נועם ירושלמי על שבת טז:ג:ה

שם ה"ג תני אף מכבין להציל מתניתא דר"ש דאמר אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש תני אף מטמאין להציל והתני בכל קדש לא תגע לרבות התרומה היא תרומה היא מעשר שני מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול והנה איפשר דצריך לומר דתני אף מטמאין להציל והתני בכל קודש לא תגע לרבות התרומה היא תרומה היא מעשר שני. וא"כ קשה דאיך תני אף מטמאין להציל אלא ודאי דהך ברייתא אתי כר"ש ורבי שמעון לטעמיה דבתרומה ם הולכת לאיבוד מותר לטמאותה וכמו דאמרינן בפסחים (דף ר"ש אליבא דר' יהושע הא ר' יוסי אליבא דר' יהושע והטעם של ר"ש הוא משום דסוף כל סוף כיון שהיא תלויה אזלא לאיבוד ע"כ מותר לטמאותה ביד וכתבו התוס' תימא לר"י לר"ש כיון דשרי תלוי' לטמא ביד אם כן שרי לשורפה אמאי קרי ליה תלויה דתלויה היינו לא אוכלין ולא שורפין וי"ל דתלוי' לר' שמעון היינו דלא מחוייב לשורפו ועי' בירושלמי (פ"ח דתרומות) א"ר יוחנן ר' יהושע ור' שמעון אמרו דבר א' ר"ש דבכורות (פי' ר"ש דבכורות דר"ש אמר יקיז אעפ"י שעושה בו מום והטעם משום דבלא"ה ימות אלמא כיון דאזיל לאיבוד מותר לעשותה בעל מום) והכי נמי סבר ר' יהושע בתרומות בחבית שני' דתנן בפסחים (ד' ט"ו) חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתונה חולין טמאים מודה ר"א ור"י שאם יכול להציל רביעית בטהרה יציל ואם לאו ר"א אומר תרד והטמא ואל יטמאנה ביד ר' יהושע אומר אף יטמאנה ביד. וה"נ כיון דאם לא יציל נשרפת א"כ אזלא לאיבוד וע"כ מותר לטמאותה ביד וע"כ אומר דמטמאין להציל וא"כ אתי כר"ש ע"כ רישא דמכבין להציל נמי אתי כר"ש שסובר דמלאכה שאצ"ל אינו אסור רק מדרבנן ור"ש סובר דאין לך דבר שהוא שבות עומד בפני כתבי הקודש: