהן בשם ר' יוחנן חד אמר דברי ר"מ כל המיוחד לאיסור אסור וחורנה אמר כל שייחדו לאיסור אסור ולא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דמר ר' חנינה ר' ירמי' שאל ההן ליבנה לא כמיוחד לאיסור הוא. וכתב הק"ע הך לבינים שעומדות לבנין וכי אין כמיוחדין ולמה לא יהיו אסורין לטלטל ולי נראה דהא דר' ירמי' שאל הוא על מ"ד דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל וכמו דאיתא לקמן בירושלמי (פ"ד ה"ב) ר' ירמי' בשם רב פורסין מחצלת ע"ג שייפות של לבינים בשבת א"ר שמעון בר רבי אני לא שמעתי מאבא כו' ביצה שנולדה ביו"ט סומכין לה כלי בשביל שלא תתגלגל אבל אין כופין עלי' את הכלי ושמואל אמר כופין עלי' כלי (ופליגי אם כלי ניטל לדבר הניטל בשבת וע"ז התיב ר' ירמיה מהך דתני פורסין מחצלת ע"ג לבינים בשבת וכמו דאמר שם ר' ירמיה בשם רב פורסין מחצלת ע"ג שייפות של לבינים בשבת והתם משני כאן מלמעלן כאן מלמטן עיין שם וכן מקש' הש"ס דילן בשבת (ד' מ"ג) ת"ש פורסין מחצלת ע"ג לבינים בשבת אם כן מוכח מזה שסובר ר' ירמיה דכל המיוחד לאיסור אסור אף על פי שלא יחדו בפירוש]:

וע"ז אומר הוי הוא דו אמר כל המיוחד לאיסור אסור וע"ז אומר מאן דמר מיוחד כש"כ ייחדו ומאן דמר ייחדו הא מיוחד לא דווקא אם יחדו בפירוש אבל לא במיוחד לעצמו לאיסור:

וע"ז אומר מתניתין פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור דתנינן תמן מוכנה שלה בזמן שהיא נשמטת אינה חיבור לה כו' ואינה מצלת עמה באוהל המת ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש בתוכה מעות ותני עלה היה עלי' מעות ונפלו נגרר אלמא דבמיוחד לאיסור כל זמן שלא יחדו בפירוש מותר אמר רב ששת דר"ש היא דר"ש אומר כבה מותר לטלטלו (ופליג על ר"מ ולית לי' כלל דכל המיוחד לאיסור אסור. אמרין למה לית אנן פתרין לה דברי הכל היא כו' ומשני לית את יכיל דתנינן תמן אם אינה נשמטת חיבור לה ונמדדת עמה ומצלת עמה באוהל המת וגוררין אותה בשבת אעפ"י שיש בתוכה מעות. אית מימר הכא דברי הכל היא בשוכח:

[והנה בזה הירושלמי נדחקו הק"ע והפ"מ ופירשו בדחוקים גדולים דמאי מתרץ על מה שהקשה דאמאי לא משני דברי הכל היא] וע"כ נראה לי דקאמר על דמקשה לו דמ"ט תירץ לו כר' שמעון ואמאי לא מתרץ בשוכח (ועי' בתוספות שהקשו ג"כ דמאי פריך לוקמא בשוכח) וע"ז מתרץ הירושלמי דע"כ מוקי לה כר"ש משום דבלא"ה לא הוי דברי הכל דהא תנן וגוררין אותה בשבת אעפ"י שיש בתוכה מעות וא"כ ודאי אתי כר"ש שסובר דגורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ. אבל ר' יהודה שסובר דאין מתכוין אסור א"כ איך גוררין אותה וכמו דאיתא (בסוף הלכה) א"ר יוסי ב"ר בון מאן דשרי כר' שמעון דתני לא יגרר אדם את המטה ואת הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ ור' שמעון מתיר. וע"כ לא תירץ דאתי כדברי הכל כיון דבלא"ה מתניתין כר' שמעון דקתני וגוררין אותה בשבת כו': וע"ז אומר לית את יכיל דתנינן תמן כו' וגוררין כו' ודו"ק:

עוד (שם) מתני' פליגא על מאן דמר כל המיוחד לאיסור אסור דתנינן כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלן. והנה הק"ע נדחק בזה מאוד וצריך להגיה כמו שהגיה הפ"מ. מתניתין פליגא על מאן דמר כל שיחדו לאיסור אסור (פי' וא"כ הא מיוחד מותר) דתנן כופין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו וירדו ותני עלה עלו מאליהן אסור לטלטלן וע"ז אומר אמר ר' בון בר חייא קומי ר' זעירא תיפתר במאוס (פי' שנמאס מחמת תרנגולין) א"ל והתני ר' הושעי' אפי' סאה אפי' אית לך מימ' סאה ותרקב מאוסין הן:

(שם) תני נר שהוא מונח ע"ג טבלה מסלק את הטבלה והנר נופל א"ר יוחנן קרוב הוא זה לבוא לידי חיוב חטאת לפניו משום מבעיר לאחריו משום מכבה שמואל בר אבא קומי ר' יסא בכבה כו' מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו טבלה תהא אסורה אין כר"ש אפילו נר יהא מותר. אלא כאן כר' יודה דר' יודה אמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה:

עוד (שם) תני אם התנה עליו יהא מותר מה אנן קיימין אין כר"מ אפי' התנה עליו אסור אין כר"ש אפילו לא התנה עליו יהא מותר. אלא כן אנן קיימין כר' יודה דאמר נר מאוס טבלה אינה מאוסה (והק"ע לא גריס טבלה אינה מאוסה) מה חמית מימר כר' יודה אנן קיימין דתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. רב ושמואל פתרין ליהבשוכח ומקללין מאן דעבד כן כו' והנה בהירושלמי הזה נדחקו המפרשים הק"ע והפ"מ ופירשו בדחוקים מאוד. ע"כ נ"ל להגיה הא דאיתא בירושל' דתני וצ"ל והתני והפי' הוא שמקשה על דשני לי' הך ברייתא כר' יהודה. ע"ז מקשה לי' מה חמית מימר כן (פי' איך ראית לתרץ דהך ברייתא כר' יהודה והתני נר שהוא מונח אחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר והך סיפא דברייתא היא. וא"כ איך תיקום הברייתא כר' יהודה הא ר' יהודה סובר דדבר שאינו מתכוין אסור. וכן אמרינן בש"ס דילן (ד' ק"כ) תנא נר שאחורי הדלת סותר ונועל כדרכו ואם כבתה כבתה לייט עלה רב כו' מ"ט לייט עלה רב אלימא משום דרב סבר לה כר' יהודה ותנא קתני לה כר' שמעון משום דרב סבר לה כר' יהודה כל דתני כר' שמעון כו' א"ל בהא אפילו ר' שמעון מודה דהא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק כו'] וע"ז אומר מה חמית מימר כר' יודא והתני נר שאחורי הדלת פותח ונועל בשבת ובלבד שלא יתכוין לא לכבות ולא להבעיר. (והך ברייתא עם רישא דתני נר שהוא מונח ע"ג טבלה והא דתני אם התנה עליו יהא מותר והא דתני נר שאחורי הדלת כולו חדא ברייתא). וע"ז תקשה דאיך תתרץ הברייתות כר' יהודה דהיינו רישא עם שהוא מונח ע"ג טבלא והמציעתא הא דתני אם התנה עליו יהא מותר דא"כ קשי' סיפא הא דקתני ובלבד שלא יתכוין וע"ז אומר רב ושמואל פתרין לה בשוכח וא"כ לא נעשה בסיס לדבר האסור ע"כ מותר לטלטל את הטבלא ומקללין מאן דעביד כן (פי' אפי' הברייתא לא אתי כר' יודא ואעפ"כ מקללין על דעבד כן דאפילו לר"ש הוי פסיק רישי'. אך שעדיין קשה הא דהתנה עליו ומקשה הקושי' הא דאם התנה עליו יהא מותר דאי כר"מ אפילו התנה עליו אסור ואי ר"ש לא בעי תנאי וע"ז משני מאן אית לי' כל המיוחד לאיסור אסור לא ר"מ (פי' וא"כ תקשה דמאי מהני תנאי) ע"ז אומר הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר ר' שמעון וכ"ת הא כבר הקשה אי כר"ש אפילו לא התנה עליו מותר.

וע"ז אומר אבל כוס וקערה ועששית אף עפ"י שכבו אסור ליגע בהן ר' טבי בשם רב חסדא אפי' כר"ש דו אמר תמן מותר מודי הוא הכא שהוא אסור שאם אומר את לו שהוא מותר אף הוא מכבה אותן ומשתמש בהון. וא"כ האי נר מיירי בנר גדול וע"כ אפילו ר"ש מודה בה שהוא אסור ולר"ש מהני תנאי דר"ש לית לי' כל המיוחד לאיסור אסור. (וכן כתבו התוס' בשבת (דף ק"כ) בד"ה מנער את הטבלא כו' ובירושלמי מוקי לה בנר שכבה. ואתא לאשמועינן היתר טלטול ע"י ניעור בנר שכבה. אי נמי אפילו לר"ש ובנר גדול כגון קערה ועששית דמודה בה ר"ש כדאמר בשבת (ד' מ"ד) או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת:

והנה בתוס' כתבו (שם) בקצרה כל התירוצים של הירושלמי דהיינו כר' יהודה והתירוץ השני דמשני כר' שמעון דמיירי בכוס וקערה ועששית. ומה שכתבו או כשיש אפר וגחלת אלא שכבה השלהבת היינו נמי תירוץ של הירושלמי כמו שיתבאר ובזה מתורץ מה שהקשה הק"ע על הרמב"ן דלא יתיישב הירושלמי לפי מה שכתב הר"ן בשם הרמב"ן והא דמסקינן נר שהדליקו עליו בשבת אסור דוקא כשלא התנה עליו אבל אם התנה עליו מותר לטלטלו משכבה ואפי' בנר גדול והביא ראי' מדגרסינן בירושלמי אם התנה עליו מותר מה אנן קיימין אין כר"מ אפילו התנה אסור דקסברי התם דלדידי' כל המיוחד לאיסור אסור אי כר' יהודה נר מאוס הוא ואין אדם יכול להתנות על דבר המאוס שלא יהא מוקצה ואי כר"ש אפי' לא התנה יהא מותר ומסקינן כר"ש ומיירי בכוס וקערה ועששית דאסירי לר"ש אפי' לאחר שכבו ואם התנו עליהן מותר. וכתב הק"ע שאין הגירסא מכוון לדברי הרמב"ן אם לא שלא היה כתוב מן מה דחמית מימר כו' עד מאן תנא וכבר ביארתי הירושלמי ונתבאר דברי הרמב"ן וגם התוס' כתבו בשבת (ד' קי"ט) כמו שכתב הרמב"ן ודו"ק: